"ושפל רוח יתמוך כבוד, זה סיני, שהשפיל עצמו לומר שאני נמוך וע"י כן תמך הקב"ה כבוד עליו וניתנה עליו התורה…" (פסיקתא רבתי, במדבר ז').
אמרתי השבוע להגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט"א, שבמאמרים הקרובים בכוונתי להתמקד במידת הענווה כפי שאנו לומדים מרבן של ישראל שליט"א בענוותנותו המופלגת והבלתי מצויה.
אמר לי רבי יצחק שאול שליט"א: "אי אפשר אפילו להסביר את הענווה של אבא, במשך כל השנים שגדלנו פה בבית כלל לא עלה על דעתנו ואבא גם לא ניסה להראות לנו שהוא חשוב יותר מאדם רגיל. עד שלא שמענו על כך בחוץ לא חשבנו על זה כלל וכלל. כמובן ראינו את אבא שכל הזמן לומד בלי הפסקה, אבל לא ראינו שום גינון או איזו הנהגה כביכול הוא חשוב יותר ממישהו אחר. כמובן שמעולם לא דיבר על עצמו כלום.
"לא רק על אבא, אפילו על סבא הסטייפלער ששמו כבר יצא מכל העולם ועד סופו, מעולם אבא לא ניסה להראות לנו שיש לנו סבא חשוב, אלא שמענו על כך מחוץ לבית. עד כדי כך הענווה העצומה בבית".
*
עוד סיפר לי, כי מאז שהיו ילדים תמיד מרן שליט"א היה אומר להם: "ברכות באים כולם לבקש מאמא, היא עושה אותי לרב, אני לא כלום".
פעם אמר לי רבינו שליט"א ברוב ענוותנותו: "אל תחשוב שהציבור שאתה רואה כאן בא בשבילי, כולם באים כאן לשמוע מה שהסבתא אומרת, כל מה שאתה רואה הכל בגללה ומכיוון שבאים לסבתא באים גם אלי".
*
לרבינו שליט"א היה ידיד נפש עוד מפינסק, הגאון רבי בערל ויינטרוב. לפני שנים רבות הגיע פעם בראש השנה לבקש ברכה. רבינו שליט"א הביט עליו ואמר לו: "אתה בא אלי לבקש ברכות? אתה הרי מכיר אותי, אתה יודע את האמת".
במאמר המוסגר יש להוסיף, כי זה גופא, בגלל שהגאון הנ"ל הכיר כל כך טוב את רבינו שליט"א, לכן הגיע לבקש ממנו ברכה…
*
בשנות צעירותו של רבינו שליט"א, שכבר אז יצא שמו בעולם כולו, היו מעט אנשים שלא כל כך רחשו את הכבוד הראוי כלפיו, והיו אף כאלה שהעזו לזלזל רח"ל בפניו, אך מעולם הדבר לא היה ניכר על פניו, לא הפריע לו ולא הראה כלל שהדבר נוגע אליו.
רבינו שליט"א היה שם לב לזה ולפעמים אף היו כאלה שהיו מביעים זלזול בחיבוריו הגדולים, אך כאמור ברוב ענוותנותו ומידותיו המופלגות מעולם לא נעלב ולא נפגע מאף אחד ולא רימז על כך כלום.
מעשה מבהיל אירע פעם בעת שהלך רבינו שליט"א עם בנו הגאון רבי יצחק שאול שליט"א ובדרך הילוכם עסקו בסוגיה שכתב עליה רבינו שליט"א באותם ימים. פגש בהם אדם אחד שהחל לשאול את רבינו שליט"א שאלות והתבטא בחריפות מבישה: "אני רואה שלא הבנת מילה בסוגיה ולא ידעת איך ללמוד את הסוגיה, אלמד אותך"…
לאחר שנפרד מהם והמשיכו ללכת, הבחין רבינו הגדול שליט"א שהדבר מפריע לבנו, אשר נפגע בשביל אביו על הדיבור היהיר והפוגע כלפיו. אמר לו מיד רבינו שליט"א בנועם וברוגע: "אתה לא צריך להתייחס, זה צורת הדיבור שלו, זה שום דבר, ככה הוא מדבר"…
*
עוד דבר אמר לי הגאון רבי יצחק שאול שליט"א, כי בין הדברים המבטאים מאוד את הענווה המופלגת של רבינו שליט"א, היא התייחסותו המיוחדת הן בעל פה והן במכתבים בלימוד לכל ילד, לא משנה הגיל. כל מי שפונה בשאלה מקבל יחס נפלא, דבר שהוא מדהים לראותו.
*
פעם בא יהודי להחתים את רבינו שליט"א על מכתב צדקה לפני שנסע לאמריקה. הייתי בחדר באותו הזמן ולאחר שיצא רבינו שליט"א קרא לי ושאל: "אתה מכיר את האיש הזה?"
שאלתי: למה סבא שואל?
אמר לי רבינו שליט"א, "תגיד לי, הוא נורמאלי? נראה לי הוא לא נורמאלי. הוא נוסע לאמריקה ומחתים אותי, מישהו מכיר אותי? פה ברחוב לא כולם מכירים אותי, אז באמריקה…"
*
לפני מספר שנים בשבת שקלים, הגאון רבי אליהו מן שליט"א ישב בסעודת שבת אצל רבינו שליט"א ושאל: "ראיתי שרבינו עמד בפרשת שקלים, מדוע?"
אמר רבינו שליט"א, "יש שיטה ששקלים גם דאורייתא, אמנם לא נפסק כך, אבל גם לכן נעמדתי".
היה נשמע שזה חומרא של רבינו שליט"א. אמר לו הגר"א מן שליט"א: "זו חומרא של רבינו, אבל אנשים לומדים מרבינו שכך צריך לעשות".
אמר לו רבינו שליט"א בנחרצות: "מי מסתכל עלי? אף אחד לא מסתכל עלי ולא לומד ממני!"
*
בשבוע שעבר בחילופי דברים שהיו עם רבינו שליט"א, אמרתי: מכל העולם מצפים למוצא פיו של סבא. אמר לי רבינו שליט"א: "למה אתה מדבר דברי ליצנות". הדברים נאמרו ממש ברצינות. וכך בכל פעם שמישהו מנסה לומר דבר כזה, התגובה של רבינו שליט"א: "למה אתה מדבר דברי ליצנות".
*
הרה"ג רבי ישעיהו אפשטיין שליט"א ונכדו נאמנו של רבינו הרה"ג ר' יעקב ישראל קניבסקי שליט"א אמרו לי, שהם רואים כסדר בקבלות קהל כאשר אנשים מבקשים ברכה ליראת שמים, אומר להם רבינו שליט"א מיד: "גם אני צריך את הברכה הזו"…
לא פעם מבקשים מרבינו שליט"א ברכה לאהבת תורה וגם על זה אומר רבינו שליט"א: "זה ברכה שגם אני צריך". כידוע, רבינו שליט"א אינו מדבר סתם, כל מילה מדודה.
*
לאורך השנים הרה"ג רבי ישעיהו אפשטיין שליט"א היה חוזר עם רבינו שליט"א מהבריתות ולוקח אותו לכולל חזון איש בבוקר. בשלב מסוים התקינו עבור רבינו מעלית בבניין הכולל. כאשר רבינו שליט"א ראה את המעלית, ולכאורה היה אמור לדעת שהיא הותקנה עבורו, אך בענוותנותו הרבה כלל לא חשב כך, ואמר לרב אפשטיין שליט"א, "בהלוך נעלה במעלית, כי לא אמורים לחכות הרבה זמן בתור, כל אחד מגיע לכולל בזמן אחר. אבל בחזור, אחרי מנחה, שכולם הולכים ביחד, נלך ברגל".
וזאת בו בזמן שהמעלית הייתה סגורה לכלל הציבור, ונפתחה רק עם מפתח, אך רבינו שליט"א ברוב ענוותנותו כלל לא עלה על דעתו שלכבודו התקינו את המעלית.
*
עוד סיפר לי הרב אפשטיין שליט"א, כי תמיד כשהוא שנוסע עם רבינו שליט"א ברכב, רבינו מעיין בדרך בספר לימוד. אולם כשמגיעים למקום הומה אדם שאנשים רבים מביטים על רבינו שליט"א, ברכב, רבינו סוגר את הספר ואף התבטא פעם כי "זה לא דרך ארץ ולא צורה כשאנשים מסתכלים".
*
פעם אחת כשהגיע רבינו שליט"א לכותל המערבי בחול המועד ומיד כמובן נוצרה התקהלות המונית סביב האוטו ובאו רבים לבקש ברכה, אמר רבינו שליט"א לרב אפשטיין שליט"א: "הרבה פעמים רואים אדם זקן ניגשים אליו". הדברים נאמרו בכזו פשטות, כביכול אין לרבינו שליט"א שום מעמד מעבר לאדם רגיל.
*
רבינו שליט"א מביא בכמה מקומות בספרים שלו גמרות וחז"לים בגודל חשיבות מידת הענווה, דברים שאי אפשר לתאר.
דבר אחד צד את עיני. רבינו הביא גם בארחות יושר וגם בחיבורו על ארחות חיים להרא"ש, משנת רבי אליעזר פרק י': "אין הקב"ה מוריש את העולם הבא אלא לענווים ואין הקב"ה משרה את רוח הקודש אלא על ענווים".
מגזין במה (bama.org.il)