בשיכון ויז'ניץ, בחצר ביתו של האדמו"ר רבי ישראל הגר מויז'ניץ שליט"א, מותקנת חופה בה מסדר הרבי את הקידושין לזוגות הנישאים מקרב החסידות. לאחר החופה הולכים החתן והכלה וכל המוזמנים לאולם להמשך סעודת המצוה ושמחת החתונה.
באחד הערבים לאחר שהרבי סידר חופה וקידושין כמנהגו, הוא ניגש לאבי החתן ואמר לו: 'ר' שלמה, שיהיה לך מזל טוב והרבה נחת. אתה הולך עכשיו לאולם, ואני עולה בחזרה לביתי. אבל יש לי בקשה אחת ממך. כשתשוב לביתך לאחר החתונה תתקשר אליי בבקשה'.
המחותן שזה עתה ערך את חופת בנו הצעיר, מצא את עצמו מופתע מהבקשה הבלתי צפויה. 'הרי המצוה טאנץ יסתיים בשעות הקטנות של הלילה, האם הרבי מתכוון שאתקשר אליו ואעיר אותו בשעה שלוש לפנות בוקר?!'
'בדיוק לזאת התכוונתי!' השיב האדמו"ר בהחלטיות, 'הבנת נכון את כוונתי. בשלוש לפנות בוקר לאחר החתונה תתקשר אליי. זה חשוב לי מאד, אל תשכח להתקשר אליי ברגע שתחזור הביתה'.
האדמו"ר עלה לביתו וביקש מה'הויז בחור', הלא הוא הבחור המשמש את הרבי, להעיר אותו כשהטלפון יצלצל באמצע הלילה.
בשעה שלוש בלילה צלצל הטלפון בביתו של האדמו"ר. הבחור המשמש העיר את הרבי והגיש לו את הטלפון. האדמו"ר החל לשוחח עם המחותן באריכות, כשהוא מתעניין בכל פרטי השמחה. 'ספר לי ר' שלמה איך היתה החתונה. אלו ראשי ישיבות ואנשים מכובדים השתתפו באירוע? איך היתה הסעודה? האם המנות הוגשו בזמן? האם היו מספיק מנות לכולם? איך ניגנה התזמורת? אני רוצה לדעת הכל על השמחה'.
רב'ה! בחסד ה' היתה אידישע שמחה. היו בחתונה הרבה רבנים וראשי ישיבות שכיבדו אותנו בנוכחותם. הכל התנהל כהלכה. המנות הוגשו בזמן והספיקו לכל האורחים. התזמורת היטיבה לנגן, והחתן והכלה שמחים ומאושרים'.
הרבי לא הסתפק בזה והמשיך לחקור את המחותן האם היה בחתונה בר עם צ'ולנט וקוגל, והאם כל האורחים יצאו שבעים ומרוצים. בליבו פנימה תמה המחותן מדוע חשוב לאדמו"ר לשוחח באישון לילה על צ'ולנט וקוגל. 'מי יודע אלו סודות גנוזים במאכלים האלו? אולי צ'ולנט שווה בגימטריה למלאך מיכאל, וקוגל עולה בגימטריה למלאך גבריאל'. אבל בתור חסיד נאמן הוא ידע שכשהרבי שואל שאלות עונים כהלכה בלי להתחמק ובלי להתחכם.
במשך רבע שעה שוחח הרבי עם המחותן על כל פרט בחתונה, החל בתזמורת וכלה בצלם. הרבי סיים את השיחה כשהוא מעתיר על ראש המחותן ברכות מאליפות ומברך אותו שיזכה לראות דורות ישרים ומבורכים.
הרבי סיים את השיחה באישון לילה, וה'הויז בחור' כבר לא יכול לכלוא את סקרנותו: 'ילמדנו רבנו, תורה היא וללמוד אני צריך, מדוע היה צורך להעיר את הרב'ה לשיחת טלפון באמצע הלילה. הרי לא מדובר חלילה בפיקוח נפש. מה היה קורה אם היינו דוחים את השיחה הזאת לשעה אחת עשרה בבוקר?!'
במקום להשיב ענה הרבי בשאלה: 'האם שמת לב מי ליווה הערב את החתן מתחת לחופה?!
כשהבחור השיב בשלילה אמר לו הרבי: 'בדרך כלל נהוג שהאבות מלווים את החתן, והאמהות מלוות את הכלה. אבל המחותן הזה לא זכה להוביל בנו לחופה היות ורעייתו נפטרה בשנה האחרונה, ועל פי המנהג רק זוג נשוי מוביל את החתן והכלה לחופה.
החתן הזה הוא המוז'ינקל'ה של המשפחה. הבן הקטן והאחרון שנכנס מתחת לחופה. האם יודע אתה כיצד מרגישים הורים החוזרים לביתם הריק לאחר שהשיאו את בנם האחרון או בתם הקטנה? כשההורים חוזרים הביתה לאחר נישואי הצאצא האחרון, הם מתחילים פרק חדש בחייהם. הבית שעד עכשיו היה שוקק חיים הופך לפתע למקום ריק ושקט.
בדרך כלל כשהאבא והאמא חוזרים הביתה לאחר החתונה, הם מכינים לעצמם כוס תה חם, יושבים בצוותא ומעלים זכרונות וחוויות מחתונת הבן הבכור, מחתונת הבת השניה וכן הלאה עד שהם מגיעים לחתונתו של הילד האחרון, כשהם מתפעלים מכמות האורחים, מטיב המנות, מאיכות התזמורת ומעבודת הצלם.
אבל ר' שלמה שזכה להשיא הערב את בנו הקטן, שב לאחר החתונה לבית ריק ושומם. הוא חזר לארבע קירות ריקים, אין לו עם מי לשמוח ואין לו עם מי לחלוק חוויות. כשראיתי אותו הערב במהלך החופה, חשבתי לעצמי מה יעבור עליו כשיחזור לבדו לביתו הריק, לאחר שרעיתו נפטרה וכל הגוזלים פרחו מהקן. עם מי הוא ישוחח ובפני מי יפרוק את רגשותיו. באותו רגע החלטתי שלאחר החתונה אשוחח עם המחותן ואנהל עמו את אותה שיחה שהיה מנהל עם רעייתו ע"ה לו היתה עדיין בין החיים'.
עלינו לזכור תמיד כי ההבדל בין גולה לגאולה נעוץ באות א' בלבד. כאשר כולנו נתנהל באחדות, אכפתיות ואהבה, כאשר כולנו נרגיש איש את רעהו ונטה עין ולב לצרת הזולת, נזכה שיתקיים בנו מאמר הכתוב 'וידע אלקים', והקב"ה יתן עלינו את עיניו ולבו ויגאל אותנו במהרה.
(מתוך הספר 'לרומם' – שמות)