מאת : שמואל הלר
חודש אייר תשפ"א, מבצע שומר החומות בשיאו, עם ישראל כולו נמצא בחרדה איומה, לראשונה גם תושבי המרכז וגוש דן בטווח הטילים המאיימים, בעיר דרומית רחוקה בשעת ערב מאוחרת יושב לו ר' יחזקאל שליט"א מחנך דגול ומוערך בחדר הממ"ד שבביתו מנסה להירגע מהיום העמוס והקשה שעבר עליו, בנו בכורו מוישי הי"ו לקח ממש קשה את האזעקות המפלחות מידי פעם את שמי העיר, מוישי ילדו היקר סה"כ בגיל 9 לא מסכים לעזוב את חדר הממ"ד אף לא לרגע, בכל פעם שאזעקה נשמעת הוא פורץ בצווחות אימה, הוא מכניס את כל הבית לאווירה פחדנית והיסטרית, כל ניסיונות ההרגעה לא ממש עוזרות, הילד בשלו, מסרב לצאת מחדר הממ"ד אף לא לרגע, אפילו בלילות הוא לא יושן רגוע וכל כמה דקות מתעורר אחוז אימה, אביו ר' יחזקאל שליט"א אובד עצות, בתור מחנך דגול הוא ממש לא הבין אייך כל שיטות החינוך וההרגעה הידועות שלו שעזרו למאות ילדים לא משפיעים על ילדו כהוא זה, לאחר שכמעט והתייאש נזכר הוא לפתע בגמרא הידועה האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני, ובשביל שאזכה בה לחיי העולם הבא – הרי זה צדיק גמור. (ראש השנה ד, א)
הוא החליט שאחרי כל השיטות וההשתדלויות המרובות שעשה עד עכשיו, כעת הגיע הזמן לשחרר את המושכות וכמו יהודי פשוט לסמוך אלא על אביו שבשמים ולנסות לקיים בתמימות ופשיטות מה שמופיע במקורות תורתינו הקדושה, הוא לא בזבז את זמנו וחיש מהר לקח שטר של 50 ש"ח ופנה לחנות הקרובה לביתו שעוד נותרה פתוחה בשעה מאוחרת זו, הוא נכנס לחנות ובפיו בקשתו "אם אפשר לפרוט בבקשה את השטר הזה למטבעות של עשר אגורות ושקלים" המוכר בחנות חשב שאולי דעתו של האדם שעומד מולו השתבשה עליו בחסות המלחמה, אך הוא בשלו, רוצה הוא בבקשה מטבעות של עשר אגורות ושקלים וכמה שיותר… כשהבין המוכר בחנות שלפניו עומד אדם נחוש הסכים בחפץ לב להיפטר משקית מלאה במטבעות של שקלים ועשרות אגורות, ר' יחזקאל הודה למוכר נרגשות והוא בתגובה אומר לו בחיוך "תגיע כל יום ואביא לך כפול מזה..".
מיהר ר' יחזקאל לביתו, כשנכנס לביתו קרא לזוגתו שתחיה ושטח בפניה את תוכניתו לימים הקרובים, וכך אמר לה, אנחנו הרי ניסינו את כלל ההשתדלויות שלנו בקשר לחרדות הקשות שאופפות את בנינו מוישי היקר, אנחנו את שלנו עשינו וכעת אנו תלויים אך ורק בעזרתו יתברך, כתוב כבר במקורותינו שהנותן פרוטה לצדקה על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק גמור בנוסף כתוב שצדקה תציל ממוות ובוודאי שמצוות הצדקה תעזור גם לנו, אי לכך הרי לנו פה שקית מלאה בעשרות אגורות ובשקלים ומעכשיו בכל פעם שעולה בנו חשש לגבי מוישי יש לקחת כמה מטבעות ולהכניס לקופת הצדקה, באותו רגע נטל ר' יחזקאל 3 מטבעות והכניס לקופה והתפלל לפני אדון כל שבזכות מצוות הצדקה ירחמו עליו מן השמים ויגזרו על ביתו רוגע ושלווה .
הלילה עבר על ר' יחזקאל מהר משחשב, כבר על הבוקר הוא שם לב שבעצם כל הלילה לא היו אזעקות בעירו. הוא הרהר לעצמו לך תדע אולי הסתיים המבצע והשקט והשלום שבים לשרור בארץ הקודש, אך בדיוק באותו רגע פילחה אזעקה קולנית את האוויר, הוא נשם נשימה עמוקה ואץ רץ לחדר הממ"ד לתפוס מחסה מפני טילי האויב, הוא כבר התכונן נפשית לסדרת צרחות וצווחות מבנו מוישי, אך להפתעתו לא היתה גבול, מוישי ישב עירני ונינוח על הריצפה משחק במשחק כלשהיא וכאילו שצפירות האזעקה כלל לא נוגעות אליו, תוך כדי הוא שולף עוד 3 מטבעות מהשקית ומניח בקופת הצדקה, וכמעשהו בראשון כך מעשהו באחרון, הוא נשא תפילה חמה לפני יושב מרומים שרוגע ושלווה תשרה בצל קורתו.
מאותו רגע ואילך מבחינת התנהגותו של מוישי הכל השתנה, לילד המפוחד וההיסטרי אין שום זכר, במקום זה יש ילד רגיל לחלוטין, כשיש אזעקה הוא נכנס כמו כולם לחדר ממ"ד ואח"כ ממשיך את החיים כמו שאר בני גילו, הוא התנהג כרגיל ואף הסכים לצאת לקניות קצרות במכולת השכונתית. כמובן שר' יחזקאל המשיך לתת כל כמה שעות 3 פרוטות לצדקה כך כל ימי המלחמה עד סיומה של המלחמה ביום שישי י' סיוון תשפ"א.
מאותו ערב שהתחיל לתת את המטבעות לצדקה עד סוף המלחמה נשמעו בעירו לא יותר מ 5 אזעקות, בכולם מוישי התנהג בגדר הרגיל, הפלא העצום התברר מרגע לרגע שבעוד בשאר רחבי ארץ הקודש הטילים המשיכו לשרוק מעל ראשיהם המבוהלים של תושבי גוש דן והשרון ואפילו ירושלים, בעירו הדרומית לא היו יותר מ 5 אזעקות.
כל תושבי העיר דיברו ביניהם על הפלא העצום שכאילו שכחו מחבלי החמאס הארורים את העיר שלנו, רק ר' יחזקאל שיער לעצמו את הסיבה האמיתית שבשלה פסקו האזעקות לפלח את עירו .
עוברת לה שנה וחודשיים, ביום שישי ח' באב תשפ"ב פתח צה"ל את מבצע "עלות השחר" בסיכול ממוקד של מפקד החטיבה הצפונית של הג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה, ר' יחזקאל מיודענו שומע כמו כל עם ישראל את החדשות המדאיגות על חשש מלחמה נוספת בדרום, הוא לא מבזבז את זמנו וחיש מהר אץ רץ לחנות לפרוט שוב שטר של 50 ש"ח למטבעות, כבקיא ורגיל הוא חוזר לביתו ומבקש מזוגתו להתחיל לתת 3 פרוטות לצדקה כל כמה שעות, אחרי שלושה ימים הפסקת האש נכנסה לתוקפה, ולא תאמינו, אפילו אזעקה אחת לא נשמעה בעירו! בשאר ערי הדרום התושבים הופגזו ללא הרף בטילים, אך בעירו לא נשמעה אפילו אזעקה אחת, שם העיר שבה התרחש הנס המדובר הלוא היא קרית גת, בזמן שברוב ערי הדרום נשמעו האזעקות הרי שבקרית גת לא נשמעה אפילו אזעקה אחת.
מכאן אפשר להסיק וללמוד על החשיבות שבמעשה קטן של אדם הוא יכול להציל את בנו יקירו ובזכותו עיר שלמה התחמקה מאזעקות וטילים, אנו בוודאי לא יודעים חשבונות שמים אך בוודאי שזכות הצדקה באמונה פשוטה ותמימה עמדה לזכותו ללא שום ספק ועזרה לבנו מוישי להרגע מהאימה הגדולה שבו היה ולעצור את הטילים מלבוא בשערי העיר כמו שכבר אמרו רבותינו (במסכת קדושין דף מ ע"ב), לעולם יראה אדם את עצמו, חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע את עצמו לכף זכות,
וברמב"ם (הלכות תשובה פרק ג, ח) עשה מצוה אחת–הרי הכריע את עצמו והכריע את כל העולם כולו לכף זכות, וגרם להן תשועה והצלה. זה הוא שנאמר "וצדיק, יסוד עולם" (משלי י,כה), זה שצידק עצמו הכריע את כל העולם כולו והצילו.
(המעשה מבוסס על סיפור אמיתי)