אני רוצה לשתף את הציבור בסיפור נורא, שבאחרונה נחשפתי אליו, ושאני מכיר באופן אישי כמעט את כל הנפשות הפועלות. סיפור שילמד אותנו מה כוחה של מילה טובה, וכמה עצום הוא ההרס שיכול לגרום משפט אחד שנאמר במקום שבו היתה יפה שתיקה לחכמים.
לפני שבועות אחדים ערך אחר מאברכי הכולל בקהילה שלנו, כולל 'עץ יוסף' בקהילת 'בני פנחס' באשדוד, חנוכת הבית. הוא הזמין לסעודה את חבריו לספסל הלימודים, וכן את ראש הכולל הגאון רבי יחיאל נוביק שליט"א.
החלו האברכים לבוא, אבל עדיין לא התקבץ מניין, ולכן המתינו עם נטילת הידיים והסיום שערך בעל הבית לכבוד חנוכת הבית.
בזמן שהמתינו להתקבצותם של כל בני החבורה, פתח אחד האברכים וסיפר סיפור מדהים:
יש לו ידיד שעובד באחת מחברות הבת של התעשייה הביטחונית. הוא חזר בשנים האחרונות בתשובה, מה שלא הפריע לו להמשיך לעבוד במקום העבודה שבו הוא מתפרנס בצורה מכובדת, ויש לו סיפוק רב בעבודה שלו.
לפני תקופה הוא החליט שהוא מתחיל להשקיע בצורה רצינית בלימוד 'חפץ חיים' ו'שמירת הלשון'.
הוא למד את שני החיבורים הנפלאים הללו מכריכה לכריכה, שנה ושילש, וביום מן הימים הוא החליט שהנושא הזה הופך להיות משהו שהוא מקפיד ושומר עליו מכל משמר. הוא לא מדבר ולא שומע לשון הרע, ויהי מה!
בעל התשובה עוצר אותם ואומר: "חבר'ה, בואו נחליף נושא!".
למחרת בבוקר הוא מגיע לעבודה, והנה מתקבצים כמה עובדים לשיחת מסדרון, כזאת שהיה רגיל בה עד היום ושמהווה חלק מההווי במקום העבודה. מדברים על הא ועל דא, ו… הנה מגיע איזה לשון הרע 'עסיסי' במיוחד.
בעל התשובה עוצר אותם ואומר: "חבר'ה, בואו נחליף נושא!".
הם מסתכלים עליו בתימהון ולא מבינים, מה זאת אומרת להחליף? זה הרי הנושא הכי מעניין בעולם!
אבל הוא מסביר להם בנעימות שזה לא לעניין, לדבר על חבר מהעבודה מאחורי הגב זה ממש בגדר של בגידה באימון, ולא מן הנמנע שהוא ישמע על כך ויכעס עליהם. בשביל מה להתלכלך בדיבור לא נעים? בואו נדלג לנושא אחר! הם סברו וקיבלו… לא כל כך הסכימו איתו אבל ראו שזה חשוב לו וכיבדו את רצונו.
למחרת שוב חזר אותו ניסיון על עצמו בווריאציה אחרת וגם גם כעבור יומיים, כשבכל פעם הוא עוצר את השיחה ומבקש מהחברים להחליף לנושא אחר שאין בו חשש של לשון הרע.
ביום הרביעי כבר התחילו החברים לכעוס. אחד מהם אף פנה אליו לשיחה בארבע עיניים ואמר לו: "אתה הרי יודע שההנהלה כאן משקיעה משאבים רבים כדי לעודד ולקדם הרמוניה בין העובדים, רוצים שנעבוד באחדות ובשיתוף פעולה, דע לך שאתה מעכיר פה את האווירה, כבר אי אפשר לדבר איתך על כלום, אתה כל הזמן מבקש להחליף נושאי שיחה. בקצב הזה אתה לא תשרוד כאן עוד זמן רב…".
הבחור חשב על הדברים והגיע למסקנה שהם אכן נכונים. אם הוא ימשיך ככה ייתכן מאוד שהוא יאבד את מקום העבודה האהוב עליו.
היפך בדבר עוד יום יומיים והחליט שהוא מוכן לשלם את המחיר. הוא לא ידבר לשון הרע ולא ישמע לשון הרע ויהי מה! אם בשביל זה הוא צריך לוותר על מקום העבודה, שיהיה! זה משהו שהוא מוכן להקריב כדי לשמור את מצוות ה'.
עם זאת, הוא החליט שהוא מפסיק להעיר לחבריו. מי שרוצה לדבר לשון הרע שידבר, הוא לא ייקח חלק בשיחות האלו. ברגע שמדברים לשון הרע, הוא עוזב את השיחה ושב למקום שלו.
הוא הדביק על השולחן שלו סטיקרים בסגנון של 'לשון הרע לא מדבר אלי' ו'מי האיש החפץ חיים', וכולם ידעו שאתו לא מדברים על אף אחד. הם נשארו ידידים, אבל חלה התרחקות מסוימת בינו ובינם.
שלושה חודשים מאוחר יותר הוא נקרא למשרד ההנהלה
שלושה חודשים מאוחר יותר הוא נקרא למשרד ההנהלה, לפגישה עם המנהל וסגנו.
הבחור ניסה לחשוב איפה הוא עשה משהו לא בסדר, ולא הצליח להעלות על דעתו איזשהו פגם בעבודה שלו בתקופה האחרונה. אדרבה, הוא דווקא השקיע יותר מהרגיל כי היה לו יותר זמן לעבוד, לאחר שהפסיק לקחת חלק בשיחות עם החברים…
כשהתייצב בפני המנהלים חיתכה לו הפתעה עצומה: "אנחנו מחפשים כבר זמן מה מבקר חדש לחברה, במקום המבקר הוותיק שיצא לגמלאות", הם אמרו לו, "אנחנו עוקבים אחריך בתקופה האחרונה, נראה שאתה העובד הכי משקיע והכי מסור לעבודה, ולכן החלטנו לקדם אותך לתפקיד".
הוא הופתע מההצעה. להיות מבקר זה תפקיד רב חשיבות, כדי לבצע אותו צריכים ללמוד קורס מיוחד. יש כמה וכמה עובדים שלמדו את הקורס הזה והשקיעו בו כסף ומאמץ בתקווה שיבחרו בהם לתפקיד, ואילו הוא עצמו לא למד בכלל את הקורס, ובכלל לא הגיש מועמדות.
אבל המנהל וסגנו התעקשו… תקבל חופשה, בזמן הזה תלמד את המקצוע, כמובן שנשלם לך משכורת גם על זמן הלימודים ונממן בעצמנו את הלימודים.
לא זו בלבד, אלא שכמבקר, המשכורת שלו תהיה גבוהה פי שלוש ממה שהיתה עד כה!
השלים האברך את הסיפור על החבר שלו, ואמר לנוכחים: "דעו לכם שהסיפור הזה הוא אמיתי, ואם אתם רוצים אני אתן לכם את פרטיו של האיש, קוראים לו יואל פ. ומספר הטלפון שלו הוא כך וכך, אתם יכולים להתקשר אליו ולשמוע בעצמכם את הפרטים!!!".
אבל עד כה, רבותי, סיפרתי לכם רק חצי סיפור
הנוכחים במקום נדהמו, אבל אחד מהם הרגיש שהוא חייב לשאול שאלה… היה זה הגאן רבי יחיאל נוביק שליט"א. "מה אמרת? יואל פ…? השם הזה מצלצל לי מאוד מוכר. הכרתי פעם מישהו בשם יוהאן פ… מעניין מה הקשר ביניהם!".
האברך השיב בהתלהבות, "כן כן, זה הוא. כשהוא חזר בתשובה הוא החליף את שמו מיוהאן ליואל!".
"האם לאבא שלו קוראים יוסי?", הוסיף הרב לשאול, והאברך השיב בחיוב, כן, לאבא שלו קוראים יוסי!
הרב נוביק התרגש מאוד, וביקש מהחבר שיקשר אותו עם יואל. בו במקום התקשר החבר ליואל פ. ואמר לו: "שמע ידידי, אני רוצה לתת לך לדבר עם רבי יחיאל נוביק, אתה מכיר אותו???".
יואל לא הכיר, הוא לא זוכר שפגש כזה אדם אי פעם.
הרב נוביק לקח את הטלפון ואמר ליואל: "אתה לא זוכר אותי??? אני מסרתי שיעורים אצלכם בבית, היית יושב לידי מצד אחד, ומצד שני אחיך נתנאל!!!".
הפעם היה זה תורו של יואל להתרגש. בטח שהוא זוכר, "כבוד הרב! איך אני מתגעגע לשיעורים איתך. זה היה נפלא!!!".
הם סיכמו להיפגש ימים הקרובים בשולי שיעור שהתקיים אצלנו בקהילה, וכשהגיעו שני האחים יואל ונתנאל, ראיתי אותם ואז זכיתי לשמוע את הסיפור המעניין.
אבל עד כה, רבותי, סיפרתי לכם רק חצי סיפור. עיקר המסר שאני רוצה להעביר הפעם, נמצא דווקא בחציו השני של הסיפור, החצי מספר על הקשר של הרב נוביק עם משפחת פ, כיצד הוא נוצר ומדוע הוא התנתק למרבה הצער!
היה זה לפני כ-35שנה, בימי העלייה ההמונית של יהודי ברית המועצות. באשדוד שוכנו המוני עולים חדשים, בהם גם עולים מבוגרים שעוד זכרו מעט יהדות מלפני העידן הקומוניסטי, יהודים שאידיש היתה שפת אימם, ושיכלו לתקשר עם היהודים החרדים האשכנזים בעיר.
קם יוסי פ. ואמר, כבוד הרב, אם ככה, בוא נקים פה עוד שיעור!
התארגנה איזו קבוצה של כמה עולים מבוגרים מרוסיה, שהחליטו לחזור מעט למקורות ולהתפלל תפילות שבת בצוותא חדא. מישהו סידר להם כיתה באחד מבתי הספר הדתיים באשדוד, שם הם היו מתכנסים לתפילות שבת. הגר"י נוביק היה מכתת רגליו מדי שבת לאחד הרובעים הסמוכים, מתפלל עם קבוצת היהודים הללו, תינוקות שנשבו וכעת ניסו לחזור מעט למקורות. התברך הרב בקול נעים, הוא התפלל עם פרקי חזנות ערבים שחיברו אותם לתפילה, ובין קבלת שבת לתפילת ערבית מסר שיעור קליל באידיש, עם מושגי יסוד בסיסיים.
עם הזמן באו כמה מהשכנים באזור והצטרפו למניין, אבל הם לא היו עולי ברית המועצות אלא בני עדות המזרח, שרצו גם הם להתקרב ולהתחזק. עם זאת, בשונה מעולי ברית המועצות, הם לא ידעו מילה וחצי מילה באידיש, ולכן הרב נוביק החל למסור את השיעור שלו בצורה משולבת. עולי ברית המועצות כבר למדו קצת עברית, וכך הוא היה מוסר את השיעור קצת באידיש וקצת בעברית, לשביעות רצונם של כל הנוכחים. אחד המתפללים הללו היה יוסי פ. הוא התחבר לדמותו של הרב נוביק.
באחת הפעמים, הגיע הרב נוביק לתפילה עם הקבוצה, כשכל הארץ היתה תחת רישומו של פיגוע הדמים שחוללו שונאי ישראל. אוטובוס התפוצץ ברחוב דיזינגוף בת"א וההשלכות היו קשות. כולם היו תחת רושם האירוע, והרב נוביק אמר בשיעור שאם היו עוד 100 שיעורים כאלו כמו שהוא מוסר לקבוצה הזאת, הוא בטוח שהפיגוע היה נמנע, כי הדבר היחיד שיכול להציל את עם ישראל מפני אויביו, זה כח התורה.
קם יוסי פ. ואמר, כבוד הרב, אם ככה, בוא נקים פה עוד שיעור! בוא נעשה שיעור בעברית, לחבר'ה כמוני שרוצים להכיר יותר את היהדות. באמצע השבוע, שיוכלו לבוא גם אנשים שגרים קצת רחוק.
הרב התלבט, זה לא היה קל מבחינתו, סדר היום שלו היה עמוס מאוד, אבל רק לפני רגע הוא דיבר בהתלהבות על החשיבות של הקמת שיעורי תורה נוספים, וכשמציעים לו למסור שיעור כזה בעצמו הוא מהסס? על אתר הודיע שהוא מקבל על עצמו את האתגר בלי נדר, ומאז הוקם שיעור מידי יום רביעי בערב, תחילה באותו בית ספר ובהמשך עבר השיעור לביתו של יוסי פ. שאירח אותו בשמחה גדולה, ושני בניו, יוהאן בן ה-10 ונתנאל בן ה-11 וחצי התחילו להשתתף בשיעור בקביעות, ישבו ליד הרב וזכו ללמוד תורה מפיו.
השיעור עצמו היה בפרקי אבות, וכמובן שמכל משנה הוציא הרב הרבה מאוד תוכן והרחיב את השיחה לנושאי יהדות כלליים, בשפה ברורה ובנעימה, בטוב טעם ובאופן שיתקבל על לב השומעים.
כעבור תקופה באו כמה אברכים בני קהילה מסוימת, שהחליטו להתפלל בצוותא חדא ולא מצאו מקום מתאים. הם פנו לרב נוביק וביקשו להתפלל במניין שלו, עם עולי ברית המועצות והיהודים המתקרבים. הרב הסכים בשמחה ובחפץ לב, למה לא? תמיד טוב שיהיו עוד כמה יהודים ברוב עם הדרת מלך, ואדרבה, אולי זה יעזור לקרב עוד יותר לב בנים על אבותם, כשהם יכירו מקרוב יהודים חרדים נוספים ולא יגידו לו "אם כולם היו כמוך – מזמן הייתי חוזר בתשובה".
באה שבת, אותם אברכים הגיעו למקום התפילה בבית הספר כבר לתפילת המנחה של ערב שבת, בעוד הרב נוביק עדיין לא הגיע, ונדהמו לראות מי הם המתפללים האחרים. מסתבר שחלה אי הבנה, והם לא הבינו עם מי הם עומדים להתפלל, כשראו את כיפות הקרטון הלבנות לראשיהם של חלק מהמתפללים, הם הבינו שלא מדובר כאן בקהילה של תלמידי הרב מבריסק…
ראו כמה הרס יכולה לגרום שאלה אחת שנשאלת בחוסר רגישות!
נכנסו האברכים לספק, האם אפשר להצטרף איתם למניין? האם הם שומרי שבת? הם היו במבוכה ולא ידעו מה לעשות.
ניגש אחד מהם ליוסי פ. ושאל אותו: "תגיד לי, אתה שומר מצוות?", יוסי קצת נעלב, "למה אתה מתכוון שומר מצוות? האברך לא הבין את גודל הטעות שלו, הוא שאל את יוסי בצורה ישירה: "שבת, אתה שומר???".
יוסי שתמיד החזיק מעצמו שומר שבת, עוד לפני שהחל להתפלל עם הרב נוביק, ואף שילם על כך מחירים כי הוא לא חי בחברה שומרת מצוות, נעלב עד עמקי נשמתו! הוא כל כך נעלב, עד שהוא פנה לשני בניו יוהאן ונתנאל, ואמר להם, בואו ילדים, אנחנו הולכים מכאן. אני לא אתפלל עם האנשים האלו שחושבים שרק מי שנראה כמוהם שומר שבת!
הוא יצא מהמקום בחרי אף, ולא חזר! הוא ניתק כל קשר עם הרב נוביק ועם הקבוצה, השיעור שהתקיים בביתו התפרק באופן מיידי, וכעבור תקופה קצרה עבר יוסי להתגורר באשקלון. הילדים המשיכו לקבל חינוך חילוני לאחר שכבר כמעט עברו לחינוך דתי, ובמשך שנים המשיכו להיות רחוקים מתורה ומצוות. רק אחרי שנים חזר יוהאן בתשובה והחליף את שמו ליואל, ואילו נתנאל עדיין לא זכה לכך, וגם לא האב יוסי.
ראו כמה הרס יכולה לגרום שאלה אחת שנשאלת בחוסר רגישות!
מה נאוו אם כן הדברים המיוחסים לבעל שם טוב הקדוש שלימד את תלמידיו ש"צריכים להיזהר ולדקדק במה שמוציאים מהפה, יוצר ממה שאנחנו שומרים ומדקדקים על מה שנכנס לפה".
אנו עוסקים בפרשיות שעבוד מצרים, כדאי וחובה ללמוד את אריכות דבריו של רבינו החפץ חיים בשמירת הלשון חלק שני שבו מאריך מתחילת פרשת יוסף איך הכל סובב על דקדוק בדיבור ומזה התגלגל כל ירידת עם ישראל למצרים, על כל דבר שהוציא יוסף את דיבת אחיו לרעה נענש במידה כנגד מידה, ולעומת זאת איך משפט אחד נכון של יהודה שאמר "מה בצע כי נהרוג את אחינו" ניצלו חיו של יוסף, ומצד שני כיון שיכול היה לומר יותר נסבב לו שנמכר לעבד ונענש על כך שהורידוהו מגדולתו. וכן על זו הדרך מאריך הח"ח, וזה מפליא לראות שכל הגלות והחושך של עם ישראל הכל מתגלגל דרך חטא הלשון.
וכשמגיעים לפרשיות הגלות, בעת הריגתו של המצרי ע"י משה ותגובתם של דתן ואבירם אומר משה רבינו "אכן נודע הדבר" אמרו חז"ל: "אמר להם יש ביניכם לשון הרע והיאך אתם ראויים להיגאל?!"
משה רבינו מגלה שארוך הגלות הנוראה היא בגלל אי הזהירות בלשוננו, אם יש ביננו חלילה לשוה"ר איננו רואיים להיגאל.
כל המצב שדור המדבר לא זכו להיכנס לארץ ישראל ונשארו טומנים בחולות המדבר הכל מגיע כי קבלו לשון הרע מהמרגלים על ארץ ישראל. וחז"ל גילו לנו יותר, שעל בכייתם של ישראל בעקבות אותה לשוה"ר של המרגלים אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכייה של חינם, היה זה לפי חשבון חז"ל במסכת תענית בליל ט' באב, שנים רבות תמשיכו לבכות באותו תאריך על חורבונות בית ראשון ובית שני.
הווה שכל הגלות הארוכה וכל הסבל הגדול שלנו בגלות הנוראה היא בגלל חטא הלשון.
רחובות הארץ מלאים בסמל נבוב וחלול "ביחד ננצח". כולנו יודעים שכל מפיצי המשפט הזה אין בינם לבין האמת הפנימית שלהם ולו מידי, כל אחד מתכוון לביחד שלו וכיצד לנצח את אוייבו הפוליטי… אבל כיהודים מאמינים אנו חייבים לקרוא נכון את המפה, משהו נשלח ע"י הקב"ה לקרוא לנו – שומרי התורה והמצוות לעמול על הביחד, להיות כאיש אחד בלב אחד, לאהוב זה את זה ולדבר רק טוב איש על רעהו, כשאנחנו אוהבים זה את זה וממליצים זכות זה על זה כתוב בזוהר שהדברים נשמעים למעלה ונקבעים כך, וכשיקבע מילות הזכות והחיבה ההדדית נזכה ל"ובא לציון גואל".
לע"נ רבי נתן ב"ר יחיאל מאיר הכ"מ, רבקה בת ר' יהודה ע"ה