הרב אהרן כהן
"וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם וְהַעְתִּירוּ לַה' אֱלֹקיכֶם" (שמות י', י"ז)
מצינו בפרשה לאחר מכת ארבה שפרעה אומר למשה ואהרן שהוא חטא, ולאחר מכן כתוב בפסוק: "ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו לה' אלוקיכם", מבאר הרמב"ן שפרעה ידע שמשה רבינו הוא המעתיר וכפי שנאמר: "כי כן אמר לו למתי אעתיר לך" "והעתרתי אל ה'…" והטעם שאמר בלשון רבים "כי כן יאמר פרעה בכל פעם דרך מוסר", אבל משה רבנו ע"ה לא דיבר בלשון רבים לפרעה כדי "שלא יוציא שקר מפיו".
בסיפור הנפלא שלפנינו המובא ב"טובך יביעו" מסופר על הגאון ר' שמואל קאלין זצ"ל בעל ה"מחצית השקל", ממנו נוכל ללמוד שאם אומרים אמת, לעולם לא מפסידים.
בתקופתו של הגאון ר' שמואל קאלין זצ"ל בעל "מחצית השקל" העלילו שונאי ישראל על היהודים עלילות דם שהם שוחטים כביכול תינוקות נוכריים כדי לאפות בדמם את המצות לפסח. והנה גם בעירו של ה"מחצית השקל" ניסו הגויים לטפול על היהודים את עלילותיהם המרושעות.
המושל שהכיר מקרוב את הגאון כאיש אלוקים קדוש הדובר אמת בלבבו, תמיד השתכנע מדבריו ואף תקע לו כף שאם ינסו להעליל עלילה כזו בעיר ישלח את חייליו לשמור על היהודים. ובאמת סמוך לחג הפסח נמצאה גופתו של ילד גוי, ולידה סכין.
כל העיר היתה כמרקחה נגד היהודים על שהרגו את הילד. כאשר החלו היהודים להתפרע, מיד שלח המושל את חייליו כדי לשמור על היהודים, אבל מאידך ציווה על מפקד המשטרה להשקיע את כל מאמציו בפענוח הרצח, על מנת שתהיה לו אפשרות אחת ולתמיד לברר האם יש בעלילה זו אמת אם לאו.
כבר בתחילת החקירה התברר נתון מדהים. הסכין שנמצאה ליד הגופה היתה שייכת לבעל ה"מחצית השקל", המושל בחמת זעמו קרא אליו את הגאון ונפנף בידו: "אינני מאמין למה שאני רואה, אני אהיה הראשון שאהרוג אותך ואת כל בני עמך. נמתין רק למשפט שבו יגזרו את דינכם ולא יישאר מכם שריד ופליט". כמובן שהכניסו את הרב הגאון לבית הכלא.
הקהילה היהודית שכרה עבור מורם ורבם את אחד מטובי עורכי הדין בעולם.
כשהגיע הפרקליט אל הרב, ייעץ לו בראש ובראשונה לכפור בעובדה שהסכין שלו, הזדקף הרב מלוא קומתו והצהיר נחרצות: "זאת לא אעשה בשום ואופן שבעולם, הסכין אכן הגיעה מהבית שלנו, אין לי מושג כיצד זה קרה, ובוודאי שאיני יודע מי הוא הרוצח, אבל אם ישאלני השופט על דבר הסכין, אודה בפה מלא שהיא שייכת לי".
עורך הדין שראה ש"אין עם מי לדבר", הבין שכנראה לא יהיה לרב שום סיכוי להינצל, ולכן החליט להתפטר מתפקידו, ותהום כל העיר.
נכנסו ראשי הקהילה ופרנסיה לכלאו של רבם, ניסו לשכנעו שיכפור, למענו ולמען משפחתו, ילדיו וכל בני הקהילה, אבל הוא בשלו: "מעולם לא הוצאתי מילת שקר מפי וגם עתה לא אעשה זאת".
הגיע עת המשפט, והגויים כבר שפשפו ידיהם בהנאה למראה הטרף הענק שעלה בחכתם. "האם הנך מודה שסכין זו שלך?" – שאל השופט, "כן", השיב הגאון בשלווה. השופט שלא היה שייך לעדת המרעים של שונאי ישראל, מנסה לעזור ל"מחצית השקל", ואומר לו: "הרי אין עדים שסכין זו שלך, הדבר הגיע אלינו רק מפי השמועה, אתה יכול להכחיש את הדבר".
"אדוני השופט, אני אומר פעם נוספת שהסכין הזו היא שלי, אבל איני יודע כיצד הגיע לזירת הרצח ומי היה הפושע שביצע את המעשה הזדוני", השיב הגאון הקדוש.
ברגע זה פנה השופט אל התביעה ואמר: "ראו רבותי, היש איש אמת יותר מיהודי זה הניצב לפנינו? הרי ניסיתי לעזור לו לזכות במשפט והוא אינו מוכן להיאחז במילה אחת של שקר! האפשר שלא להאמין לו גם בכך שהוא כופר במעשה הרצח? אני מכריז על ביטול המשפט וזיכויו של החשוד".
קולות צהלה ושמחה נשמעו מפי היהודים שישבו באולם בית המשפט, אך הנה קם התובע ומכריז שיש לו עד המוכן להעיד שהסכין של הרב, אדם זה, סיפר התובע לשופטים, היה משרת בבית הרב ומכיר היטב את כל הסכינים שבבית", כשעלה האיש לדוכן העדים, שאלו השופט: "האם ראית פעם את הסכין הזאת?"
"לא", השיב העד "אבל אני מכיר את כל הסכינים שבבית הרב, ויכולתי לתת לך סימן מובהק על הסכין המדוברת, יש בה חריץ דק לפני החור העליון"!
מתבונן השופט בסכין ומוצא את החריץ.
פני היהודים חפו.
"נו מה יש לך לומר עכשיו, פונה השופט אל הגאון הממשיך לישב בשלווה נפשית מופלאה, "אני רוצה לחזור בי מהדברים שאמרתי קודם לכן", מכריז ה"מחצית השקל".
כעס רב נראה על פני השופטים "האם הנך רוצה להתל בנו? מה אתה חושב, שאפשר לעשות צחוק מבית המשפט, א"א לחזור מהדברים שאמרת קודם".
והגאון ממשיך "אני רוצה לומר לכם שגם עתה אני מודה שהסכין הוא שלי, אבל אם לפני כן אמרתי שאינני יודע מי הוא הרוצח, עכשיו אני כבר יודע, והצביע על העד".
לפליאת כל הנוכחים, התמוטט העד במקום והודה על מעשה הרצח.
לשאלת השופטים כיצד ידע זאת. השיב בעל "מחצית השקל" ואמר: "הנכם יכולים לבא לביתי ולראות שהסכין שנמצאה במקום הרצח היא היחידה שיש בה חריץ. יתר הסכינים הם שלמות, ואם כן כיצד ידע העד שהסכין שבה בוצע הרצח היא זו עם החריץ, הרי הוא עצמו אמר קודם לכן שלא ראה את הסכין לפני מתן העדות"…
ה"מחצית השקל" שוחרר בכבוד גדול מכלאו ומאז העריצו המושל בכפל כפליים ושמר על כל נתיניו היהודים.
אבל לא כדאי לשכוח את העיקר "שמאמירת אמת לא מפסידים".