האם צריך לקבל שבת במניין?
בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' נב) כתב עפ"י התיקונים, על מה שמתאספים ואומרים ובתוך אמוני עם סגולה בואי כלה שבת מלכתא, שצריך לומר זאת וכן את כל קבלת שבת בעשרה, וטוב הדבר לעשות כן אם אפשר.
סמך לדבר הביא שהרי אומרים בואי כלה, והרי ברכת חתנים בעשרה, ואמרו חז"ל (בראשית רבה פי"א) כנסת ישראל יהיה בן זוגך, אם כך גם קבלת שבת צריך להיות בעשרה.
האם יש עניין לצאת החוצה לקבל את השבת בשדה ?
בשער הכוונות (ח"ב עמוד לו) כתב "כי אם הוא כסברת קצת קלי עולם החושבים כי די בקבלת שבת תוך חצרו של אדם לא היה אומר בואו ונצא, כנראה כי היו תוך העיר וכאן מתחברים לצאת השדה לקראת השבת אורח הנכבד, וגם שא"כ למה יפטרו את הרץ בע"ש תוך רשות הרבים מן הנזקים, כיון שאין ריצתו לתכלית יציאתו מחוץ לעיר, ובפרט כי עלה דההיא קאמר ההיא עובדה דר' ינאי דר' חנינא'.
וכך הביא ב'סדר היום', חכמים ראשונים היו אומרים זה לזה או לתלמידים, בואו ונצא לקראת כלה וכו', ובאמרם בואו ונצא משמע שהיו יוצאים למקום אחר.
אולם בסידור הרמ"ק (תפלה למשה דף קצג.) ובסידור השל"ה (סדור שער השמים) כתבו, ענין קבלתו של שבת, בגמ' דר' חנינא מתעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא וכו', והנה יש רבים שדימו מכאן שצריך לצאת החוצה השדה לקבל השבת, ותמיהא לי מילתא טובא שהרי השבת אינו בא בדרך השדה, אלא מדרך עליון מלמעלה למטה, ועוד אמר מתעטף וקאי, ולא קאמר ונפיק אלא שהיה אומר בואו ונצא, ולא אמר שהיה יוצא בפועל וכו' לכך נראה לי שלא היה יוצא כי לאיזה צד יצא והרי היא מלמעלה בא עלינו להשרות שכינתו עלינו וכו' וכלל הדברים הנראה אלי שהיוצא החוץ לקבל שבת אינו מן החסידים אלא מן המתמיהין וכו' ויותר טוב לקבלו בבית הכנסת.
ובסידור היעב"ץ כתב, חסידים הראשונים היו אומרים זה לזה בואו ונצא לקראת שבת מלכתא, וכך היה נוהג האר"י ז"ל לצאת החוצה ממש, והכל לפי מה שיכוון אדם דעתו לשמים, אולם ברוב עם הדרת מלך אנו מקבלים שבת המלכה בבית הכנסת בציבור.
ריקוד ב'לכה דודי'
ישנם קהילות שנהגו לרקוד ב'לכה דודי'. יסוד מנהג זה בדברי רבינו חננאל בסוגיין שכתב, 'ר' חנינא הווה מרקד ואזיל ואמר בואו ונצא לקראת כלה'. וע"ע בספר מבשר טוב (שנת תרס,עמוד כז) שכתב על הרה"ק ר' הירש מרימנוב שבהגיעו להפיוט לכה דודי היה מזמר בקול נעים ביחד עם עוזריו המשוררים וב'התעוררי התעוררי' התחיל לשורר בנגון אחר בשמחת הנפש וב'בואי בשלום' הלך במחול ורקוד לקראת כלה שבת מלכתא כמו רבע שעה. וכן הובא שהיה מנהג הדברי חיים לרקוד בבואי שלום (עיין דרכי חיים אות נה)
ובספר שכתב היעב"ץ על תולדות אביו ה'חכם צבי' כתב,(תולדות רבינו צבי הירש אשכנזי עמוד כג) מעשה באחד שהיה באמשטרדאם , והיה האיש ההוא שונא לאמ"ה [אבא מארי הגאון] , ולפי שהיה מנהגו של אמ"ה ז"ל לקבל שבת ברקוד ובשמחה של מצוה היה האיש עומד כנגדו ומהתל בו בלעג גדול ורקד כנגדו וספק כפיו ומטפח, ולא זז משם עד שנשתגע, והיה תמיד רוקד וסופק כפיו כים נגרש השקט לא יוכל, ולא מצא מנוחה ומרגוע תמיד כל היום מרקד מנענועו וסיפוק כפיו ומשתגע, עד שמת מיתה משונה שנפל מעגלה ותשבר מפרקתו, תהא מיתתו כפרתו.
כמה פעמים אומרים 'לכה דודי'
בשער הכוונות (דף סד טור ג) כתב, קיצור סדר קבלת שבת הוא וכו', ותחזיר פניך כנגד רוח מערב ששם החמה שוקעת, ואז תסגור עיניך ותכוין באימה וביראה כעומד לפני המלך, ותאמר מזמור הבו לה' בני אלים כולו בנעימה, ואחר כך תאמר ג' פעמים בואי כלה בואי כלה בואי כלה שבת מלכתא וכו'.
ובתיקונים (תיקון יח) מובא לומר בואי כלה ב' פעמים. ובסדר היום כתב לאומרו ז' פעמים שעולין כמנין שכינה ומתפלל שלא תזוז שכינתו מעלינו ומעל עמו ואף על פי שאין אנו כדאין הוא שוכן בתוכנו.
ובפתח עינים לחיד"א כתב בשם האריז"ל שיש לומר 'בואי כלה' ג' פעמים , שנים בקול רם ואחד בלחש.
(מתוך מתיבתא אליבא דהלכתא בבא קמא לב)