בוקר יום השישי. רבי זלמן בריזל, סיים זה עתה את תפילתו ואת שיעוריו הקבועים, יוצא הוא מבית המדרש כשהטלית והתפילין חבוקים לו תחת זרועו, ופוסע הוא מעדנות במעלה הרחוב בדרכו לביתו. פניו של ר' זלמן המאירים והמפיקים נוגה, מסגירים כי דבר מה מתחולל בלבו של האיש פנימה…
אחד ממכריו החולף בסמוך ברכבו. מבחין בר' זלמן המתהלך בצידי הדרך, הלה ממהר לעצור, ולהזמין את ר' זלמן להכנס פנימה לרכבו, כדי להביאו למחוז חפצו.
ר' זלמן נענה להזמנה, נכנס לרכב, ומודה לנהג נרגשות:
"ממש א גרויסען יישר כח, על שאתה ממהר להביאני לביתי. אכן באמת הנני ממש ממהר… מחכה לי בבית אורח חשוב מאד!"
"שמא אוכל לדעת מי הוא האורח החשוב?"- שואל הנהג.
"מה השאלה בכלל? וכי אינך יודע?", השיבו ר' זלמן בתמיהה –
"דער הייליגער שבת קומט! שבת קודש מגיעה! שבת קודש הוא האורח החשוב ביותר!"
כזו היתה התכונה הרוגשת הקבועה, אשר פיעמה בלבו של החסיד ר' זלמן מידי שבוע בשבוע, לקראת ביאתה של שבת המלכה.
'אינו דומה מאור פניו של אדם בשבת קודש כמאור פניו בימות החול' אם באנשים בעלמא כך, על אחת כמה וכמה יאירו ויבהיקו פניהם של חסידים ואנשי מעשה, אשר קידשו וטיהרו עצמם ששת ימים לקראת שבת המלכה.
כך היה נראה ר' זלמן של שבת, אשר כבר בהתקרב יום השבת היה לובש צורה חדשה, כשכל כולו אומר- שבת!
עם עלותו מן הטבילה בערב שבת, בשעה מוקדמת, ניתן היה לראות על צעדיו העליזים את שמחתו העילאית, את תשוקת לנו ההומה לקבל את פניה של שבת המלכה.
והיה מתהלך ר' זלמן ובעונג ובהתרגשות ממלמל הוא "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה – אי, אי, שבת איז א מתנה טובה… א מתנה טובה"…
בהתרגשותו לקראת יום השבת היה ר' זלמן סוחף עמו את כל סובביו. ומצית אף בקרבם את שלהבת השבת.
מספר אברך אחד:
ביום שישי אחד עברתי על יד ביתו של ר' זלמן, והנה הוא בא לקראתי, והארה עילאית נסוכה על פניו. ופונה הוא אלי וקורא לעומתי בשמחה:
"אי. אם היינו יודעים מה זה שבת קודש היינו יוצאים כאן בריקוד באמצע הרחוב!"
"בא נא יקירי!" ביקש, "הכנס נא בצל קורתי, ונראה מה אומרת על כך הגמרא הקדושה"
פסעתי בעקבותיו לביתו, הוא שלף מהארון מסכת שבת גדולה ופתח אותה בדף קיט. – והחל להקריא לי, ולפרש בהטעמה יתירה את דברי הגמרא שם – המספרת אודות האמורא רבה בר רב הונא שנזדמן לביתו של רבה בר רב נחמן בערב שבת. הגישו בני הבית בפני האורח מאכלים משובחים ויקרים. השתומם האורח על הכבוד הרב שחלקו לו ושאל: מהיכן ידעתם שאבוא לבקר היום, שכל כך טרחתם להכין עבורי?'- ענו לו בני הבית:
'לא כי, אלא כלום חשוב אתה מן השבת אשר לכבודה הכנו את כל הכבוד הזה?!'
"אה"- סיים ר' זלמן, "אנו אין לנו שום מושג בקדושת השבת. אם היה לנו מושגים, כמה היינו שמחים עכשיו"…
כך היה עוסק ר' זלמן בהכנותיו לקראת שבת, כשכולו שרוי בשמחה והתרוממות הנפש לקראת קבלת פני יומא דמלכא.
היה ר' זלמן חוזר רבות בשם הרה"ק ר' מנחם מנדל מוויטעבסק זי"ע, אשר היה אומר על כל שבת ושבת –
"שבת כזאת לא היתה עדיין מעולם, וגם לא תהיה שוב לעולם!"
(מתוך הספר 'ר' זלמן')