יסוד נפלא ועצום מייסד מרנא הגר"ח מוואלוז'ין בפרשתנו.
בני ישראל עומדים על הים וממתינים לישועת ה'. מאחוריהם המצרים השועטים בעוז, לפניהם הים הסוער ומשני צידם המדבר הגדול והנורא.
בני ישראל חשים במיצר ומשה מעלה את שוועתם אל האלוקים.
והתשובה האלוקית לא מאחרת לבוא.
"ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל וייסעו".
הקב"ה מצווה את משה רבנו להורות את העם לפרוץ ולנוע אל תוך הים הסוער. נחשון בן עמינדב לא עושה חשבון וקופץ אל המים, אכן כאשר המים כבר מאיימים להטביע אותו נקרע הים ובני ישראל זוכים לנס הגדול בהיסטוריה.
מבאר הגר"ח זללה"ה: מה שגרם לים להיבקע היה בדיוק אותה קפיצה לים. הקב"ה לימד את בני ישראל לדורותיהם יסוד עצום! הביטחון בה' ית' אינו רק הכי תמצי לרוגע ושלווה, הביטחון עצמו פועל את הישועה. כאשר אדם מראה בעצמו שהוא שעון וסמוך אך ורק על הבורא יתברך, הוא פועל בכח הביטחון הזה גופא את הישועה שלו בבחינת 'דבר אל בני ישראל וייסעו'.
אף בהיכלו של הגר"ח עצמו נראו מראות אלוקים בנושא זה בדיוק.
היה זה כאשר עמד הגר"ח בקרב תלמידיו באם הישיבות בוואלוזין בשעת לילה מאוחרת מאד. שעת חצות עברה זה מכבר והשיעור בענייני ביטחון הביא את השומעים להתעלות מעל תחושת הזמן והמקום.
לפתע עצר הגר"ח משטף דבריו ושאל את התלמידים: מה השעה כעת?
באותם ימים שעון על פרק היד או בכיס היה מוצר ששייך לעשירים ושועי עולם בלבד. לאף אחד מהיושבים בחדר לא היה את הלוקסוס הזה בין חפציו…
הגר"ח שסקר את היושבים והבין שאף אחד מהם אינו מחזיק שעון פנה להמשיך בדבריו. אך לפני כן הוא הוסיף מספר מילים…
אילו היה כאן בעל ביטחון אמיתי כאשר אנו דוברים בדיוק כעת, לא רק שהיה השי"ת מזמין לו שעון, אלא היה זה יכול להיות אף שעון מזהב טהור.
בזה חזר הגר"ח לדבריו.
והנה לא עברו דקות ספורות ואל החדר פרץ חייל במדי הצבא הרוסי. הוא נכנס מתנשף ופנה אל הגר"ח שעמד בקדמת החדר.
דבריו נשמעו בשקט שהשתרר: חייל יהודי אני, בן לאחד מעשירי מוסקבה הבירה. אבי שילם לרופא הצבאי 'דמי לא יחרץ' נכבדים בכדי לפטור אותי מן הצבא. הכל היה ברור ומסוכם כדבעי, לכן כאשר התייצבתי לצבא בפני הוועדה הרפואית באתי בבגדיי הרגילים ובלא חשש, ביודעי שהנה אני עובר את הוועדה בתהליך קצר וכבר משתחרר חזרה לביתי.
הרופא הסכל כנראה החליף את שמי במישהו אחר שהיה לפניי וכבר פטר אותו מהגיוס לצבא. כמה שניסיתי להסביר את הטעות שחלה נפלו דבריי על אוזניים ערלות והוא לא היה מוכן בשום פנים ואופן לשחרר גם אותי.
משם הובילו אותי ישירות למחנה הצבא והכריחו אותי לעטות את המדים האלו תחת בגדיי האזרחיים. את שעון הזהב שלי הצלחתי להטמין ולהסתיר, מאז אני חרד על השעון אולי הוא ייגנב על ידי אחד הערלים.
היום בשעת לילה מאוחרת קיבלתי שחרור קצר למספר שעות ממשימותיי, ובאתי לכאן לחפש יהודי נאמן שישמור על החפץ היקר. למזלי ראיתי את האור הבוקע מהישיבה ונכנסתי לכאן. אני בטוח שכבוד הרב יוכל לשמור לי בנאמנות על השעון.
הגר"ח מיהר להסביר לחייל שביתו פתוח לרווחה לכל עובר ושב ולא בטוח שאצלו כדאי להטמין את השעון היקר.
החייל שמיהר מאד לחזור פלט בחוסר תשומת לב: אם כן אני נותן את זה במתנה לכבוד הרב. אצלי זה בוודאי לא יישמר, עדיף לי שיהודי צדיק וקדוש ישתמש ברכושי מאשר גוי ערל שיזכה בשעון בקניין גזלה למהדרין…
הגר"ח שניסה לדלוק בעקבות החייל שכבר פנה לצאת לא הצליח להשיג את פסיעותיו המהירות והוא חזר אל הישיבה.
רואים אתם בניי, פנה הגר"ח לתלמידיו, הביטחון עצמו הוא זה המביא את הישועה בפועל. האם למישהו כאן היה צל של מחשבה על כך שבשעת לילה זו יכול להגיע עד לכאן שעון זהב? האם ישנה הסתברות כלשהיא כזו?
לו יתברך אין שום בעיה עם כל דבר, אין לו שום מעצור בכל נושא. רק לבטוח בו ובכל מצב הוא יכול לקרוע כל ים שהוא למען הבוטח באמת.