"יוקח נא מעט מים", (י"ח, ד)
צריך ביאור מדוע צמצם אברהם במים וביקש להביא להם רק "מעט מים", והלא אברהם אבינו לא חסך מאורחיו שום דבר, ושחט בעבורם שלושה בני בקר כדי להוציא מהם את הלשון המובחר, ומדוע ביקש לצמצם דווקא במים שהוא דבר זול.
וביאר בזה הגה"צ רבי ישראל סלנטר זצ"ל, דכיון שאברהם אבינו לא טרח בעצמו בהבאת המים, אלא ביקש משליח להביא את המים, וכמו שפירש"י "יוקח נא על ידי שליח", לכן לא ביקש להביא הרבה מים, כי אין זה מידת חסידות להטריח את השליח לסחוב הרבה מים [מה שאינו נצרך בהכרח] כדי להיטיב לשני, שהלא כמו שהוא דואג לטובת האורחים, כן יש לו לדאוג גם לטובת השליח.
והוסיף הגרי"ס שאף שמבואר בגמ' (שבת ס"ב ע"ב) שיש מעלה גדולה ליטול ידיו בהרבה מים ובשפע, וזהו גם סגולה לעשירות, מ"מ אין ליטול ידיו בשפע אם הדבר יגרום להכביד על המשרתת שתצטרך לשאוב מחמת זה עוד מים מהבאר, כי אין זו מעלה כלל להחמיר ולהצטדק על חשבון אחרים. [ואגב, ראיתי אצל הגה"צ רבי הירש גליקסון זצ"ל, שהיה נוטל ידיו לאכילה בכלים גדולים מלאים הרבה מים עד המרפק אף שלא מצאנו לזה שום מקור בהלכה), ואמר שמאחר שחז"ל (שבת ס"ב ע"ב) מבטיחים ריבוי שפע למי שנוטל ידיו בריבוי מים, בוודאי יש בזה עניין גדול ונחת רוח לבורא ית"ש].
וכן באפיית המצות מסופר על הגרי"ס שדקדק בהרבה הידורים, אבל כפי מידת דקדוקו של הידור המצות, כן הקפיד גם על תשלום הפועלים שיהא כהוגן, כדי שלא יימצא שהפועלים יהיו נפסדים מחמת הידוריו במצוות מצה, ויהא ח"ו צדיק על חשבון אחרים.
שאם מצער בני ביתו הרי הוא עובר על איסור צער בעלי חיים.
בספרי "הלכות הגר"א ומנהגיו" (מע"ר קי"ח) הבאתי שמצאתי בכתב יד של בעל הפרדס בשם "מופת הדור ר' ליב הקטן ז"ל", שאע"פ שלדעת הגר"א (מעשה רב קי"ח) יש להתפלל תפילת מעריב אפילו בליל שבת דווקא לאחר צאת הכוכבים, מ"מ במדינות שבהם צאת הכוכבים הם בשעות מאוחרות, ואם ימתין בליל שבת להתפלל רק לאחר צאת הכוכבים יעכב את בני ביתו ויצערם ברעב שלא יוכלו לאכול ולשתות עד שישוב מבית הכנסת, ומה גם שעלולים לבוא מזה לידי מחלוקת בין האיש לאשתו, הרי עדיף שיתפלל מעריב קודם צאת הכוכבים ויסמוך על דעת הפוסקים המתירים להתפלל לפני צאת הכוכבים, ולא יהא "מחמיר" לעצמו לנהוג כדעת הגר"א במקום שהדבר בא על חשבון בני ביתו, והוסיף שם שאם מצער בני ביתו הרי הוא עובר על איסור צער בעלי חיים.
וכ"כ הקדוש החפץ חיים במ"ב (רע"א, א) שאף שלכתחילה יש להמתין מלאכול סעודת שבת עד שיהא תאב, מכל מקום "היכא דיש בזה משום שלום בית או שיש לו בביתו משרתים או שאר אורחים ובפרט אורח עני לא יאחר בכל גווני, דכיון דהם מוטלים עליו לא יוכל לעכבם בשביל שהוא רוצה לקיים מצוה מן המובחר", עכ"ד.
סיפר לי מו"ר הגה"צ רבי משה שניידער זצ"ל. שבשעה שהיו באים אורחים עניים אצל הקדוש החפץ חיים בליל שבת, לא היה החפץ חיים מזמר "שלום עליכם" קודם הסעודה, דכיון שהעניים יושבים וממתינים לאכול, הרי בכל רגע שהוא מעכבם מהאכילה הוא עובר בבל תאחר. וכמבואר בגמ' בר"ה (ר' ע"א) שאם עומדים עניים לפניו ואינו נותן להם את מכספי צדקה, הרי הוא עובר בבל תאחר לאלתר, ועל כן היה דוחה אמירת שלום עליכם לאחר ברכת המוציא, שסבר שלא הותר לעכב את העניים מהמאכלים המיועדים עבורם, אפילו לא לזמן מועט לאמירת שלום עליכם, (ועי' עוד מה שכתב החפץ חיים בעניין זה ב"שער הציון" או"ח תרל"ט ס"ק ס"ז, ועי' עוד בהערה מה שהבאנו מהדבר אברהם להמליץ טוב על העולם שלא נהגו להיזהר בזה).
הכנסת אורחים בהידור – לקבל עני מרוד בכבוד גדול כאחד מנכבדי העם
יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם", (י"ח, ד)
רש"י: "כסבור שהם ערביים שמשתחווים לאבק רגלים".
ראוי להבין מדוע סיבב הקב"ה שהמלאכים יהיו נדמים בדמות ערביים דווקא שהם פחותים ומזולזלים במעמדם.
וביאר בזה מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל, שהכנסת אורחים בהידור ובשלימות הוא לקבל אדם עני ורש לביתו בכבוד גדול כאילו היה האדם החשוב ביותר, ולכן זימן הקב"ה שהמלאכים יהיו נדמים כערביים שהם מזולזלים במעמדם, כי בזה זכה אברהם אבינו לקיום מצוות הכנסת אורחים בהידור – שאע"פ שנדמו כערבים מ"מ קיבלם בכבוד גדול, ושחט עבורם שלושה פרים כדי להוציא מהם שלושה לשונות בחרדל, כמו שנוהגים באורחים חשובים רבי מעלה.
וכעין זה ביאר הבית הלוי בטעם הדבר שהאריכה תורה לתאר את הכנסת אורחים של אברהם אבינו, ומאידך בהכנסת אורחים של לוט אף שעשאה מתוך מסירות נפש [שכל אנשי העיר נסובו על הבית ומ"מ לא הסכים להוציא את אורחיו, ואף הפקיר בנותיו בשביל שלא יגעו באורחיו], מ"מ לא האריכה תורה לתאר בשבח מעשיו, אלא נאמר בקיצור נמרץ (י"ט ג') "ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו", וגם לא מצאנו בחז"ל שישבחו את ההכנסת אורחים של לוט כמו שמצאנו באברהם אבינו, וצריך ביאור מהו יסוד החילוק בין אברהם ללוט.
וביאר בזה הבית הלוי, שאצל לוט הגיעו המלאכים בדמות מלאכים קדושי עליון. ולכן לא נשתבח לוט על מה שהכניסם אליו, כי אין זה גדלות לקיים הכנסת אורחים כשמגיעים אליו קדושי עליון כמלאכים, אבל אצל אברהם אבינו שבאו אליו המלאכים בדמות אנשים פשוטים – וכמו שאמרו חז"ל שכערבים נדמו לו, ואעפ"כ הכניסם בכבוד גדול וטרח עבורם כמו שטורחים לאדם נכבד מאוד, זה גדלות שיש לשבחה – ולכן נתקלס אברהם אבינו כל כך במצוות הכנסת אורחים.
ביאור זה אמר הבית הלוי, בשעה שהתעכב בעיר קמניץ וחיפש מקום ללון, וסיפרו לו שיש בעיר בעל הבית מפורסם שמכניס אורחים, והבית הלוי נכנס אליו וביקש ממנו שייתן לו חדר אחד לישון שם, והיות שהבית הלוי לא רצה להשתמש בבגדי רבנות, והיה הולך בבגדים פשוטים, הבעל הבית לא הכירו ולא ידע שזהו הבית הלוי, והקצה עבורו את המחסן לישון שם. ובינתיים עלה הבית הלוי למעלה להתפלל מעריב, והנה הוא שומע קולי קולות מהקומה למטה, ונתברר לו שהגיע אדמו"ר מפורסם וצדיק לאכסניה, והבעל הבית הכין לו מיד חדר נאה ויפה עבורו.
והנה כשנכנס האדמו"ר לאכסניה, ראה את הבית הלוי שם באכסניה, ושאל אותו "בריסקער רב, רבן של ישראל, מה אתם עושים כאן", והבית הלוי שתק, אבל הבעל הבית הבין מיד שטעה ולא ידע שזהו הבית הלוי, ובא מיד ופייס את הבית הלוי והכין לו חדר אחר נאה ויפה, ובבוקר כשהבית הלוי רצה ללכת לדרכו, בא אליו הבעל הבית והתחנן על נפשו שימחל לו על שלא נהג בו כבוד הראוי לנהוג ברבן של ישראל, והסביר שעשה כן בשגגה ולא ידע כלל שהוא הבית הלוי.
והשיב לו הבית הלוי, אני אמנם מוחל על כבודי, אבל אתה צריך לדעת שמצוות הכנסת אורחים איננה רק ליהודים מכובדים, אלא אפילו יהודי עני ופשוט צריך לכבדו בהכנסת אורחים, והוסיף הבית הלוי ואמר לו את החילוק הנ"ל בין אברהם ללוט, שלוט ראה את פניהם כדמות מלאכים ולכן כיבדם כבוד גדול, אבל אצל אברהם אבינו הרי אמרו חז"ל שכערבים נדמו לו, ואעפ"כ הכניסם בכבוד גדול וטרח עבורם כמו שטורחים לאדם נכבד מאוד, וזה היה גודל מעלתו של אברהם אבינו, ועל כן אמר לו הבית הלוי שיבוא אליו לבריסק וילמד שם אצלו מהו הכנסת אורחים לכל אחד – גם לעניים ולשבורי לב, ובזה יתכפר לו עוונו.
חובתינו לפעול כפי כוחינו אך אין לנו לדון על תוצאות מעשינו
"וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקמו", (י"ח, ל"ג).
ראוי להבין מה בא הפסוק להשמיענו בכך ש"אברהם שב למקומו".
ופירש בזה הסטייפלער שמאחר שאברהם אבינו לא הצליח להציל בתפילתו את סדום, א"כ לכאורה היה מקום לומר שייחלשו בדעתו על שלא הצליח בפעולותיו, ולזאת השמיענו התורה ואברהם שב למקומו" כיון שהוא מצידו עשה הכל כדי להציל, אע"פ שלא השיג את מבוקשו מ"מ "שב למקומו", חזר למקומו הטבעי כאילו לא קרה דבר. [והביאור בזה כי מעיקרא ידע שאין בהכרח שיצליח בתוצאה, אלא הלך לקיים את רצון ה' מאתו ולקיים את תפקידו להתפלל, ומאחר שכבר עשה כפי יכולתו, שמח בכך שזכה לעשות את תפקידו. והניח את התוצאה ביד הקב"ה].
ועובדא הוי בהגראמ"מ שך זצ"ל שהשתתף באסיפת גדולי תורה, ורצה לפעול שם לאיזה עניין של כבוד שמים ולא עלה הדבר בידו, ויצא משם הרב שך בפחי נפש, ומסרו הדבר להסטייפלער זצ"ל ושאלוהו היאך להניח דעתו של הרב שך, ושלח הסטייפלער לומר להרב שך את הביאור הנ"ל על הפסוק "ואברהם שב למקומו", שאע"פ שאברהם אבינו מסר נפשו בטירחה גדולה בתפילתו מ"מ לא נפל בדעתו כשראה שלא הצליח, וזהו לימוד לכל אחד שאין לו ליפול בדעתך כשרואה שלא הצליח בפעולתו, כי מאחר שפעל כפי יכולתו, שוב יוכל לשוב למקומו" ולא להסתכל על התוצאה.
וזהו לימוד גדול לדידך למצבינו בעת הזאת, שהלא בעוה"ר אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו, אבל אם אנו עושים כפי כוחינו במלחמת ה', אין לנו לדאוג כלל מאחר שקיימנו את חובתינו, ורק אם ח"ו אין אנו עושים כפי כוחינו, יש לנו לדאוג שיצא חרון אף ה' על עמו רח"ל.
מעלת הדבר לשלם הוצאות סעודת ברית מילה לאחרים
שמעתי מאבי זצ"ל ששמע בשם גדול אחד זצ"ל שחידש חידוש פלא, שמעלת הסנדק שנחשב כמקטיר קטורת וזוכה לעשירות, הוא רק כשמשלם גם את הוצאות הסעודה, שבזה הוא נחשב כסנדק מושלם, אבל אם אינו משלם הוצאות הסעודה אינו נחשב לסנדק מושלם ואינו זוכה לכל ההבטחות האמורות בסנדק אלא רק לעשירות רוחנית בלבד, וטעמו מפני שסעודת ברית מילה שייכת היא לעיקר מצוות ברית מילה, ומעלת הסנדק הוא כשהוא מעמיד את צרכי המילה, הן בעצם הסנדקאות והן בהעמדת סעודת הברית, ועי"ז הוא נקרא בשם "בעל ברית" וזוכה לכל המעלות האמורות בחז"ל על הסנדק, (ועי' עוד בדברינו בתשובות והנהגות ח"ד סי' רכ"ד).
(ובאמת כן היה מנהג ישראל בכמה מקומות בשנים קודמות שהסנדק משלם לאבי הבן, וכמו שהביא בשו"ת מהר"י מברונא (סימן ק"י) שרגילות שהסנדק משלם לאבי הבן דמים יקרים, וביאר טעם המנהג "בשביל העניים דלית להו יציאה לפרנס את היולדת", וכן בספר "תורה לשמה" מהבן איש חי (סימן נ') האריך שמעלת סנדק כפול ומכופל כשמשלם עבורה, ולפמש"נ כאן יש לשלם על הוצאות סעודת הברית שבזה שנוטל חלק וזכות גם בסעודת הברית הרי הוא נעשה בעל ברית מושלם, ועי' עוד בתשובות והנהגות (ח"ב סי' תצ"ו) בעניין זה).
והוסיף אבי עוד, שיש ללמוד מזה שכל מי שמשלם הוצאות סעודת ברית מילה, וכ"ש אם הוא מוסיף גם להתעסק בגופו בהכנת סעודת ברית מילה. הרי הוא נחשב בזה כעין 'סנדק במקצת' וזוכה במקצת לסגולת העשירות האמורה בסנדק, והמעלה רבה יותר כשמשלמים הוצאות הסעודה לבן תורה ומסייעים לו עי"ז לשקוד על תלמודו.
וקבלנו שמי שמשלם הוצאות סעודת ברית מילה לאחרים, הרי זהו סגולה גדולה עבורך לזכות לבן זכר, כי ע"י שמשלם הוצאות הסעודה הרי הוא מוכיח שמשתוקק לקיים המצווה אלא שאין לו עכשיו אפשרות לקיים בעצמו ולכן הוא מכין לאחרים, וע"י השתוקקותו לקיים המצווה יזמין לו הקב"ה בן זכר כדי שיזכה לקיים המצווה בעצמו.
וזכורני מצעירותי שהרבה אנשים היו משתוקקים לכך לשלם סעודת ברית, והיה הדבר מקובל כסגולה גדולה, [ואף אבי היה רגיל להוזיל מעות הרבה כדי לסייע לעניים ובני תורה לערוך סעודת ברית], ובדור האחרון נשתכח הדבר, וראוי להחזיר עטרה ליושנה ולעורר על מצווה רבתא זו.
(מתוך ביאורים והנהגות )