סיפר לי הצדיק רבי דן סגל שליט"א, ששמע מרבי חיים גריינימן זצ"ל, כיצד ה"חזון איש" זצ"ל המחיש לו פעם את המושג אמונה.
כך אמר לו ה"חזון איש": הנה דופקים אצלי בדלת. אני קם ופותח, ולחדר נכנס… זבוב. אני שואל את הזבוב: מה אתה מחפש כאן? והוא משיב: האם כאן גר אברהם ישעיה קרליץ? אני משיב בחיוב ושואל: מה אתה רוצה ממנו? אומר הזבוב: שלחו אותי מן השמים לתת לך גירוד באף.
אני אומר לזבוב: בשום פנים ואופן לא אתן לך לעשות זאת, ואני מנסה להרחיק אותו עם היד, ואז הוא עוקף את ידי נכנס מלמטה, נותן לי גירוד באף, אומר שלום ויוצא.
מה הסיפור הזה בא להביע? האם זו בדיה? לא ולא! הסיפור בא להמחיש שאם מגיע זבוב ומגרד לך באף, הרי שהוא שליח ממרום. הזבוב נשלח מהשמים כדי לעשות זאת. אין זה מקרה בעלמא. ה"חזון איש" תיאר זאת באופן ציורי, אבל זו האמת! זו אינה בדיה אלא אמונה!
הפחית המוטמנת
אספר לכם סיפור על ה"חזון איש" זצ"ל, שנבין מהי השגחה פרטית:
יודעים אנו, כי בשנותיו האחרונות הוא התגורר היכן שהיום נמצא תלמוד תורה תשב"ר, אבל לפני כן הוא התגורר על יד ישיבת סלבודקה ב'גבעת רוקח'. סמוך למקום מגוריו היתה מכולת, ובעלת המכולת, שהיתה בשנותיה האחרונות בבית אבות ויז'ניץ, היא שסיפרה את המעשה.
ימים אחדים לפני חנוכה נכנסה אשת החזון איש למכולת ושאלה האם יש שמן זית. באותה שנה היה מחסור חמור בשמן זית, לא היה בכל ארץ ישראל אפשרות להשיג שמן זית, והרבנית שאלה את בעלת המכולת, אולי טמונה אצלם באיזה מקום פחית של שמן זית משנים קודמות.
אומרת לה בעלת המכולת: "רבעצען, אנחנו יודעים שהחזון איש זקוק לשמן זית לחנוכה וכבר ניסינו להשיג בכל מיני מקומות, אבל אין בנמצא שמן זית".
אם אין אז אין, מה לעשות?
מגיע ערב חנוכה, ושוב נכנסת אשת החזון איש למכולת ואומרת: "בעלי שואל, אולי בכל זאת 'קבורה' אצלכם איזו פחית באיזה מקום?"
הם ידעו שהחזון איש הוא גברא רבה, ואם הוא אומר שיכול להיות שיש שמן זית 'קבור' – צריכים להיזכר.
פתאום אומר בעל המכולת לאשתו: "אני נזכר במשהו. כאשר פתחנו את המכולת והתחלנו לסדר את המוצרים, הכנו תחילה מדפים להניח עליהם את הדברים".
כיצד עמדו אז המדפים? היו לוקחים צינור עבה, תוקעים אותו עמוק בקרקע עד שהוא היה יציב, עליו היו קושרים את המדפים ועליהם מניחים את המוצרים.
"אני זוכר" – אמר הבעל – "שכאשר סידרנו את המוצרים, החלטנו כי כיון שפחיות שמן זית אינן באות לידי שימוש אלא פעמיים בשנה, לקראת חנוכה ופסח, נשים אותן במדף העליון. תוך כדי שסידרנו את הפחיות על המדף, נפלה פחית אחת מאחורי המדפים ונבלעה אי-שם בתחתית הצינור התקוע בקרקע. מה לא עשינו כדי לחלץ את הפחית? פחית שמן זית עלתה דמים יקרים ועשינו כל מאמץ כדי להוציא אותה. שעות ארוכות ניסינו 'לדוג' את הפחית, וכל פעם שנדמה היה שכמעט ותפסנו אותה, היא גלשה שוב לתוך החור. לזה מתכוון החזון איש שיש לנו שמן זית 'קבור'".
"אם כך", אמרה לו האשה, "בוא ונחפש את הפחית".
והבעל השיב: "כדי להגיע לפחית צריך לפרק את כל המדפים. אם הייתי בטוח שהפחית נמצאת שם בשלמות, הייתי טורח למען החזון איש, אבל מן הסתם אחרי כל כך הרבה שנים הפחית החלידה, אולי אפילו יש בה חור ולאחר פירוק המדפים וכל המאמץ הגדול, נמצא חתיכת פח חלודה בלי שמן זית. כל הטרחה הזאת לא כדאית".
השיבה לו אשתו: "כדאי הוא החזון איש שאפילו מספק גדול, נעשה את הטרחה הזאת".
בתחילה הבעל התנגד, אבל כאשר הוא ראה את אשתו מתחילה לפרק את כל המדפים, סייע לה להוריד את הסחורה, להוציא את הצינור והנה פח שמן הזית נמצא שלם. סיפרה האשה כי היא זאת שהביאה את השמן אל בית החזון איש, והיתה שם שמחה גדולה.
מה מלמד אותנו הסיפור הזה?
שנים קודם לכן, ידע הקב"ה שיהיה זמן שבכל ארץ ישראל לא יהיה פח שמן אחד [אגב, סיפרתי את הסיפור למחותן שלי, והוא אמר שהוא זוכר שבצעירותו אכן היה מחסור חמור בשמן זית, והלכו לקנות בבית המרקחת שמן שמורחים בו את הילדים ואמרו שמן הסתם יש בזה קצת שמן זית ואפשר להדליק בו נרות חנוכה…], והקב"ה הכין שמן זית עבור הצדיק. הפח הזה נפל תוך כדי סידור המדפים, בעלי החנות לא הצליחו לחלץ אותו, והכל כדי שהוא יישמר שם עד לזמן שיהיה מחסור בשמן זית והפח יימצא, וכך יהיה לחזון איש שמן זית להדליק נרות חנוכה.
כך זוכים הצדיקים שבאמת רוצים לקיים את המצוות בכל נפשם ובכל מאודם, שהקב"ה יקדים 'רפואה למכה' ובהשגחה פרטית ימצא פח שמן הזית לקיים רצונו של צדיק. "רצון יראיו יעשה".
(רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל – יחי ראובן מועדים)