רבי אליהו ברוך היה "פה שלישי לסיפור". הוא שמעו מיהודי חשוב בירושלים, ששמע מיהודי וילנאי זקן מופלג בימים שפגשו בכולל "יוצאי חברון" בשכונת גבעת שאול בירושלים. אותו וילנאי זקן למד בילדותו בת״ת בוילנא, ובאותו ת״ת הגיע לבקר יהודי זקן שלמד באותו תלמוד תורה בילדותו. באותו ביקור סיפר הזקן לילדי הת״ת שלמד שם בצעירותו את המעשה עם "רבי עקיבא איגר" שקרה בתלמוד תורה זה…
כך סיפר: כשהייתי ילד ולמדתי בתלמוד תורה זה, הגיע רבי עקיבא איגר לבקר בוילנא! המלמד של הת״ת הפציר בפני רבי עקיבא איגר שייכנס לבחון את התלמידים. רבי עקיבא איגר הסכים! המבחן היה כזה: רבי עקיבא איגר נכנס לכיתת התלמידים ושאל מה לומדים, איזה מסכתא ובאיזו סוגיא. מיד כששמע רבי עקיבא איגר את שמה של הסוגיא, שטח בפניהם קושיא עצומה, "צריך עיון גדול של רבי עקיבא איגר"…
מובן מאליו שהילדים שתקו כולם. מי מהם מבין ומי נמצא בדרגה שיודע לתרץ ׳צריך עיון גדול׳ של רבי עקיבא איגר? אך כעבור כמה דקות, אחד הילדים, עוד לא בר מצווה, יצא מבין הקהל ותירץ את הקושיא באופן מופלא. פניו של רבי עקיבא איגר האירו באור יקרות ושמח שמחה גדולה למראה הילד הצעיר היודע לתרץ קושיא חמורה כזאת. אך לאחר כמה דקות, ראו על פניו צער גדול.
המלמד מיהר לשאול את רבי עקיבא איגר על מה הוא מצטער כל כך. אמר לו רבי עקיבא איגר: על הקושיא הזאת עמלתי ויגעתי עד שעלה בידי לתרץ את הקושיא בדיוק באותו תירוץ שתירץ הילד. לכן שמחתי בתחילה. סבור הייתי שמצאתי כאן יניק וחכים "עילוי עצום" שיגדל לאילנא רברבא ויהיה גדול הדור הבא.
אבל עכשיו אני מצטער צער גדול! כי כשזכיתי לתרץ את הקושיא, יצאתי בריקוד של שמחה, ואילו הילד העילוי הצעיר שב למשחקיו עם חבריו כאילו לא היה כלום, לכן אני רואה שממנו כבר לא יצמח כלום. "מי שאין לו שמחה בתורה, לא יצא ממנו כלום", ולכן אני מצטער. סיים המספר ואמר: עקבתי אחרי הילד העילוי הזה במשך השנים, ובסופו של דבר לא יצא ממנו כלום, כשרונותיו הגדולים לא באו לידי שום ביטוי, כפי שחזה רבי עקיבא איגר בעיני רוחו הגדולה.
רבי אליהו ברוך ראה בסיפור הזה את יסוד הגישה לתורה. רק מי ששמח ושש על כל מילה של תורה ורוקד משמחה על כל סברא חדשה, ה״מייקר" וה״מעריך" הוא זה שזוכה לצמוח ולגדול ולהתעלות. מי שאינו עושה "עסק" מכל תוספת של הארה בתורה, חסר לו בכל ה״יסוד" של לימוד התורה.