"ויאמינו בד' ובמשה עבדו"
הרמב"ן כותב את דבריו המפורסמים: "ומן הניסים הגדולים המפורסמים, אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברנו ומקרנו שכולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד. …הכל בגזירת עליון".
יסוד הדברים האמורים הם לדעת שהקב"ה באמצעות הניסים המפורסמים בא להראות לעולם שהוא משגיח על העולם והוא יודע בכל מה שקורה בכל פרט ופרט גם הנסתרים. וכמו שבניסים הגדולים, שאין חולק כי הם מאיתו יתברך, הרי אף בדברים הקטנים ביותר הוא יודע כל מה שקורה בכל פרט ופרט. לו חלק בתורת משה!. גם בדברים הפשוטים והנסתרים, ואם האדם לא מאמין בזה אין לו חלק בתורת משה!.
המורם מדברי הרמב"ן: כי אין שום חילוק בין סוגי הדברים השונים שקורים בעולם, הן הדברים הטובים והן הדברים הרעים שקורים לאנשים, ואין שום חילוק בין זה לבין נס קריעת ים סוף. כאשר כולם באותה רמת נס והשגחה אלוקית, הן המפורסמים והן הנסתרים.
ואף על פי כן מי שרוצה לראות רואה גם היום
ועד היכן הדברים מגיעים, שבדורות האחרונים היו מעשים שבהם ראו השגחה אלוקית גלויה, מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל ב"ארחות יושר" מביא: "ושמעתי מגיסי הגאון הצדיק רבי שאול ברזם שאמר שמרן החזון איש אמר לו, שעד הדור האחרון היו רואים כולם השגחה על גדולי ישראל.
והגאון רבי אלעזר משה מפינסק היו הגויים דוחפים אותו שידרוך על שדותיהם כי כולם ידעו שהשדה שהוא דורך עליה מתברכת. והגדול ממינסק היו בעירו כלבים רעים שכל העובר שם היו מתנפלים עליו, וכשהגדול הנ"ל היה עובר היו בורחים וזה ידעו כל העיר. רק בדור האחרון ממש בטל זה, כנראה להגדיל הנסיון בעקבתא דמשיחא".
ומוסיף הגר"ח דבר נורא: "ואף על פי כן מי שרוצה לראות רואה גם היום". דבריו מדויקים להפליא, אין הדבר תלוי רק לפי מה שהאדם צדיק יותר, אלא הדבר תלוי לפי מי שרוצה לראות, מי שרוצה לראות רואה את הקב"ה גם היום.
ממשיך ה"ארחות יושר" ומביא: "וסיפר החזון איש על עצמו שכשהיה במינסק בזמן המלחמה לא היה לו פספורט, ושם מי שנתפס בלי פספורט היו יורים בו מיד. ושמע שבאו חיילים לעיר לחפש והלך לברוח מהעיר, רק טעה ובמקום לברוח לצד השני ברח לצד שהחיילים עמדו, והם עמדו שם בשתי שורות והוא עבר ביניהם ואף אחד לא אמר לו דבר עד שעבר עד הסוף, וברח משם. ואמר שהיה בטוח שלא ינזק בשביל שגמר אז לכתוב ספרו על עירובין. [הוא ברח כי צריך לעשות השתדלות]. עד כאן מה שסיפר לי הגר"ש ז"ל בשם מרן זצ"ל. וכהנה יש מעשיות לרוב על גדולי ישראל עדויות נאמנות שאי אפשר להכחישן, והרוצה לראות רואה".
כך הם פני הדברים, ממש כדברי הגר"ח: "מי שרוצה לראות רואה. ואכן, זוכים אנו לראות כסדר את ההשגחה הגלויה, בעניני הכוללים בפרט, ויש עמי מעשים לרוב. אספר מעט מהם.
מעשה שאנו זכינו לראות – בהשגחת ה' גלויה
בהקשר לזה, יש עימנו כמה מעשים שזכינו וראינו השגחת ה' גלויה לטובת הכוללים. ואחד מאלף מהם מצאתי: לפני כמה חודשים, בסוף החורף דאשתקד, הייתי בחו"ל יחד עם מורינו הגר"ש גלאי שליט"א, ובין השאר השתתפנו שם בכמה חתונות. באחת החתונות, בהיותי יושב ליד מורינו הגר"ש, אשר בזמנים אלו אני דואג שלא ידחקו את הרב אנשים רבים, ניגש יהודי לבקש ברכה מהרב. אומר לו הרב: אתה רוצה ברכה? "שתהיה לך שייכות" ובעודו אומר זאת החווה הרב גלאי באצבעו עלי, כלומר: שיהיה לו קשר איתי ויסייע לי לכוללים. והנה הרב גלאי שליט"א אף פעם לא שולח אלי אנשים שיהיה להם שייכות איתי. ויהי הדבר לפלא.
והנה הרב גלאי לא הרפה. והוא פנה אלי: הרב אברמוב, קח ממנו את המספר שלו. ואמנם תמהתי. איך אני אקח את המספר שלו, וכי אני אשתמש ואנסה להרויח מזה שהוא רוצה ברכה?! אני לא מסוגל. לא בשבילי! הרב גלאי המשיך בשלו: אני אומר לך קח את המספר שלו. כשהרב גלאי ראה שאני מתקשה לקחת את המספר שלו, הוא פנה אל אותו אדם שביקש ברכה ואמר לאותו אדם שביקש ברכה: כפי שהנך רואה, הוא לא יקח ממך את המספר שלך, קח אתה את המספר שלו. לזה הסכמתי. ואכן, מסרתי לו את המספר שלי, ואני מסיח דעתי מהסיפור.
בהיותי ברכב יחד עם הרב גלאי
בתום שהותנו בשמחה, בהיותי ברכב יחד עם הרב גלאי, שאל אותי הרב: למה לא רצית לקחת את המספר שלו? השבתי: לא הייתי מסוגל להשתמש בזה בצורה כזו, הרגשתי כאילו אני 'סוחט אותו'. הנה הוא רצה ברכה, וכדי לקבל ברכה הוא יצטרך להביא לי כסף. ואילו הייתי מכיר אותו, ניחא, אבל אני אפילו לא יודע מי הוא. המשכתי ושאלתי: הרב מכיר אותו? הרב השיב לי: אני לא מכיר אותו, אבל הרגשתי שזה מה שנכון, הוא פנה אלי, ואני הפניתי אליך, ואני חשבתי שזה טוב לך וטוב לו.
המשך המעשה היה שבהמשך הלילה קבלתי טלפון מאותו יהודי שביקש ברכה. הוא אומר לי שהוא זה שנפגש איתנו בחתונה. ועל-כן הוא שואל אותי מתי אנו יכולים לדבר? אמרתי לו: מחר בבוקר. וסיכמנו שנדבר בטלפון בעשר בבוקר שלמחרת. משום מה – כעבור זמן מה שכחתי מהסיפור, הייתי בכלל באזור אחר בפאתי ברוקלין. זה היה כבר בשעה אחת בלילה, הורדתי את הרב גלאי באכסניה שלו, ובתוך כך אני תוהה איפה אני הולך ללון הלילה. בלית ברירה, נזכרתי יש אחד מתומכי הכולל, שאני יודע שיש לו איזה חדרון אירוח שאני תמיד יכול להיכנס וללון, מבלי להודיעו, ושמתי פעמי לשם.
בהיות שהשעה היתה מאוחרת מאד, השארתי הודעה לבעל האכסניה, שנכנסתי לחדר האירוח שלו ללון שם, כדי שיידע שאני שם, ושאני אבוא איתו לשחרית. ואכן, בבוקר הוא קם ושמע את ההודעה והמתין לי, וכך יצאנו יחדיו לשחרית, במרחק נסיעה משם, היות ולא היה מניני תפילה בקרבת מקום.
אחרי שחרית בעל האכסניה הציע לי לאכול עמו בביתו פת-שחרית, אך בני-ביתו העדיפו שהפעם יזמינו את האוכל [כפי שמצוי שם לרוב]. אמנם אחרי כמה נסיונות, לא עלה בידו של בעל האכסניה להזמין, בלית ברירה הציע לי כתחליף לנסוע לאיזו מקום מסויים לאכול שם את ארוחת הבוקר. ואף שאני בדרך כלל לא נוסע למקומות לאכול, למרות שבארה"ב זה מצוי, הפעם נעניתי לבקשתו.
וכך באורח פלאי בשעה עשר בדיוק מצאתי את עצמי
אנחנו נוסעים עשרים דקות לאותו מקום. שכאמור, לי זה הפעם ראשונה שאני נמצא במקום הזה, ובכלל, המקום ההוא כלל לא נמצא בישוב יהודי, כאשר מוקפים אנו סביבנו באנשים שונים לגמרי. והנה הגענו למקום בשעה חמישה לעשר. בשתי דקות לעשר אני לפתע מבחין באדם שנכנס, ואני מביט בו ושואל את עצמי: רגע, זה לא אותו אחד מהחתונה אתמול בלילה?! אני ניגש ושואל אותו האם זה אכן הוא, והוא משיב לי בחיוב.
שאלתי אותו: מה אתה עושה פה, הרי אתה בכלל לא מהאזור, הלא אתה מהאזור ששם התקיימה החתונה שזה מרחק שעה וחצי נסיעה משם? הוא ענה לי: ידעתי שבעשר אני צריך לדבר איתך בטלפון, אמרתי לעצמי בדרך למקום עבודתי, שאשב לאכול באיזה מקום בצורה רגועה ואדבר איתך. וכך באורח פלאי בשעה עשר בדיוק מצאתי את עצמי יושב ומדבר אתו פנים בפנים, וברור שבאופן כזה התועלת גדולה לאין ערוך], ומאז ב"ה הוא מידידי הכולל הטובים. והנה היה זה השגחה מופלאה לאורך כל השתלשלות הדברים, כיון שיכול הייתי לישון במקום אחר, וגם אם כן הייתי אוכל בביתו וכהנה כהנה, אבל הקב"ה סיבב בכל הסיבות שכך בדיוק ניפגש.
והנה כשהתבוננתי בעומק הסיפור שקרה עימי, שאלתי את עצמי, מה הפירוש בסיפור הזה? מה הקב"ה עשה פה? הבנתי שהקב"ה אומר לי: מה אתה חושב, כאילו אתה עושה ככה וזה ככה? וההשתדלות הזו תצליח והמעשה הזה יביא את התוצאה הזו?! אני דואג לך! אני מסדר לך את מה שאתה צריך. ומלבד זה גם שמעתי איך הקב"ה אומר לי אני משגיח עליך אני מסדר לך את מה שאתה צריך, איך שהפגיש אותי בהשגחה מופלאה שכזו, באופן שלא יעלה על הדעת כלל. אין זאת רק שהוא עושה ומעשה לכל המעשים, וההשתדלות שלנו לא פועלת דבר, אלא הכל בהשגחתו הפרטית על כל צעד ושעל.
(קטעים נבחרים מתוך הספר 'באמונתו יחיה')