שבת קודש היא מתנה מאת הקדוש ברוך הוא, כמו שאמרו חז"ל (שבת י, ב): "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל – לך והודיעם".
ואם כן עלינו לדעת כי השבת היא דבר יקר, בעל ערך, כדי שלא 'נבזבז' אותה בקריאת עיתון ובטיול בעלמא…
כמו אותו המעשה המסופר על אחד האדמו"רים שהגיע אליו עני וביקש צדקה. ראה האדמו"ר את הצמיד של אשתו מונח על השולחן, נטלו ונתנו לעני. אחרי כמה דקות הגיעה הרבנית והחלה להקים צעקות: "גנב! גנב!". שאל אותה האדמו"ר מה קרה, ואמרה לו כי הצמיד היקר שלה נגנב. אמר לה הרב: הצמיד לא נגנב, אני נתתיו כצדקה לעני. אמרה הרבנית: אבל זהו צמיד יקר ביותר, בשווי 400 דולר… כשמוע האדמו"ר את דברי הרבנית, פתח את דלת הבית ופרץ החוצה בריצה. הוא רץ ברחובות, מחפש את העני. העני ראה שהאדמו"ר מחפש אחריו התחיל לברוח. ראו זאת האנשים ותפסו את העני. הכריזו כי תפסו את הגנב. ניסה העני להסביר להם שהוא לא גנב וכי האדמו"ר הוא שנתן לו את הצמיד, אך לא הקשיבו לו, בינתיים הגיע האדמו"ר למקום, חייך אל העני וקרא לעברו: "רק רציתי להודיע כי הצמיד ערכו רב ביותר, אל תמכור אותו בעד מנה קוגל.. שתדע לנצלו כראוי"…
בספר 'לב אליהו', ב'שביבי לב', מספר רבי שלום שבדרון זצ"ל על רבי אליהו לופיאן שהיה מדרבן את האנשים להימנע עד כמה שאפשר מדיבור בשבת.
מנין למד זאת?
הוא היה אומר כך: מה היה מעשהו של הקדוש ברוך הוא במשך כל ששת ימי בראשית, שממנו הוא שבת בשבת? הרי הוא ברא את עולמו על ידי אמירה, ונמצא שהשביתה בשבת היתה שביתה מדיבור. לכן עלינו ללכת בדרכיו ולמנוע עצמנו מדיבור בשבת.
רצה והחליצנו
"והחליצנו" הוא לשון זירוז. מבקשים אנו שנזכה לא רק לקיים את מצוות השבת, אלא לקיימה בזריזות!
בספרו 'אזנים לתורה' [במדבר יד, כד] מספר רבי זלמן סורוצקין זצ"ל על גדול ידוע שבא בחלום לאחר פטירתו אל אחד מתלמידיו, וסיפר לו שמצא צדיק אחד עומד בליל שבת קודש על פתח גן עדן, ושאל אותו למה אינו נכנס בפנים? וענה, שבשיל שהיה נוהג להחליף את החלוק לא בערב שבת אלא בשבת בבוקר, לפיכך קנסו אותו במידה כנגד מידה שאין לו רשות להיכנס לגן עדן בלילי שבתות.
הרי שעונשים בעד איחור עשיית המצווה!
(מתוך ומתוק האור הגדה של פסח)