מה מברכים על קליפות תפוח? מה מברכים על קליפות הדרים? ומה מברכים בט"ו בשבט על מרקחת האתרוגים?
קליפה הנאכלת בדרך כלל ביחד עם הפרי, כגון קליפות תפוח ואגס – דעת הגר"נ קרליץ זצ"ל, שיש לברך עליה העץ; אם משום שהיא עצמהּ נחשבת כחלק מהפרי, מאחר ובדרך כלל נאכלת עמו, ואם משום שכמעט תמיד דבוק בהּ מעט מהפרי.
אולם, הכוסס קליפות הדרים, אינו מברך עליהן, משום שאינן ראויות לאכילה. ואם הן מְסוּכָּרוֹת, או מְְעוּבָּדוֹת לאכילה באופן אחר, הדין כך: אם מקורן מפירות הדר שגוּדלו במיוחד לצורך אכילת הקליפות – כתבו הערוך השולחן והכף החיים, שיש לברך עליהן 'העץ', משום שבאופן זה נחשבת הקליפה כעיקר הפרי.
ואם מקורן בפירות רגילים, כמצוי בייצור ביתי של קליפות הדר – נחלקו הפוסקים בנוגע לברכתן; ולהלכה, פסק המשנה ברורה, שלכתחילה, יש לברך עליהן 'שהכל', ובדיעבד, אם בירך 'העץ' או 'האדמה', יצא ידי חובה.
ובנוגע למרקחת של קליפת אתרוג עם סוכר ודבש, שמנהג ישראל מקדמת דנא להכין אותה מאתרוגים שבירכו עליהם בחג הסוכות, ולאוכלהּ בט"ו בשבט – נחלקו הפוסקים: לדעת הבן איש חי, דינהּ ככל קליפות ההדר, וברכתהּ 'שהכל', מאחר ולא נטעו את האתרוג לצורך אכילת הקליפות.
אולם, הכף החיים כתב בשם כמה אחרונים, שיש לברך על מרקחת זו 'העץ'. וכן דעת הגר"ש וואזנר זצ"ל והגר"נ קרליץ זצ"ל, שמאחר והקליפה העבה של האתרוג היא עיקר האוכל שבפרי האתרוג, והמרקחת היא הצורה היחידה שבהּ ניתן לאכול קליפה זו, דינהּ כפרי עצמו, וברכתהּ 'העץ', למרות שלא נטעו את האתרוג לשם כך.
ומרקחת העשויה מהקליפה החיצונית הדקה של האתרוג – זו הירוקה או הצהובה – לכל הדעות ד
ינהּ ככל קליפות ההדר, שלכתחילה ברכתן 'שהכל'.
מה מברכים על הלימון? ומה מברכים על מיץ לימון המעורב בסוכר?
מאכל חמוץ או מר שאינו ראוי לאכילה, אין לברך עליו. ואם הוא ראוי לאכילה בשעת הדחק, יש לברך עליו 'שהכל', ואף אם מדובר בפרי העץ.
ובהקשר זה, דנו הפוסקים בנוגע לפרי הלימון: אחד מקדמוני האחרונים, מהר"י קשטרו זצ"ל, כתב בספרו ערך לחם, כי הלימון אינו ראוי לאכילה בפני עצמו, ואין לברך עליו. והבן איש חי, בספרו רב פעלים, הביא את דבריו, וכתב, כי אין הדברים אמורים אלא על לימון חמוץ במיוחד, שבדרך כלל אדם אינו מסוגל לאוכלו מרוב חמיצותו, אבל לימון רגיל, בשעת הדחק ניתן לאוכלו בפני עצמו, וברכתו 'שהכל'. וכן כתבו הכף החיים והערוך השולחן. והרב פעלים הוסיף, שאף לימון חמוץ מאוד, ראוי שלא לאוכלו ללא ברכה, ויש לפוטרו על ידי מאכל אחר שברכתו 'שהכל'.
ובנוגע ללימון שבזמננו – לדעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל, אף הוא ברכתו 'שהכל'. אולם, לדעת האור לציון, חמיצותו של הלימון שבזמננו פחותה מבעבר, והוא נחשב כראוי לאכילה אף שלא בשעת הדחק, ולכן ברכתו 'העץ'.
אולם, מיץ לימון שמערבים בו סוכר כדי למתקו, ובאופן זה הוא ראוי לשתייה גם שלא בשעת הדחק – דעת הגר"נ קרליץ זצ"ל שברכתו 'העץ', משום שהפרי עצמו בדרך כלל אינו נאכל, והמיץ הוא אפוא ייעודו העיקרי של הפרי, ולכן ראוי הוא לברכת 'בורא פרי העץ'. ולמרות שמעורב במיץ סוכר, המיץ הוא העיקר והסוכר אינו אלא טפל.
מה מברכים על רסק פירות שמעורבות בו חתיכות פרי? האם 'פִּירֶה אינסטנט' נחשב כתפוח אדמה? ומי שאוכל תפוח ושוקולד – מה יברך ומתי?
פרי שריסקוהו או שמיעכוהו באופן שתואר הפרי וצורתו אינם ניכרים כלל – ברכתו 'שהכל'. ובדיעבד, אם בירך 'העץ', או 'האדמה' – כפי הברכה המתאימה לפרי זה כשהוא בשלימותו – יצא ידי חובה; אולם, אם לא מקובל כלל לאכול פרי זה בצורת רסק, יתכן שאף בדיעבד לא יצא ידי חובה. ומאידך, אם בדרך כלל נאכל פרי זה בצורת רסק, יש לברך לכתחילה 'העץ' או 'האדמה', למרות שתוארו וצורתו אינם ניכרים.
ואם מעוֹרבוֹת בָּרֶסֶק חתיכות מהפרי – לדעת הכף החיים, הגרש"ז אויערבך זצ"ל והגר"נ קרליץ זצ"ל, יברך 'העץ' [או 'האדמה'] על חתיכת הפרי, ופוטר בכך את הרסק. אולם, לדעת הגר"ש וואזנר זצ"ל, יברך תחילה 'שהכל' על הרסק, ולאחר מכן יברך על חתיכת הפרי. ואם ברסק עצמו ניכרים מעט תואר הפרי וצורתו – מברך על הרסק עצמו 'העץ' או 'האדמה', כפי המתאים לפרי זה.
ועל פי כללים אלו, הורו הגר"ש וואזנר זצ"ל והגר"נ קרליץ זצ"ל בנוגע למִמְעָך תפוחי אדמה – המכוּנֶה 'פִּירֶה' – שאם מיעכוהו במועך ידני, ברכתו 'האדמה'. אך אם ריסקוהו במעבד מזון ('בְּלֶנְדֶר') עד שנעשה נוזלי, ברכתו 'שהכל'.
ו'פִּירֶה אִינְסְטֶנְט', העשוי מאבקת תפוחי אדמה שמוסיפים לה מים – לדעת הגר"נ קרליץ זצ"ל, ברכתו 'שהכל', כיון שבהיותו אבקה איבד הפרי את תוארו לחלוטין. אולם, לדעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל, הגרי"ש אלישיב זצ"ל, והגרח"פ שיינברג זצ"ל, מאחר וכעת יש לו צורה רגילה של תפוחי אדמה מעוכים, נחשב הדבר שהפרי שב לקדמותו, וברכתו 'האדמה'.
ולביבות או פשטידה ('קוגל') העשויות מתפוחי אדמה: לדעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל, הגרי"ש אלישיב זצ"ל, והגר"ש וואזנר זצ"ל, ברכתן 'האדמה'. אולם, לדעת הגר"נ קרליץ זצ"ל, מאחר ונוצרה צורה מחודשת של תבשיל או מאפה – ברכתן 'שהכל', אלא אם כן ניכרות בתוכָן חתיכות תפוחי אדמה.
ובנוגע לרסק חצילים – לדעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל, יש לברך עליו 'האדמה', משום שאף במצב זה ניכר בו כי הוא עשוי מחצילים. אולם, לדעת הגר"נ קרליץ זצ"ל, אם עצם הפרי אינו ניכר, אלא ניכר שהוא עשוי מחצילים רק מחמת הגרעינים הדקים המצויים בפרי החציל, ברכתו 'שהכל'.
ועוד בנושא זה – דיון בנוגע לברכת השוקולד: השוקולד, מיוצר מפולי קקאו טחונים המעורבים בסוכר ורכיבים נוספים, ובחלק ממוצרי השוקולד מהווה הקקאו רוב בתערובת, או לפחות עיקר התערובת. ובעקבות כך, עורר הגרש"ז אויערבך זצ"ל, כי מאחר וזו צורת אכילתם של פולי הקקאו, דהיינו, כשהם טחונים ומעורבים בדבר אחר – יתכן שברכת השוקולד היא 'העץ'. ולכן הורה, שהאוכל פרי שברכתו 'העץ' יחד עם שוקולד, יברך 'שהכל' על מאכל אחר, משום שיתכן כי השוקולד נפטר בברכת 'העץ'. ולדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל, יש להקדים ולברך 'שהכל' על השוקולד, ולאחר מכן לברך 'העץ' על הפרי.