הרב בנימין בירנצוויג
"ולקחת מראשית כל פרי האדמה" (כו, ב)
התורה מצוה על מי שגדל ברשותו פירות, להביא מראשית ביכוריו את הפירות החדשים שיצאו זה עתה ברוב פארם.
והדבר דורש באור, שהרי הנותן מתנה לשני, עיקר מה שחשוב לנותן, שהמקבל יבין את ערך מתנתו, והנה כאן במצוות ביכורים, הרי הכהן המקבל את פירות הביכורים לא מבחין בכך שהם ראשית פרי האדמה, והם נראים לו פירות ככל הפירות, ומשכך יש לתמוה, מדוע דרשה התורה להביא מראשית פרי האדמה, ולא הסתפקה שיביא לו גם מהפירות שיגדלו אח"כ, שהרי בשבילו זה הפסד ולכהן אין כלום ממה שמביא מראשית ביכוריו?!
מבאר מרן רבי משה פיינשטיין זצוק"ל בספרו 'דרש משה', שאכן עיקר מצוות נתינת הביכורים היא לא לכהן, אלא לבעלים האמיתיים שהוא הקב"ה, ובאמת שמביאים הביכורים למקדש ומגבוה זוכה בהם הכהן, והכל כדי ללמדנו, כי הקב"ה הוא הבעלים על הכל, ושלו הכל, ואנחנו צריכים להודות לו על כל הטוב שמטיב לנו!
זו עבודתנו כל השנה, ובפרט בחודש אלול להחדיר בלבנו כי הכל משלנו, ובדבר שהכי מחובר אלינו, 'ראשית פרי האדמה' – שהאדם מרגיש שזה שלו, שזה עמל עבודתו והוא קניינו, בזה נצטווינו לתת להקב"ה, בכל דבר שיש בו הרגשה של 'אני' – מצווים אנו לתת ל'דודי' – 'אני לדודי ודודי לי' כשאני נותן להקב"ה מ'האני' שלי, מהדבר החשוב לי, אז זוכים ל'דודי לי'.
למרן החפץ חיים זצ"ל היתה נכדה שנסחפה אחר מעללי הדור, והלכה ללמוד בגימנסיה, שם הושפעה רבות מהשקפת עולמם של ה'מתקדמים'. לימים היא הגיעה לביקור בארץ, ובן דודה הגאון רבי הלל זקס זצ"ל החליט ללכת לבקרה, ולשמוע ממה ששמעה וראתה אצל הסבא הגדול, וצירף אליו לביקור את הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל.
וכך היא סיפרה להם: פעם כשחזרה מלימודיה בגימנסיה, נכנסה אל סבה ה'חפץ חיים' וראתה אותו יושב רכון על ספריו בחדר חשוך, שדלקו בו כמה נרות, לידם ישב הסבא ה'חפץ חיים' והגה בתורה. ברקע נשמעו מטוסים צבאיים, שזה היה דבר חדש אז, שזרקו המטוסים פצצות מולטוב.
אמרה הנכדה ל'חפץ חיים': "סבא, מדוע הנכם יושבים ורוכנים על עולם מיושן של ספרים, שלא מביא לעולם כלום? הרי העולם מתקדם, הוא כבר כבש את השמים, תשמע באוזנך את המטוסים החגים בשמים…". אמר לה ה'חפץ חיים': "ספרים אלו הם הערובה היחידה לכך שיישארו בני אדם בעולם, הקידמה שאתם עוסקים בה תביא מידת הרג וחורבן לעולם בממדים נוראים, המטוסים האלו שהמצאתם יביאו בעתיד חורבן גדול על כל העולם, וכאן ב'חושך' הזה בונים עולם, בונים בני אדם!".
ה'חפץ חיים' המשיך והביא לפני נכדתו פשט בפסוק (שמואל א' כד, יג): "כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בך" אמר ה'חפץ חיים' לנכדתו: "עולם הקידמה הוא עולם שאנשים לא מחפשים בו איך ליצור אנושות טובה יותר, אלא איך להתבוסס בתוך ה'אני' שלי, ולתת לו את מירב ההנאה, מי שמתבוסס בחיי עולם הזה – בהכרח שכל מה שיעסוק בו יהיה סביב רצונותיו ושאיפותיו להנאות בלתי מוגבלות, אם כן העולם כולו עוסק באנוכיות, הם מטפחים עולם של אגואיזם ובהכרח יצא מזה רשע".
כידוע שדבריו של ה'חפץ חיים' היו ממש כנבואה, והשיא היה בהמצאת פצצת האטום, כלי משחית שיכול להשמיד מיליונים ברגעים ספורים, ואף הביא להשמדת ערים שלמות על יושביהם.
ביטול ה'אני' הוא הערובה היחידה לקיום העולם, ועליו נאמרה הבטחה מפורשת שכש'אני' לדודי, אז נזכה לדודי לי.
ומה היא הדרך לבטל את ה'אני' שלנו?
מספר הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל, שפעם אמר לו מרן החזו"א זיע"א "ר' יעקב, ראית את עמוד התאורה שלי?", ומיד המשיך "התקינו עמוד חשמל חדש להאיר ליד הבית שלי, וכל פעם שאני מגיע לבית, אני רואה את הצל שלי כשהוא גדול, וככל שאני מתקרב הצל הולך וקטן, וכשאני עומד ממש מתחת לעמוד החשמל הצל שלי נעלם לגמרי. ומה לומדים מזה?", אמר החזו"א לר' יעקב "שככל שאדם מתקרב יותר לאור אז הצל שלו נעלם, האנוכיות שבו נעלמת, רק הקרבה והחיבור לאור האמתי, אור התורה, היא המסלקת מהאדם את מידת האנוכיות שמשחיתה כל מידה טובה".