יעקב א. לוסטיגמן
את הדברים הבאים שמענו מפיו של כ"ק אדמו"ר מ'תולדות משה' שליט"א בשיחה מיוחדת שהעניק ל'הפותח'. הדברים נאמרו באידיש ותורגמו בתרגום חופשי ללשון הקודש.
היה זה לפני מספר שנים, היו לי הוצאות כספיות גדולות בשל הכנת ספר לדפוס, ולצורך תשלום לאחד מאנשי המקצוע העוסקים במלאכה נאלצתי לתת צ'ק דחוי על סך 2,000 דולרים, בלא שיהיה לי שמץ מושג כיצד אשיג את הסכום הזה כדי לכסות את הצ'ק. אך בכל זאת סמוך הייתי ובטוח שהקב"ה כבר יעשה את שלו, שהרי לא תקצר ידו מהושיע.
עברו ונקפו הימים, והכסף לא הגיע לבינתיים. והנה קרב ובא המועד האחרון לתשלום. היה זה ביום שישי, שביום ראשון שלאחריו חל מועד הפירעון של הצ'ק. הייתי חייב להפקיד את הכסף עוד היום כדי שביום ראשון יראו אותו בחשבון הבנק ויסכימו לשלם על סמך זה את הצ'ק ההוא של האלפיים דולרים.
השעה היתה שעת בוקר, ואני הייתי מוטרד מהעניין הזה של כיסוי הצ'ק, כדי שלא תיגרם עגמת נפש ליהודי שקיבל ממני את הצ'ק אם ח"ו הוא יחזור בלא פירעון, וכדי בזיון וקצף.
אבל מה אני יכול לעשות? אינני יודע ללוות כסף מאנשים, לא התברכתי כל כך באומנות הזו, וגם אין בידי פרוטה לפורטה. כך או כך, לא היתה לי אפוא כל אפשרות לעשות השתדלות גשמית, ונשארתי רק עם ההשתדלות הרוחנית.
הלכתי לבית המדרש, ובדרך ראיתי התקהלות ליד סניף בנק בגאולה. היו שם שני אנשים שרבו על סכום של מאתיים שקלים, האחד טען שחברו חייב לו, והשני טען לא כי, אלא ההסכם בינינו היה אחרת. הם רבו על הכסף בקול רעש גדול, עד שנקבצו סביבם אנשים נוספים.
המשכתי בדרכי, נכנסתי לבית המדרש, פתחתי ספר תהילים ובכיתי בדמעות שליש לבורא כל עולמים אשר לו הכסף ולו הזהב, שישלח לי מעט מאוצרו הטוב סכום של אלפיים דולרים בסך הכל, כדי לכסות את הצ'ק שנתתי מתוך אמונה וביטחון שהוא יעזור לי לפרוע את החוב.
אך סיימתי לשאת תפילה נרגשת ודומעת, והנה צדה עיני דמות של יהודי אמריקאי, ממתפללי בית המדרש שישב בקרן זווית ועיין בספר.
ההיכרות שלי עם אותו יהודי היתה שטחית מאוד, ידעתי שהוא מרבה לפקוד את בית המדרש, אבל לא ידעתי מי הוא ומה הם עסקיו ואם יש לו כסף או לא, רק חזות פניו ונימת קולו ענו בו שהוא אמריקאי, והסקתי שייתכן שיש רגליים לחשד שאולי הוא אכן בעל יכולת.
התקשרתי הביתה וביקשתי שישלחו לי את גיליונות הספר הזה שאני עומד להדפיס. בארה"ב מאוד מקובל שיהודים תורמים 'מעות קדימה' עבור ספרים שעתידים להיות מודפסים בקרוב, וכך הם גם מסייעים להדפסת הספר וגם להחזקתו של המחבר.
ניגשתי ליהודי עם הגיליונות שהובאו מביתי, הראיתי לו את הספר שאני מתכוון להוציא ושאלתי אותו אם הוא ירצה לתרום 'מעות קדימה' עבור הוצאת הספר.
היהודי עיין מעט, ולאחר מכן פנה אלי בשאלה: "כמה כסף אתה צריך? אלפיים דולר? שלושת אלפים? חמשת אלפים?
בלי לחשוב יותר מדי אמרתי לו שחסרים לי בדיוק אלפיים דולר לצורך כיסוי ההוצאות שכבר נתתי עליהן צ'ק, ואין בידי כסף להפקיד כדי שהצ'ק אכן יכובד כראוי.
האיש פשפש בכיסו, הוציא פנקס צ'קים ורשם לי בו במקום צ'ק אמריקאי על סך של אלפיים דולרים בדיוק.
כמובן הודיתי לו בחום והרעפתי עליו את כל הברכות שבעולם, ולאחר מכן מיהרתי לצ'יינג' כדי לפרוט את הצ'ק ולהפקיד מזומנים בחשבון הבנק, כמה שיותר מהר, כדי שביום ראשון כבר יהיה כיסוי לצ'ק ההוא.
בדרכי עברתי על פני אותו מקום בגאולה, וראיתי שאותם שני אנשים עדיין עומדים ומצויים בעיצומו של הוויכוח סוער על אותם מאתיים שקלים.
וכך צעק התובע שעלב בנתבע ללא רחמים: "שתדע לך שאתה גנב, ואין לך מחילה עולמית. מאתיים שקלים אתה חייב לי, לא שקל אחד פחות. איך לא תבוש לרמות אותי ולהוליך אותי שולל. אי אפשר לסמוך עליך…" ועוד כהנה וכהנה ברכות ותשבחות שהרעיף על ראשו החפוי של הנתבע, שמצידו הגיב גם הוא במילים חריפות לא פחות…
חשבתי לעצמי, כמה טיפש יכול האדם להיות בשעת מריבה. כמה טועה יכול להיות אדם שאין לו אמונה וביטחון בהקב"ה. בזמן שהם עומדים ומתווכחים על מאתיים שקלים, הרווחתי אני אלפיים דולר בלי להתאמץ. נכון, הוא צעק ואני צעקתי – אבל הוא צעק ללא הועיל ואני צעקתי אל ה' ונעניתי מיד; והוא סופו שיצא בכאב לב, וגם אם יקבל את מאתיים השקלים, בוודאי לא יערב לו אותו הכסף שהגיע לידיו על ידי מצה ומריבה.
כי האמונה נותנת לאדם את כל צרכו, הוא גם זוכה שתפילתו מרוצה לפני כסא הכבוד, גם מקבל כל צרכו בגשמיות, וגם זוכה להגיע לתכלית הנרצה, להודיע ולהתוודע שיש מנהיג לבירה, מלוא כל הארץ כבודו ואין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה.