עומד יהודי על פי התנור עם מקל המצות בידו. במקום זה, חובה למהר! נצרכת שם מהירות מיוחדת כיון שהתנור פולט חום. והוא, לא ממהר אלא נעמד לעצמו בדבקות גדולה, המצות בידו, והוא צועק בתפילה, מתנדנד ומאריך בייחודים: "ל-ש-ם מ-צ-ת מצוה…"
איזה לשם? איזה מצה ואיזו מצוה? עד שיחדת ייחודים המצה כבר הפכה לחמץ גמור!…
מה שרמוז בפסוק וברש"י: "ושמרתם את המצות – "רבי יאשיה אומר: אל תהי קורא 'את המצות' אלא את המצוות, כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם באה לידך עשה אותה מיד", אין מחמיצין את המצוות. אין צורך בפעולה מיוחדת בשביל להחמיץ מצוה, כי כמו שמצות מחמיצות מאליהן כך מחמיצים מצוה בשב ואל תעשה, לא שומרים אותה והמצוה בורחת. מנמנמים וחלילה מאבדים זמן קריאת שמע וכדומה.
אני אוהב לספר סיפור שהיה, והלימוד מהמעשה הוא געוואלדיג:
יהודי נסע לארה"ב ונחת בשדה התעופה קנדי. ירד מהמטוס, המתין שתעבור מונית לקחתו למחוז חפצו. בדרך כלל נהגי המוניות הם שחורים [שלא תדעו, אבל אתם מכירים את הערבים פה? משהו כזה, הצד השווה בהם שדרכם להזיק ושמירתם עליך]. האיש עומד עם שתי מזוודות וממתין, עד שעצרה מונית לידו.
הוא ניגש. לא ידע היטב את שפת האנגלית, אבל עם מה שכן ידע – הצליח להסתדר. 'נשא ונתן' עם נהג המונית שנקב בתחילה במחיר מופקע. סוף סוף הגיעו לעמק השווה, לפתע אמר לו הנהג איזו קללה באנגלית וברח מהמקום, נסע ונעלם.
'בריה משונה, מה הוא בורח אחרי שסיכמנו? צריך עכשיו לעצור נהג שני' – חשב לעצמו.
בינתיים הוא הסתובב ובדק מה עם החבילות שלו, ו-אין חבילות! גנבו לו את המזוודות. בהלה גדולה. – שתי מזוודות, טלית ותפילין! הארנק שהיה לו. התחיל לרוץ לכאן ולשם. בינתיים עבר שם יהודי, בעל חסד גדול, והאורח סיפר לו את צערו הרב ומה שקרה לו.
אמר לו היהודי האמריקאי: "וכי אינך מודע לכך? זה היה מתוכנן מראש, כך מתנהגים השודדים הללו. הם שולחים נהג שיעמוד ויבלבל לך את המוח: מחיר גבוה מחיר נמוך, בורו פארק פלטבוש, לא מבין כן מבין… וכאשר אתה עסוק איתו, מגיע מאחור גזלן, נוטל את החבילות ובורח…"
את התפילין הוא מצא בסוף בדרך מעניינת, פלאי פלאים. בזכות שהוא מעולם לא דיבר דברים בטלים עם תפילין. ואכמ"ל. אבל המזוודות נגנבו.
זו כוונת הכתוב "ושמרתם את המצות" – את המצוות. אותו התכסיס, כי ממש אותה העצה יש ליצר הרע כיצד לגנוב בערמה מהיהודי את המצוה:
יהודי מתחיל לברך ברכת המזון ואומר "ברוך אתה ה'". מיד מגיע השווארצער יצר הרע [-היצר הרע השחור] ומכניס לו לראש: "לגמרי שכחת! הולכים היום לאסיפה הדחופה!". מיד הוא חושב מה יהיה בפתח האסיפה, מה יאמרו בה, מה יגיד פלוני, באמצע 'ברכת המזון' חושב ומתכנן, ולפתע מוצא את עצמו ב"ובנה ירושלים"… הוא ממשיך לחשוב על האסיפה, עד שמסיים, ואז הוא אומר לעצמו – היכן הברכת המזון שלי? גנבו לי אותה! הגיע היצר הרע ובלבל אותי עם בורו פארק ופלטבוש, עם דולר וסנט, אסיפות ודרשות, ובינתיים כשאני חשבתי הוא חטף לי את הברכה.
"ושמרתם" – שימו לב, תשמרו שלא יגנבו אתכם!
ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח..
הגמרא (סוכה כד ע"ב) שואלת: "אותם אנשים מי היו?". הגמרא מביאה דעות שונות בענין: לדעה אחת הם היו "נושאי ארונו של יוסף". רבי יוסי הגלילי אומר: "מישאל ואלצפן היו, שהיו עוסקים בנדב ואביהוא. רבי יצחק חולק ואומר כי כל אלו יכולים היו כבר להיטהר, אלא "עוסקים במת מצוה היו, שחל שביעי שלהן להיות בערב פסח".
לכאורה יש להבין, מהי בכלל השאלה "אותם אנשים מי היו"? וכי לא דבר פשוט הוא שמתוך כזה ציבור של מיליוני אנשים ימותו כמה וכמה אנשים, ויהיו אנשים "טמאים לנפש אדם" שלא יוכלו לעשות את הפסח?
נראה לבאר את שאלת הגמרא, על פי מה שמביא רש"י במקום בשם הספרי: "וראויה היתה פרשה זו להאמר על ידי משה, כשאר כל התורה כולה, אלא שזכו אלו שתאמר על ידיהן, שמגלגלים זכות על ידי זכאי".
לאנשים הללו היתה חביבות מצוה מיוחדת הם ידעו שמצד הדין הם פטורים ממצות קרבן פסח, מכל מקום חביבות המצוה בערה בהם, והם השתוקקו לקיימה מליבם הטהור פרצה לה השאלה: "למה נגרע?!".
משל למה הדבר דומה? לאדם שיגידו לו: "אתה יכול לזכות במיליונים, אבל אתה פטור מלטרוח ולבוא לקחת אותם"… הרי בודאי יצעק: "פטור – שמטור! אני רוצה את הכסף"! החביבות לכסף תגרום לו לרצות בו, על אף שמצד הדין "פטור" הוא מלטרוח בעבורו…
אנשים אלו, בהיותם צדיקים המחבבים את המצוות, טענו: 'איפה מליון הדולר שלנו?!' אנחנו באמת לא חייבים, אבל "למה ניגרע?" גם אנחנו רוצים להרוויח את הזכות הגדולה הזו של קרבן הפסח! על כן זכו שתאמר פרשה בתורה על ידם, שהרי "מגלגלים זכות על ידי זכאי"!
זוהי אפוא, שאלת הגמרא "אותם אנשים מי היו"? – מי היו אותם אנשים צדיקים, שכה חיבבו את המצוה, וכה השתוקקו לקימה למרות היותם פטורים מצד עיקר הדין?
בקהלת מובא: יצר הרע נקרא "מלך זקן וכסיל"
נשאלת השאלה: וכי יצר הרע הוא "כסיל"? הלוא אין חכם יותר ממנו! הוא מסובב את כל העולם על האצבע שלו!
התשובה לכך היא: כל "בעל מלאכה" נקרא על שם המלאכה בה הוא עוסק: "חשמלאי" נקרא כך משום שהוא עוסק בחשמל, "סנדלר" נקרא כך משום שהוא עוסק בסנדלים "אופה" נקרא כך משום שהוא מיצר דברי מאפה וכדומה. יצר הרע נקרא "כסיל" כי ב"בית החרושת" שלו הוא 'מיצר' כסילים!…
יצר הרע, החכם הגדול, ש"מסובב את כולנו על האצבע", עושה אותנו כסילים!
על דרך זו אפשר לפרש גם את התואר הנוסף של יצר הרע – "זקן". הוא נקרא כך משום שהוא עושה אותנו זקנים… "למה לך לקום כל כך מקודם בבוקר", הוא אומר, "הרי אין לך כח! אתה עיף מאד". או – "למה ללכת לשיעור, הרי אחרי יום עבודה קשה אתה לא בכושר! אתה בין כה וכה תרדם בשיעור" וכדומה.
מורי ורבותי!
את זאת עלינו ללמוד מהאנשים הטמאים הללו: לא להיות זקנים! להתעשת ולהזדרז בעבודת השם יתברך!
אליבא דאמת, כאמור, הם היו פטורים מקרבן פסח! אף אחד לא יכול היה לבוא אליהם בטענות על כך שלא הקריבו את הקרבן! מכל מקום בערה בם השתוקקות עזה לקיים את המצוה, הם רצו להיות מיליונרים…
הקב"ה ראה את השתוקקותם, וחדש בעבורם את מצות פסח שני, כדי שאכן יוכלו לקיים את המצוה, כשאיפת ליבם הטהור!
כי אם אדם רוצה באמת – הקב"ה נותן לו סיעתא דשמיא מיוחדת השיג את שאיפתו.
(מתוך יחי ראובן – הגדה של פסח)