ח"א שליט"א סיפר לי השבוע מעשה פלא. ניגש אליו אברך בעל משפחה ענקית, וסיפר לו שלפני תחילת השנה נולד לו ילד, ולכן רעייתו לא יכלה לפתוח את הגן הפרטי שבביתם, כך שירדו לו בחודשים האחרונים 7700 ש"ח מההכנסות, וכעת בכ"ז שבט הוא אמור לערוך בר-מצוה לבנו, והסופר מתקשר שהתפילין מוכנות, והוא לא מסוגל לספר לבנו שאין לו כסף לשלם.
כעת, אמר, הוא רוצה לדעת האם גם במצב כזה מותר לו להמשיך ללמוד, או שמא עליו לחשוב על עיסוק מהצד. "מחד, אני אברך רציני; מאידך, סכום כזה שחסר כל חודש לסל המשפחתי, ובפרט ערב בר-מצווה, זהו סחרור כלכלי לא פשוט", סיים את שאלתו.
ענה לו אותו ת"ח כך: "אינני יכול לתאר לעצמי עמידה בניסיון כזה, אך ברור לי שיש אברכים שמסוגלים להגיע לדרגה של אמונה חזקה אפי' במצב כזה!". הלה סבר וקיבל ושב לגמרא.
תיכף בגמר השיחה ניגש אותו ת"ח לאחד מן הלומדים שהוריו אמידים ביותר, ושאל אותו אולי הוא יכול לפנות להוריו באיזו בקשה לעזרה מנימלית בעד האברך. ענה לו הלה ביבושת, שמכיון שתדיר פונים אליו בבקשות מסוג זה, הוא אינו יכול להפריע להוריו כל הזמן! אך מיודענו לא הרפה: "תבין, זה מוטל עליך בדיוק כמו שזה מוטל עלי, קח בחשבון שיש כאן אברך בעל משפחה ענקית שעורך בר-מצווה בכ"ז שבט ואין לו כסף לתפילין ובוודאי לא לשאר ההוצאות"…
איך שהוא שמע את התאריך כ"ז שבט, הוא קפץ, יצא מבית המדרש וחזר אחרי כמה רגעים ובישר שיש לו את הסכום הנדרש לתפילין הכי מהודרות…
מה קרה? הוא נזכר שאביו ג"כ עורך בדיוק אז בר מצווה לאחיו, ומזה חודשיים הוא מחפש אברך שעורך בר-מצווה ביום כ"ז שבט, כדי לרכוש את התפילין עבורו, ובאמת שגם את סעודת המצווה חיפש לשלם, אלא שהקופה של צדקה באיזור מגורי אביו כבר דאגה למצוא איזה אברך שיערוך את הבר-מצווה לבנו באותו יום, אבל תפילין אותו אחד כבר רכש, וכעת שמח אביו להשלים את מצוותו.
(מאמרי עינינו גל, אוסף גיליונות וארא תש"פ)