על הסיפור המופלא הבא אני יכול להעיד מכלי ראשון, ואשמח לשתף אותו איתכם, קוראים יקרים: הוזמנתי לשמחת בר מצווה בטבריה, אצל יהודי שגילו אצל הבן שלו חיידק מסוכן והרופאים הקציבו לו שבועיים־שלוש לחיות. ההודעה הזאת נפלה על המשפחה כרעם ביום בהיר. בעצה אחת הוחלט, שמכיוון שאלה ימיו האחרונים, הם יעשו הכל כדי לשמח אותו באירוע הכי מושקע שיכול להיות.
המשפחה בחרה לחגוג את האירוע על חוף הכנרת, עם שטיח אדום ויוקרתי, שולחנות מעוצבים, קייטרינג חלבי ועוד. האבא אמר לי: "האירוע הזה עלה לי למעלה מ־35,000 שקל. הוצאנו שלושה אוטובוסים מירושלים ושלושה מבני ברק. הזמנו את כל החברים ואת כל קרובי המשפחה שלנו, כדי לעשות את האירוע הכי שמח שיכול להיות".
בנוסף לכל ההשקעה הגדולה הזאת, הביאו גם תקליטן, בר מעוצב ו… אותי. התברר שהוא אהב לשמוע את השיחות ואת הסיפורים שלי ולכן ביקשו ממני לבוא ולשמח אותו. מאחר ולא רציתי לפספס הזדמנות נדירה שכזאת, לקחתי את הרכב ועליתי צפונה.
כשהגעתי לשם, המשפחה קיבלה את פניי בפנים נפולות: "הרב זאיד, אל תשאל, יש לנו פנצ׳ר רציני. באוטובוסים שיצאו, הסבתא רצה לפנק את הנוסעים והכינה לכולם לחמניות ביס עם כבד קצוץ. כעת כולם בשריים. הבעיה היא שהאירוע חלבי למהדרין וכעת אף אחד מאיתנו לא יכול לאכול בו כלום. אין לתאר את עוגמת הנפש הנוראית. לחינם בזבזנו עשרות אלפי שקלים".
אמרתי להם: "זו האהבה הכי גדולה שאתם יכולים להראות לבורא העולם. כששלוש מאות איש יושבים כאן ואף אחד לא אוכל לכבודו של הקב״ה ותורתו, זו נחת רוח שאין כדוגמתה".
רקדנו, שמחנו ודיברנו שם במשך למעלה משעה וחצי, כשאף אחד לא נוגע בכיבוד העשיר; לא בעוגות ולא באוכל. התרגשתי נורא מהמעמד המיוחד הזה, שלא מזדמן לראות בכל יום, וחשתי שבורא העולם רווה נחת מבניו האהובים.
רגע לפני סיום מגיע אליי אדם ואומר לי: "הרב זאיד, אם אתה כבר פה, יש לא רחוק מכאן ישיבה עם בחור נכה שעושה סיום מסכת. שהרב יקפוץ אליו, זה ממש ישמח אותו". כשהגעתי לשם אני רואה בחור מתוק עם כסא גלגלים ומסביב בורקסים ומיני מאפה פשוטים למראה.
בלי לחשוב פעמיים התקשרתי אל משפחת חתן הבר מצווה וביקשתי מהם שיבואו עם כל האוטובוסים ועם כל האנשים לחגוג כאן את סיום המסכת. אמרתי להם להביא כמובן את כל האוכל המיותם. ואכן, כעבוד דקות ספורות התמלא המקום באוכל היוקרתי והאירוע הפך לבר מצווה מרגשת משולבת בסיום מסכת שנחגג כאש להבה.
האירוע הסתיים בשעה שתיים בלילה. כולם היו שמחים ומרוצים עד השמים. החתן היה נרגש מכמות האנשים ומהשמחה הגדולה מסיום המסכת. הוא לא ידע את נפשו מרוב אושר, על שמחת הסיום החגיגית שנערכה לו.
למחרת בבוקר אני מקבל טלפון מהאבא של חתן הבר המצווה וכך היו דבריו: "הרב זאיד, לא תאמין איזו סגירת מעגל מדהימה קרתה פה. מתקשר אליי מנהל המחלקה בתל השומר ואומר לי שמבדיקות נוספות הם רואים שהחיידק הזה אינו מסוכן כפי שהם חשבו. כמובן שהתחזית על כמה שבועות לחיות היא עורבא פרח, וב״ה הבן שלנו יחיה לאורך ימים ושנים.
"אין לי ספק", הוסיף האב, "שהמהפך קרה בזכות האירוע המרגש בו לא נגענו באוכל שעלה לנו עשרות אלפי שקלים, ובמקום זאת השתתפנו בסיום המסכת ורקדנו לכבוד התורה ולומדיה".
למדתי מהסיפור המרגש הזה, שאדם שעושה ומתאמץ למען בורא העולם, בוודאי בדברים שקשים לו, ובפרט אחרי שהשקיע מדמו ומנפשו עבורם, פועל בשמים במידה שלא תיאמן, עד כדי שינוי סדרי בראשית.
אדם כזה יכול לשדד את מערכות הטבע ולפעול לכך שבן אדם שנקצבו לו ימים ספורים לחיות, יתהפך עליו גזר הדין וכל התמונה הרפואית תשתנה מן הקצה אל הקצה.
וזאת עלינו לדעת שגם אם לפעמים זה קצת קשה, אחרי הקושי מרוויחים פי כמה וכמה, ושזו בעצם השליחות שלנו כיהודים בעולם; להראות אהבה לבורא העולם ולתת מעצמנו למענו גם אם קשה. בסוף הקב״ה לא יישאר חייב ויפרע הכל ובמזומן!
(למעשה – הרב זאיד)