הגאון רבי שלמה ברוודא זצ"ל, היה מספר משמו של המשגיח הגאון רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל, שפעם הוא הלך למסור שיחה בישיבת מיר שברוסיה הלבנה, ושם הוא פגש את המשגיח הנודע רבי ירוחם ליבוביץ ממיר.
עצר אותו רבי ירוחם ושאל אותו, אמור לי, מה יוצא לנו למעשה מהפרשות הללו של חומש שמות. שעבוד מצרים, המכות וגאולת מצרים. איך אנחנו לוקחים את זה למעשה, לעבודה הרוחנית שלנו?
השיב לו רבי חצק'ל על פי דרכו שיש לנו שלושה לימודים עיקריים מירידת מצרים והמסתעף: אמונה במציאות ה', 'השגחה פרטית' ו'אין עוד מלבדו'.
השיב לו רבי ירוחם נכון, אנחנו באמת לומדים את שלושת היסודות הללו מהסיפור של מצרים. אלו הם יסודות חשובים ויקרים בהשקפה, אבל ה'למעשה' שאנחנו לומדים מיציאת מצרים הוא שנעשינו עבדי ה'! אנחנו יותר לא עבדי פרעה אלא עבדי ה', וזה דבר שעושים אותו 'למעשה'!
כי הרי גם אם השתחררנו משעבוד מצרים, יש שעבודים אחרים. גם היום אנחנו משועבדים לכל מיני אנשים והרגלים ואתגרים וקשיים. יש לנו צר ומציק, פעם זה חמאס ופעם חיזבאללה. יש לנו עול כבד של פרנסה, אבוי לו למי שלא ידאג לפרנסתו, הוא יישאר ללא קורת גג, ערום ויחף. כולנו משועבדים לתשלומי המשכנתא בבנקים, ב'עבדות מודרנית' שאי אפשר לברוח מפניה.
ואם כן, מה לנו כי נחגוג את השחרור משעבוד מצרים? אז אנחנו לא עבדי פרעה. נו אז מה? הרי חז"ל הקדושים כבר אומרים 'אכתי עבדי אחשוורוש אנן'. אנחנו עבדים של אחשוורוש, או של מישהו אחר. מה זה משנה איך קוראים לו? מה זה משנה אם מדובר במלך שהוא שליט יחיד או באיזה תאגיד ענק שאנחנו צריכים לעבוד יומם ולילה כדי לשלם לו את החובות שלנו?
אבל היציאה ממצרים הוא לא רק שחרור משעבוד פרעה, הסביר רבי ירוחם. זה ההפיכה להיות עבדי ה'! זה עיקר העיקרים של גלות מצרים וגאולת מצרים.
ומקרא מלא דיבר הכתוב: "בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלוקים על ההר הזה", ואומר: "כי לי בני ישראל עבדים", וביארו חז"ל הקדושים: "עבדי הם ולא עבדים לעבדים".
ואת זה, אנחנו יכולים לעשות גם כשאנו עבדי אחשוורוש. גם כשאנחנו נרדפים על ידי היטלר ימ"ש, וגם כשאנחנו מתמודדים עם מתקפות טרור ומלחמות קשות בדרום ובצפון. כל ההתמודדות עם האיומים הללו, לא מורידה כחוט השערה מעובדת היותנו עבדי ה'.
**
סיפר לי יהודי שהתארח בליל הסדר בבית מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל
סיפר לי יהודי שהתארח בליל הסדר בבית מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל. כשהגיעו לקטע שבו הבן הרשע מדבר בזלזול ובחוסר כבוד, "מה העבודה הזאת לכם – לכם ולא לו", אמר הרב אלישיב, אני לא מבין! משהו פה לא מסתדר!
הרי התורה הקדושה מעידה "וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ". כיצד ייתכן שהבן הרשע שכח את התורה ולא מבין מה העבודה הזאת לכם. איך ייתכן שהוא מבעט בתורה הקדושה לאחר שהתורה עצמה העידה שהתורה לא תישכח מפי זרעו של עם ישראל?
אלא, אמר הרב אלישיב, התשובה לשאלה הזאת כתובה בגוף השאלה. מי שידקדק במילות הפסוקים, יבין היטב כיצד אירע דבר כזה שרח"ל הבן הפך לרשע.
התורה אומרת "וענתה השירה הזאת", כשיהודי לומד תורה ומקיים את התורה מתוך שמחה ורוממות, כמו 'שירה', שהוא מקיים את מצוות התורה ומפגין את השמחה הפנימית שלו החוצה, כשהילד רואה שהאבא קונה לולב במיטב כספו כמה שיכול, ולא נאנח על כך שזה עלה לו יקר מדי, אלא שש ושמח, וכשהוא מוציא את הלולב מהנרתיק ביום טוב ראשון של סוכות, הוא נראה כמו מישהו שמסתכל בפעם הראשונה על איזה יהלום יקר שהוא קיבל בירושה מהסבא שלו, בשמחה, בהתלהבות… וכך בכל מצוה ומצווה האבא מלא בשמחה על זכייתו, בכזה מקרה, התורה לא תישכח מפי זרעו! הילדים יקלטו ויבינו היטב שאין גדולה כתורה, אין דבר שיכול לשמח אדם יותר מפיקודי ה' וממשפטי ה'.
אבל כשקיום המצוות הופך מ'שירה' ל'עבודה', והאבא נאנח עוד לפני שהוא מתחיל לחפש את הלולב, כי אין לו כח עכשיו להסתובב בין הדוכנים ולעיין בעלי הלולבים, כשהאבא נראה חסר מצב רוח כשהוא נאלץ לצאת מהבית להתפלל מנחה בציבור, וכשנורא נורא קשה לו לדקדק בהלכות שבת החמורות – הבן שלו מבין היטב את המסר ההפוך, ואז הוא שואל "מה העבודה הזאת לכם?", זאת בהחלט עבודה קשה, למה אתם מתאמצים כל כך? אני עצלן, אני לא רוצה לעבוד קשה!
בגאולת מצרים אנחנו רואים דבר נפלא. לא השתחררנו מהעבדות. בכלל לא. נשארנו עבדים, עבדי ה', ובכל זאת אנחנו שמחים, אנחנו קוראים לזה 'גאולה' ולא 'החלפת בעלות'. ולמה? כי להיות עבד ה', זו החירות הכי גדולה. 'עבד ה' הוא לבד חופשי'.
זה המסר שאנחנו צריכים לקחת איתנו מהפרשיות הללו, לתיקון הפנימי ולהתעלות הרוחנית שלנו. לשמוח בעבדות הזאת שתהיה כמו 'שירה' ולא חלילה כמו 'עבודה'.
ואם בשביל זה צריכים לוותר על טכנולוגיות מסוימות, לו יהי כן! אם בשביל זה אנחנו צריכים לשלם מחירים מסוימים, נעשה את זה בשמחה!
וכדי להשלים את הדבירם נביא מאמר נפלא של ה'משך חכמה' על פרשתינו: "וחגותם אותו חג לה' לדורותיכם חוקת עולם תחגוהו".
אומר ה'משך חכמה', אם החג של פסח הוא חג שלנו, שהשתחררנו מעולו של פרעה, אין פה מקום לחגיגה נצחית בימים אלו. כי אכתי עבדי אחשוורוש אנן. אבל אם זה וחגותם אותו חג להשם! החג הוא על זה שנהיינו עבדי ה', ממילא 'לדורותיכם חוקת עולם תחגוהו'. זאת חגיגה נצחית, כי בכל דור ודור אנחנו עבדי ה'.
**
שמעתי באחרונה מעשה נורא עם הגאון רבי משה צדקה שליט"א
שמעתי באחרונה מעשה נורא עם הגאון רבי משה צדקה שליט"א, רבה של ישיבת פורת יוסף.
לפני כמה שנים נולד לאחד מתלמידיו של הרב צדקה תינוק שהגידול שלו היה כרוך באתגר לא פשוט.
ההורים ניסו לקבל על עצמם את האתגר, זה מה שנגזר עליהם משמים ומה להם כי ילינו, אבל זה היה לא קל, וכרוך בקושי פיזי וגם רגשי.
אחרי תקופה של מספר חודשי התמודדות לא קלה, האברך הרגיש שאשתו נמצאת על סף שבירה, וגם הוא עצמו היה מאוד כאוב על מה שקרה להם.
ברגע של קושי נורא, הרים התלמיד טלפון לרבו, ראש הישיבה, ואמר לו רבי, הושיעני כי באו מים עד נפש. אני לא יודע מה לעשות, הבית שלי מתפרק לי בין האצבעות, אני לא מצליח להחזיק מעמד! עוצה לי עצה, מה אני יכול לעשות כדי להתרומם מהמכה הקשה הזאת?
ראש הישיבה שומע אותו ברוב קשב, ואומר לו שהוא צריך לחשוב על זה, לחשוב על רעיון מה עושים כדי לעזור לו להתמודד עם כזה אתגר מורכב.
כעבור ארבע שעות נשמעו דפיקות על הדלת. הוא פותח את הדלת ולא מאמין למראה עיניו. ראש הישיבה הגיע בכבודו ובעצמו, ואומר "אני רוצה לדבר עם הגברת".
הוא התיישב בסלון הבית, ואמר לבעלת הבית דברי כי שומע אנוכי, אני כאן כדי לשמוע, ספרו לי על הקושי והכאב.
היא התחילה לתאר את הקושי, את אי הנעימות, את תחושת הכישלון, האתגר הפיזי והטכני ובעיקר הרגשי.
היא מדברת ומדברת ומדברת, ואז היא אומרת "שהרב יגיד משהו, אני רק מדברת והרב לא אומר מילה…".
ענה לה הרב צדקה, נכון, באתי לשמוע. לא באתי לדבר.
"אבל בכל זאת", טענה בעלת הבית, "אני רוצה שהרב יגיד מה דעתו על מה שאני אומרת. אני צודקת? אני לא צודקת? אולי אני סתם מתרגשת יותר מדי וזה לא כזה נורא…".
אמר לה ראש הישיבה שליט"א: אתם רוצים שאני אומר את דברי? בסדר. יש לי מה לומר!
"יש דברים שאנחנו בוחרים בחיים", אמר ראש הישיבה. "הרבה מאוד דברים נתונים לבחירה שלנו. איך נתנהג, איך נגיב לסיטואציות שונות, איך נעבוד את ה', כמה נקדיש יחס ותשומת לב לסובבים אותנו.
"אבל יש דברים שאנחנו לא בוחרים, אלא אנחנו נבחרים!
"כשהקב"ה רוצה להוריד נשמה של ילד לעולם, הוא לא נותן לאף אחד את היכולת לבחור את הילד שלו. ההיפך הוא הנכון. הקב"ה בוחר את ההורים המתאימים לדעתו לגידול הילד הספציפי הזה.
"אתם לא בחרתם את הילד שקיבלתם, זה לא תלוי בכם בכלל. מי שבחר זה הקב"ה, והוא בחר בכם! אתם הנבחרים!!!".
"אבל זאת יש לדעת", הוסיף הגר"מ צדקה שליט"א, "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. הקב"ה לא היה בוחר בכם למשימה שהיא למעלה מהכוחות שלכם. אם הוא בחר בכם לאתגר הזה, זה אומר שיש לכם את הכלים לעמוד בו. יש לכם את כל ארגז הכלים הנדרש כדי לעמוד בניסיון. נכון, זה לא קל. זה קשה, אפילו קשה מאוד, אבל אתם יכולים. והראיה, שהקב"ה בחר בכם לעשות את זה!".
**
כיום אנחנו נמצאים במצב שבו עם ישראל כולו מתמודד עם ניסיון גדול, הקב"ה בחר בנו לניסיון הזה. אנחנו לא בחרנו במלחמה הקשה הזאת. מישהו מאיתנו ייחלה לה וציפה לה? היא הובאה עלינו מידי הקב"ה כניסיון כללי, ובתוכו יש הרבה מאוד ניסיונות פרטיים לכל אחד ואחד מאתנו. כמה אתה מתפלל על עם ישראל, כמה אתה בוטח בה', כמה אתה מוכן להקדיש מזמנך כדי להתחזק בלימוד התורה ולהעצים את ההגנה על עם ישראל מפני אויביו, ועוד ועוד.
אנחנו צריכים לחיות עם ההרגשה הזאת שעליה דיבר הגר"מ צדקה שליט"א. להתרומם עם זה, הקב"ה בחר בנו, סימן שאנחנו מסוגלים!
אבל צריכים להחדיר את זה ללב, להעביר את זה מהשכל ללב.
השיב לו רבי חיים שמעבר להיותו אדמו"ר הוא גם מהנדס!
מספרים שהגה"ק ה'דברי חיים' מצאנז הגיע פעם לרופא עיניים, שהתעניין אצלו מה מעשיו כאדמו"ר ורבי לחסידים. איך נראה סדר היום שלו. הוא כל היום מתפלל? מה הוא עושה?
השיב לו רבי חיים שמעבר להיותו אדמו"ר הוא גם מהנדס! הרופא התפעל, באמת! מהנדס? ספר לי מה תכננת, איזה בניין מעניין בנית בשנה האחרונה?
אמר לו לו רבי חיים, לא לא, אני מהנדס שמתכנן גשרים!
עכשיו הרופא כבר ממש יצא מהכלים. גשרים! אוהה, זה רק מהנדסים בכירים יכולים להכין כזאת תוכנית. מעניין, איזה גשר תכננת בשנה האחרונה?
אומר לו רבי חיים, למה בשנה האחרונה. תשאל אותי איזה גשר תכננתי אתמול ואיזה גשר שלשום, ואיזה גשר אני מתכנן היום. אני מתכנן ובונה בכל יום גשר חדש!
הרופא היה מאוד מבולבל והתחיל לחשוד שאולי הרבי מדבר איתו בחידות. מה זאת אומרת גשר כל יום, זה לא הגיוני!
אבל רבי חיים המשיך, הגשר שאני בונה, זה הגשר הכי חשוב בעולם, למרות שמבחינה גאוגרפית הוא מאוד מאוד קצר. 40 סנטימטרים בסך הכל.
מהמוח שלי, ללב שלי. המרחק הפיזי קטנטן, אבל המרחק האמיתי הוא עצום. בין ה'וידעת היום' לבין ה'והשבות אל לבבך' יש מרחק ענק. מה שאני מבין בשכל אני לא מרגיש בלב, ואם הצלחתי יום אחד לבנות גשר ולהרגיש בלב את מה שאני מבין בשכל, זה מחזיק מעמד בקושי יום אחד, למחרת אני צריך לשוב ולבנות את הגשר הזה, עוד פעם ועוד פעם – זה העיסוק המרכזי שלי במשך כל היום!
כמה חודרים הם הדברים ללב, כמה צריכים אנו להתאמץ כדי שגם לנו יהיה כזה גשר, שבו נוכל להרגיש את מה שאנו מאמינים בו. הקב"ה בחר בנו להתמודד עם המלחמה, הוא בחר בנו להתמודד עם כל הקשיים והאתגרים שיש לנו, בגשמיות וברוחניות.
**
הוא בדק ומצא שיש אוטובוס שיוצא רבע שעה מוקדם יותר
לסיום אני רוצה לספר עובדה שאירעה באחרונה עם תלמיד באחת הישיבות בירושלים, שישן בלילות בביתו ומדי בוקר נוסע עם אוטובוס לתפילה.
אותו בחור שמע, שכולם דיברו כשהסתלק הרב יעקב אליעזר קליינר זצ"ל מירושלים על המעלה הגדולה שלו שהיה מגיע לתפילה כמה דקות קודם, ואף פעם לא היה מאחר לתפילה. הם ציינו שתפילותיו היו נשמעות, וידעו שמה שהוא מבקש בתפילה הוא נענה, כי הוא כיבד את התפילה ולכן הקב"ה כיבד את התפילות שלו.
שמע זאת הבחור פעם אחר פעם ואמר, ראה מה זה, כשאדם הולך לבית עולמו מלווים אותו מעשיו הטובים, וכולם מציינים בכזאת התפעלות את העמידה המיוחדת שלו בעניין הזה שהוא הגיע בזמן לתפילה, ומעידים שתפילותיו היו נענות, שמע מינא דבר גדול זה לבוא בזמן לתפילה.
באותו מעמד קיבל הבחור על עצמו להקפיד להגיע בזמן לתפילה בישיבה, נושא שהוא התקשה בו מאוד עד כה, כי התנועה בירושלים לא תמיד צפויה ולפעמים הדרך לוקחת קצת יותר זמן, וכך יצא שבדרך כלל הוא היה מגיע לתפילה בין 'ברוך שאמר' ל'ישתבח'.
הוא בדק ומצא שיש אוטובוס שיוצא רבע שעה מוקדם יותר מאזור מגוריו לכיוון הישיבה שלו, וכך הקדים את הנסיעה, במקום שבע ורבע בבוקר, הוא החל לנסוע באוטובוס של שבע בבוקר.
ימים אחדים לאחר מכן אירע הפיגוע הקשה ביציאה מירושלים רח"ל, בדיוק בזמן שבו הוא היה חוצה את הכביש הסמוך, ויורד לתחנה שבכניסה לכביש הפונה לכיוון שכונת רמות. אבל הבחור שלנו כבר ישב לו בבטחה על האוטובוס הנוסע לישיבה שלו, משום שהוא הקדים את היציאה מהבית ברבע שעה…
זאת דוגמה לבחור ששמע, הבין, הפנים, קיבל ו… עשה את זה למעשה. כי זאת התכלית, כשאדם שומע ומתחזק, לקחת את זה למעשה, זה נקרא להיות 'עבד ה', ולבנות גשר מהמוח ללב.