נהג המונית מר יעקב צרפתי ז"ל ציין בפנינו: "אני יכול לומר לכם ממרומי גילי המופלג, שמההבטחה של הרבי מבעלזא לא נפלה שערה ארצה. מאז אותו יום לא חסרתי כלום!"

לפני כחודש, ביום ט' בשבט, מלאו 75 שנים לעלייתם של האחים הקדושים הרה"ק רבי אהרן מבעלזא ואחיו הגה"ק מבילגורייא, זצ"ל, לארץ הקודש. הרב מרדכי ברנשטיין מ'המבשר' שוחח בשעתו עם עם הגה"צ רבי ישי יעקובוביץ שליט"א אב"ד קאפאוואר, על הסיפור המרתק שבאמתחתו – כאשר בהשגחה פרטית מיוחדת הגיע אל נהג המונית שזכה להסיע את מרן מבעלזא מביירות לחיפה ומשם לירושלים, שמע ממנו לפרטי פרטים את כל קורות אותה נסיעה ואף זכה לקבל ממנו את שני מטבעות הברכה שמרן זי"ע העניק לו כשמירה.

גאב"ד קאפאוואר שליט"א הקדים בתחילת סיפורו מעט רקע לדברים: "באותן שנים היו סוריה ולבנון כמדינה אחת שהייתה תחת שליטה צרפתית, ואילו א"י בשליטה אנגלית, והעסקנים נזקקו לרכב שברשות נהגו רישיון לעבור בין שתי מדינות אלו. החסידים והעוסקים בדבר איתרו את מר יעקב צרפתי ז"ל, שהיה לו רישיון מתאים מאחר והיה מחלק ומפיץ את עיתון 'ג'רוזלם פוסט' לסוריה.

"המונית עם מרן ואחיו זי"ע יצאה מחאלב לבירות, שם המתינה קבוצת חסידים, ביניהם רבי בעריש אורטנר ז"ל שהצטרף לרכב, ומשם המשיכו לעבר הגבול בראש הנקרה. למרות שהיו בידיהם סרטיפיקטים, בכ"ז היו צריכים לרחמי שמים כדי שהכל יעבור בשלום. הייתה התלבטות האם להיכנס משער הגבול שבשליטת האנגלים או משער היציאה שנשלט ע"י הצרפתים. מרן אמר: 'תשאלו את אחי', והנה למרות שלכאורה היה עדיף מהשער הצרפתי החליט הרה"ק מבילגורייא להיכנס לארץ דרך השער שבשליטת האנגלים. הגיב מרן בלשון הקודש: 'גם אני סברתי כן'.

"לא שייך לתאר את ההרגשה והתכונה באותן שש שעות נסיעה. מרן ציווה לעצור למלאות מים בשפע בכדים ובכל אמצעי קיבול, כי הוא משתמש הרבה מאוד במים לנטילת ידיים. לאחר מכן נטל פעמים רבות את ידיו הקדושות במידה כפולה ומכופלת מנוהגו התמידי, והחל לדבר וללחוש בהתרגשות עצומה ובלבת אש קודש בשבח ארץ ישראל.

"ההכנה לקראת הכניסה לארץ ישראל הייתה עצומה, כאשר הוא פונה שוב ושוב אל הנהג ואומר: 'תאמר לי בכל שלב היכן אנחנו, עד כמה אנו מתקרבים לארץ ישראל, מתי רואים כבר את ארץ ישראל'. כשהגיעה העת והנהג אמר לו שבעוד דקות יגיעו לגבול וניתן כבר לראות את הארץ הקדושה, ביקשו רבנו לעמוד בצד. לשאלתו של מרן, ענה שיהודי דתי הוא וכי הוא משמש גם כגבאי בית כנסת בשכונת מגוריו במחנה יהודה בירושלים.

"לאחר מכן ביקש מרן מרבי בעריש אורטנר ז"ל מטבע, והחל מעבירו מיד ליד. דבר נדיר לכשעצמו, שרבנו יחזיק מטבע בכף ידו בלי שום חציצה. ואמר לו: 'דע לך שזה כבר כמה שנים שהנני נע ונד מגולה לגולה. הרבה אנשים סייעו בהצלתי. אתה זכית להביא את המלאכה הזו לידי גמר, וכידוע שאין המצווה נקראת אלא ע"ש גומרה'. וכשעה ארוכה הרעיף עליו ברכות ואיחולים לרוב מתוך שמחה עצומה תוך כדי אחיזת המטבע, כשבין הדברים שומע הנהג כמה פעמים: 'לא יחסר לך בעולם כלום'. אח"כ מסרה לידי הנהג והורה לו להמשיך בדרכו.

"בחסדי שמים עברו את הגבול בשלום וללא עיכובים, משם נסעו לנהריה ומשם לחיפה, שם שהה כידוע מרן בשבת הראשונה בארץ הקודש. כשהתארגנו לנסוע לירושלים דרך תל אביב, ביקש מרן להזמין דווקא את מר יעקב צרפתי לנסיעה זו חרף העלות היותר גבוהה, שכן עליו היה להגיע מירושלים, דבר שבאותם שנים התארך לכדי יום שלם בנסיעה לב' הכיוונים.

במעלה הדרך לירושלים שוב חזר המחזה כמו בעת הכניסה לארה"ק. מרן זי"ע הפציר: 'כשנגיע למקום ממנו נראית ירושלים, נא הודיעני מיד'. במעלה הקסטל עצר הנהג את הרכב והחווה באצבעו ואמר: 'הנה ירושלים'. מרן הביט מהחלון וקרע קריעה בבגדו, לאחר מכן הסתובב לר' בעריש וביקש שוב מטבע, חזר שוב על כל עבודת הקודש שחזו הסובבים בשערי ארץ ישראל ואמר: 'הייתי נע ונד כל כך הרבה שנים, המון זמן. אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. אתה לא יחסר לך מאומה לעולם' וכו' עם כל האריכות, עד ששלשל גם מטבע זה לידיו של הנהג. השמחה הייתה עצומה. סיפורו של מר צרפתי הסתיים לכאורה, לאחר שזכה להביא את רבנו גם בשערי ירושלים".

וכאן מתחיל חלקו השני של הסיפור: "ידידי הגאון רבי שמאי קהת הכהן גרוס שליט"א, דיין ומו"ץ דקהל מחזיקי הדת בעלזא בארה"ק, אשר הכירני וידע שאני עוסק רבות בבירור מקחו של צדיק, פנה אלי באחד הימים בשנת תשמ"ח ובפיו בשורה: הנהג מר יעקב צרפתי אשר זכה להסיע ברכבו את מרן זי"ע ולהכניסו לארה"ק, חי וקיים ומתגורר בקרבת מקום באזור שכונת מחנה יהודה בירושלים, אולי כדאי לרדת אליו ולדלות ממנו פרטים על אותה נסיעה ועל המטבעות שמרן זי"ע העניק לו כשמירה. ירדנו יחד לביתו ומצאנו שהמדובר ביהודי דתי מבוגר ובא בימים, אולם זכרונו מדהים ואינו מתבלבל לרגע, כשכל הפרטים מונחים בזיכרונו כאילו התרחשו זה עתה.

"אולם בעת ביקורנו בביתו נרקמה חוליה נוספת בסיפור. במהלך הביקור הוציא מר צרפתי והראה לנו את המטבעות, כשהוא מתנצל שהוא אינו זוכר איזה מטבע מרן ברך בשערי הארץ ואיזה בשערי ירושלים. הנהג ציין בפנינו: 'מה שכן אני יכול לומר לכם ממרומי גילי המופלג, שמההבטחה של הצדיק לא נפלה שערה ארצה. מני אותו יום לא חסרתי כלום, הכל התנהל על מי מנוחות ללא עגמת נפש'. בתוך הדברים סיפר כי הגה"צ רבי אלימלך אשכנזי זצ"ל ביקש לפני שנים אחדות לרכוש ממנו את המטבעות בהון עתק, והוא סירב באומרו: 'לא יכולתי להיפרד מתעודת הביטוח שלי'".

רבי ישי, שבשיחתנו הקצרה עמו כבר הספקנו לגלות את הגישה המיוחדת וכושר השכנוע שבו, אזר עוז ובאותו מעמד ביקש: "אולי תיתן לי את המטבעות". אחרי רגע של שתיקה נענה מר צרפתי ואמר: "ממש לאחרונה הרהרתי בעובדה שילדיי כנראה לא יעריכו נכונה את המטבעות ואין בהם מישהו שמתאים להחזיק בהם, אמרתי לעצמי: אם יבוא אלי מאן דהוא שמתאים לכך ויבקש אותם ממני, אתן לו".

רבי ישי ניצב כלא מאמין למשמע אוזניו. מאחר ולצידו ישב דיין, התכופף אליו ונועץ בו איך מבצעים כאן קניין מלא בלי עוררין. לפי עצתו הוא הקנה לו את המטבעות בקניין של מתנת שכיב מרע שחלותו תתקיים לאחר זמן. "מיד בצאתנו ביקשתי מהדיין הרב גרוס שיעלה על הכתב את השתלשלות העניינים עם תיאור המטבעות, סוג הקניין וכו'. התעקשתי שרישום הדברים יתקיים מיידית, ולכן באין ברירה כתב רבי שמאי את הדברים על גבי מכסה מנוע של רכב חונה. הלכתי לביתי עם הרגשה מרוממת מחד ותהיות רבות מאידך, בפרט כשתקופה קודם לכך קיבלתי בדרך כשרה ביותר גביע ממרן זי"ע מיהודי שהיו ברשותו שני גביעים, אולם לאחר כחודש מאז פקדו גנבים את ביתו של הלה רוקנו את כל כספו כשביניהם הגביע השני. הלה הצטער וסבר שנענש כיון שסחר עם כלי הקודש שהיו מיועדים רק לו, לכן כעת הייתי שרוי בדילמה גדולה האם ראוי ונכון להחזיק באוצר אשר לא אני הוא המקבל מידי מרן זי"ע.

"אחרי שבועות ספורים חיפש אותי מר צרפתי בטלפון. תחילה נבהלתי מהפניה, אך לאחר שהוא ביקש שאגיע לשיחה ולא הזכיר את המטבעות, נרגעתי. כשהגעתי לפגישה סיפר לי מר צרפתי כי מעולם לא חלם את מרן זי"ע, אך השבוע הוא נראה אליו בחלומו ואמר לו: 'מעשה ראוי עשית שהענקת את המטבעות, תגיד למקבל בשמי שהיות וזכה בכזה אוצר עליו להפריש סכום צדקה לרב'. מיד סרתי לבית אבי מורי שליט"א רב דקהילת וואדקערט נתתי לו את ההענקה המומלצת בחלום.

חלפו חמש או שש שנים, הקשר נותק, ולפתע בליל ערב יום הכיפורים עלה בדעת רבי ישי להתקשר לביתו של מר צרפתי ולברכו לקראת היום הקדוש. מעברו השני של הקו ענתה אשה שהציגה את עצמה כבתו. סיפרה כי אביה חולה מספר חודשים, וכעת שעותיו ספורות… שוב ראיתי בכך אות מן השמים שמטבעות אלו מיועדים להיות בחלקי, כאשר לפתע לאחר כשש שנים עולה ברעיוני להתקשר לביתו בדיוק בשעה שהוא נמצא במצב שכיב מרע, רק כדי להתוודע לכך שחלות המתנה נעשית באלו הרגעים כגמורה ומוחלטת. ביקשתי מבתו שתודיע לי על המשך הקורות, כיון שחפצתי להשתתף ולהיפרד ממנו בדרכו האחרונה. למחרת התקשרה הבת והתנצלה שמרוב הטרדות נבצר ממנה להודיע לי על ההלוויה, וכי שעה לאחר שטלפנתי אתמול נפטר אביה יעקב צרפתי לבית עולמו. כעת היתה בפיה בקשה: 'היות וקיבלת ממנו שני מטבעות של הצדיק, אנו רוצים לבקש ממך שתלמד משניות לעילוי נשמתו'.

מסיים הרב יעקובוביץ שליט"א את סיפורו: "בוא וראה כמה גדול כוחו של אותו צדיק. באותן שנים שימשתי כמחנך בתלמוד תורה דחסידי בעלזא, מוסדותיו של מרן זי"ע. כל אותה שנה למדתי משניות עם למעלה מארבעים ילדי חמד, בכל ערב שעה אחת בתום הלימודים, הזכרנו לעילוי נשמה את יעקב מאיר בן אברהם. בכך קוימה ברכת מרן במלואה: 'מאומה לא יחסר לך לעולם'. כנראה לא רק בעולם של החיים אלא גם בימים שאחרי החיים.

בשולי הדברים מספר לנו הרב יעקובוביץ על ישועות ודברים מופלאים שהתחוללו במהלך השנים בכוח אותם מטבעות מבורכים. אחד מהם התרחש דווקא עם אחד מצאצאי מקבל המטבעות, מר צרפתי. "הלה, שמילא תפקיד נכבד במוסדות השלטון, הופיע יום אחד בביתי והתאונן בדאגה ובבכי על שנחשד בנטילת שוחד וכו', וכעת מתנהל נגדו משפט קשה וכל גדולי עורכי הדין מרימים ידיהם, ונראה שהגולל נסתם ופסק הדין להרשעה ודאי עומד להינתן בקרוב, כשאחת דינו להימצא מאחורי סורג ובריח. יעצתי לו לקבל על עצמו חיזוק במצוות ועליתי יחד עמו לציון מרן זי"ע כשהמטבעות בידינו, שם התרפק בבכי וביקש שימליץ טוב עבורו בזכות החיזוק ובזכות הטובה שאביו גרם עמו בעת עלייתו לארץ הקודש. משם פנינו לקברו של אביו ר' יעקב, והמשיך להתפלל.

"לאחר כמה ימים התקיים המשפט, ולהפתעת הכל הוא זוכה פה אחד על ידי כל צוות השופטים, זאת בתוספת נזיפה חמורה על גורמי הפרקליטות על ההיטפלות המיותרת לאיש ישר. כנראה שלמילים 'מאומה לא יחסר לך לעולם', יש משמעות מיוחדת ביותר.

(המבשר תורני בשלח תשע"ד)