זמן הטיסה מהארץ ללוס אנג'לס ארך כיום שלם. העסקן ר' אליהו היה עייף ומותש, הטיסה סחטה ממנו את כל האנרגיות שהיו בו, הוא ייחל לעצמו להגיע כמה שיותר מהר לדירה אותה שכר, ואשר תשמש אותו במשך השבוע הקרוב.
כעת המתין ליד השרוול שפלט את מזוודות הנוסעים, והנה בין בליל המזוודות הבחין בשלו. הוא שלף אותה, והחל לנוע לכיוון עמדת המכס. מסביבו אנשים רבים, פרצופים ובגדים שונים, חלק הולכים וחלק רצים, הוא אינו מכיר אף אחד. מעולם לא חש בודד יותר מאשר אז. הוא במרחק אלפי מילין מביתו החם, ומה עוד ששליטתו בשפה האנגלית היא מזערית.
הוא עבר את בדיקת המכס, ביקורת דרכונים, ומשם נכנס לאולם ענק, שם מחכים הקרובים שבאו לקבל את פני הבאים. אליהו נעמד באיזו פינה קצת שקטה, וכפי שסוכם עוד בארץ היה על איש קשר להמתין לו. אליהו היה צריך למצוא אותו. הוא שלף מכיסו מכשיר סלולרי מיוחד אותו הביא מארץ ישראל. הוא הקיש את הספרות הנכונות, אך במקום לקבל מענה אנושי, נשמעה הודעה: "תקלה בחיוג נא לפנות לספק השירות". הוא ניסה בשנית ובשלישית, אך המענה הציני והמייאש חזר על עצמו.
אליהו עשה 'חושבים', והבין כי הוא נמצא במבוי סתום. הוא נמצא בנכר ללא גואל. רעד וחלחלה אחזה בו, הרי קו הטלפון שבידו הוא ערוץ התקשורת היחיד שלו לעולם החיצון, בלעדיו אין לו שום אפשרות להתקדם הלאה. האם נגזר עליו לבלות את הלילה הזה בטרמינל הזר והמנוכר? ומה יהיה מחר??? הוא עומד אובד עצות מביט לכל עבר, אכן מוקף הוא בבני אנוש רבים, אך מי בכלל מבחין בייצור הזה שעומד בלב אולם ענק של שדה תעופה אי שם בקצה העולם וזקוק דחוף לעזרה מיידית? (וזה לאחר יום שלם של טיסה).
לפתע, מבין כל האנשים, הבחין בקצה האולם באדם מזוקן שממהר לדרכו. 'או', נצנצה בו התקווה, 'אולי הוא יוכל להקדיש לי כמה רגעים, ולעזור לי לצאת מה'בית כלא' בו אני נמצא…
אליהו דלק אחרי אותו אדם ולא נתן לו לחמוק מעיניו. הוא התקרב אליו וקרא לו: "צדיק… צדיק"… קיווה שיעצור לרגע ויקשיב לו. פתאום הרגיש אותו אדם שמישהו קורא לו, הוא הסב את ראשו לאחור והמתין לאליהו שרץ בעקבותיו.
"לא קוראים לי צדיק, קוראים לי ג'ון", השיב לו האיש. עתה הבחין אליהו, כי האיש הוא גוי קירח שמגדל את זקנו… אבל בכל אופן החליט לנסות את מזלו. הוא הסביר לו על רגל אחת את צרתו, וביקש מכשיר סלולרי על מנת להתקשר לאיש הקשר כי בלעדיו הוא אבוד.
הגוי הקשיב לו, והושיט לו בחפץ לב את המכשיר. אך "אוי", הפתק שהכין מבעוד מועד ובו רשם את כל מספרי הטלפון החשובים: של איש הקשר, ועוד אנשים שאליהם הוא צריך להגיע – נעלם ואבד. עומדים יחדיו זה לצד זה בשדה תעופה הומה אדם, גוי קירח ויהודי מישראל אבוד ובודד, ומנסים לטכס עצה, מה עושים? זה ברור שבלי מספרי הטלפון אין אפשרות ליצור קשר עם אף אחד. גם לא עם אנשים מלוס אנג'לס…
והנה נשמעה במערכת הכריזה: "טיסה מספר… יוצאת בעוד חמש עשרה דקות. הנוסעים מתבקשים להזדרז ולהגיע למטוס"…
ההודעה הקפיצה את הגוי, הוא התנצל, ניסה לעזור אך לא הצליח, הוא אץ לדרכו. אך לפתע סובב את ראשו לאחור וקרא לאליהו: "אתה יהודי! יש לך אלוקים, תתפלל אליו הוא יעזור לך!"…
באותו רגע חש אליהו כי הוא לא לבד. הגוי צדק. הוא ניגש ליד הקיר בפינה, התנתק מכל הסובב, ועם עיניים דומעות ועצומות קרא לבורא עולם מתוך עמקי ליבו: "אנא, עשה עימי חסד שאמצא את האדם הנכון…". הוא לא יסף לדבר, ונתן לדמעות לשטוף את מועקתו, את דאגתו ויגונו.
והנה, באופן מפתיע, מישהו התנגש בו מאחור, ובספונטניות אמר "סליחה" בשפה העברית. מה זה יכול להיות? אהה… היה זה איש הקשר האבוד אותו חיפש!
"מה קרה?" שאל האיש, "טעית במספר?"
"לא" השיב אליהו בחיוך, "התקשרתי למספר הנכון ביותר"…
(גיליון 'כולנו יודעי שמך')
