אשר גזל
בברכת המזון אנו אומרים 'ונא אל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם וגו' כי אם לידך המלאה וגו' שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד'. ושאל החפץ חיים מהו 'לעולם ועד' שכתוב כאן, הלא הבושה שנצרכים למתנת בשר ודם היא כאן בעולם הזה ולא לעולם הבא?
ותירץ החפץ חיים שיש כמה פעמים שאדם נותן מתנה לחבירו מפני שהוא מחשיב אותו לת"ח וירא שמים, אבל האמת אינו כן, לפיכך כשיבוא לעולם האמת תשיגהו שם בושה וכלימה, כי זה ענין גזל, שלולא ידע הנותן שאינו כמו שהוא חושב, לא היה נותן לו. וזהו שאנו מבקשים ואומרים 'ונא אל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם וגו' כי אם לידך המלאה וגו' והרחבה', כלומר שאתה יודע כל מעשי ומחשבותי הנגלות והנסתרות, ואתה נותן לי בידך הרחבה אע"פ שאיני ראוי, א"כ לא אתבייש מזה עכ"פ, משא"כ כשאקבל מתנה מבשר ודם, וכאמור וזהו למען לא נבוש ולא נכלם לעולם ועד.
(לב אליהו- בראשית, קונטרס שביבי לב עמ' שיב)
בימי המלחמה העולמית הראשונה התגורר החפץ חיים בסנובסק שברוסיה, מצבו הכלכלי היה דחוק מאוד ובקושי עד שמצא לו לאכול לחם יבש. הנדיב הידוע רפאל גוץ ממוסקבה ידע על מצבו ושלח לו שלש מאות רובל. החפץ חיים תפש את התלמיד הראשון שנזדמן לידו, וביקש ממנו להיטיב עמו ולהחזיר מיד את הכסף. התלמיד תמה ושאל הרי מצבו של הרב כה דחוק ולמה יש להחזיר את הכסף? והשיב לו החפץ חיים שהמעות הן של גזל… וכדי להוכיח את צדקת דבריו הצביע על השורות הראשונות שבמכתבו של מר גוץ בהן הוא מכתירו בתארים גדולים, אם כן טען החפץ חיים הרי הוא שולח לו את הכסף משום שחושב אותו לכזה, ולו היה יודע שאין בו אף לא אחד מהתארים הללו והוא יהודי פשוט, לא היה שולח כלום ונמצא איפוא שזו מתנה בטעות ויש כאן חשש של גזל.
התלמיד ניסה להוכיח לו עד כמה נחוץ הכסף בשעה קשה זו, אבל החפץ חיים גער בו ואמר: מה אתה סח? כאשר נשפכת טיפת חלב על בשר לא אוכלים את הבשר, והאשה הפשוטה ביותר נזהרת בזה, ומהו ההבדל בין איסור בשר בחלב לבין איסור גזל, היתכן שאני אכשל בעבירה כזאת? ולא נח החפץ חיים עד שהחזירו את הכסף והביאו לו קבלה מהדואר המאשרת את הדבר.
מאותה סיבה לא הסכים החפץ חיים לקבל שום טובת הנאה מאיש במשך כל ימיו, ואף במסעותיו הרבים על פני כל ארץ רוסיה, לא קיבל דבר חינם והיה משלם מחיר מלא בשכר אכסניה וכדו' עד פרוטה אחרונה. כאשר הזמינו אותו לביתם של ידידיו הטובים ביותר, היה מתנה מראש שיקבעו לו את השכר המלא, ואם לא היו מסכימים לא היה סועד אצלם. פעם הוזמן לביתו של ר' יצחק אלחנן רבה של קובנה, ודחה את ההזמנה משום שידע שר' יצחק אלחנן לא יסכים לקבל תמורה עבור הארוח.
(מוסף שבת קודש פרשת בא תשנ"ו)