אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי (מח, כב)
יעקב אבינו אומר על שכם "אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי"? מביא רש"י שני פירושים, מה כוונת יעקב. א. "כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם, נתכנסו כל סביבותיהם וכו', וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדם". ב. "בחרבי ובקשתי – היא חוכמתו ותפלתו", וכמו שתרגם אונקלוס: "בחרבי ובקשתי – בצלותי ובבעותי".
דבר משונה מאד. כולנו יודעים מה קרה בשכם. שמעון ולוי עשו במרמה, עבדו עליהם, ואז, שלחו את בני שכם למול וביום השלישי בהיותם כואבים, נטלו חרב והרגו את כולם. עוד מעט יעקב אבינו מקפיד מאוד על המעשה הולך לצעוק עליהם וגוער בהם "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹותֵיהֶם", מפרש רש"י: "אומנות זו של רציחה, חמס הוא בידיהם, מברכת עשו היא, זו אומנות שלו היא, ואתם חמסתם אותה הימנו". ולמרבה הפלא, בפסוק כאן יעקב אבינו מייחס את מעשה שמעון ולוי אליו: "אשר לקחתי" – אני לקחתי את המעשה שלהם על עצמי.
ה"בן איש חי" מבאר את העניין באמצעות משל:
אדם הלך ביער וראה אריה נוהם מתקרב לעברו. הוא לא שם לב שבמרחק כמה מטרים מתחבא צייד מומחה, שעומד במצב הכן לירות חצי רעל על האריה. כשהאיש ראה שהאריה עומד להתנפל עליו, ובעוד רגע הוא הופך להיות הסעודה שלו – הוא זרק לכיוונו מקל. באותו רגע, גם הצייד הבחין בסכנה הקרובה, וירה חץ מורעל שפילח את לבו של האריה והרגו.
משראה אותו אדם, שהשליך את המקל, שהאריה מתבוסס בדמו, הרהר לעצמו: איזה גיבור אני! כמעט כמו דוד המלך! מקל אחד שלי – ושלחתי אותו לעולם שכולו רע…
סכל שכמוך! מה מקל? איזה מקל? אם לא החץ של הצייד – היית אתה, ביחד עם המקל שלך, בבטן של האריה.
שמעון ולוי, שני נערים בני שלוש-עשרה, מצליחים לחסל את שכם. אנחנו יודעים איך שכם נראית היום… השם ירחם. מסתבר שהיא הייתה קן צרעות כבר מאז. איך הם מצליחים? הם בריונים? ודאי שלא! מגלה יעקב אבינו: אתם יודעים איך הצלחתם? כשאתם הלכתם לשם – אני עמדתי בבית והתפללתי עליכם! ההצלחה שלכם הגיעה מהתפילות שלי!
בכל הציורים, שמשון מצויר עם שרירים מפותחים במיוחד
את אותו רעיון מצאנו פעם נוספת, בהמשך הפרשה.
יעקב אבינו מברך את דן: "יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ" (מט, יז), ורש"י מפרש שיעקב התכוון לשמשון שהצליח לנקום את נקמת ישראל מיד הפלשתים.
הפלשתים הסבו לישראל צרות צרורות ושמשון הגיבור הצליח לעשות בהם שַׁמּוֹת, כפי שמסופר בנביא. בסוף ימיו גילו הפלשתים את סוד כוחו, ומשהורידו את שערות ראשו – סר כוחו ממנו. כשהלכו לרקוד ולשמוח בבית העבודה זרה שלהם, שמשון ביקש מה' "וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה", הוא לפת את עמודי הבניין שהתמוטט, וכל באיו מתו. חז"ל אומרים שמספר המתים באותו אירוע היה גדול יותר ממספר כל הפלשתים שהרג בחייו. שם היה הניצחון הגדול!
על האירוע הזה התנבא יעקב אבינו: "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'".
בכל הציורים, שמשון מצויר עם שרירים מפותחים במיוחד. וכך נכנס לתודעתנו שכוחו של שמשון זה עוצמת גופו, 'שמשון הגיבור…' והאמת, היכן היה שיא ההצלחה שלו? דווקא כשלא היה לו שום כוח! איך הוא הצליח, אפוא, למוטט בניין בלי כוח? כי יעקב אבינו התפלל עליו "לישועתך קויתי ה'"!
מהמקרה הזה עלינו להקיש לכל יתר הניצחונות, שגם הם לא היו מכוח העשייה שלו אלא מכוח התפילות.
ה"חזון איש" זצ"ל היה אומר: "כל דבר שהייתי צריך להרבות בהשתדלות – הייתי ממעט בהשתדלות ומרבה בתפילה!" ההשתדלות הטובה ביותר היא בהתפילה.
התורה בפרשתנו חוזרת על המסר הזה שוב בדברי יוסף לאחיו: "ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים" על פני השטח נראה שהאחים גרמו לירידתו של יוסף למצרים. יוסף מדגיש את הכשל של נקודת מבט כזו. ה' מושך בחוטים; הוא מתמרן אירועים מאחורי הקלעים. אנחנו חושבים שאנחנו אחראים, אבל אנחנו חייבים להיות מודעים לכך שאנחנו לא.
אנו עשויים לקבל החלטות, אבל רצון ה' עומד ומבוצע תמיד.
הקב"ה רצה שהעם היהודי ירד למצרים כחלק מהתוכנית האלוקית שלו. כך, הוא תמרן את האירועים כך שיוסף היה הראשון לרדת, עם יעקב אבינו ושאר בני המשפחה בעקבותיו.
כאשר לאדם יש את המזל להסתכל אחורה, להשתמש במבט לאחור כנקודת מבט כיצד להבחין באירועים, ניתנת לו הזדמנות מעוררת קנאה לראות את יד ה' פועל, מנחה את האירועים סביבו לקראת מטרה ספציפית. לאחר מכן אנו מבינים שהאדם אינו מסוגל להרים את אצבעו מבלי שהשם קבע זאת במקור. זה לא המקום ולא הפורום להיכנס לדיון פילוסופי עמוק בנושא סיבה ותוצאה. די לומר שהשם שולט. אם רק היינו פותחים את עינינו, היינו רואים שהאדם הוא לא יותר מבובה שהמיתרים נשלטים על ידי אמן היקום.
ידידי הר"ר אברהם לייב שיינבוים שליט"א מקליוולנד מביא את הסיפור הבא
ידידי הר"ר אברהם לייב שיינבוים שליט"א מקליוולנד בספרו 'פנינים על התורה' מביא את הסיפור הבא: זה היה בקיץ של תשס"א, ואיש עסקים יהודי מאמריקה יצא לארץ ישראל למספר פגישות עסקיות. לפני תחילת יום העבודה ביום חמישי כ' באב תשס"א, הוא החליט לעצור במסעדה סמוכה ברחוב קינג ג'ורג' לאכול. הוא התאכזב לגלות שיש לפניו שורה די גדולה של לקוחות, והציץ כל הזמן בשעונו, תוך שהוא משמיע קולות שהביעו קוצר רוח. מספר פעמים החל לעזוב את מקומו בתור, רק כדי לחזור מיד, בתקווה שעכשיו זה יתקדם מהר יותר.
לפתע הסתובב האיש שלפניו ואמר: "נראה שאתה ממהר. אני לא. למה לא להחליף איתי מקום? לא מפריע לי לחכות עוד חמש דקות". האיש הופתע בהתחלה שמישהו יוותר על מקומו בתור, אבל אז חשב, מי הוא שיתלונן? הוא קיבל בתודה את ההצעה האדיבה. ברגע שקיבל את ארוחת הבוקר, הוא התיישב לאכול במהירות – ויצא מהמסעדה.
איש העסקים הלך כ-200 פסיעות, כששמע קול נפץ אדיר וחש בחבטה חזקה. הוא הסתובב וראה את מסעדת סבארו, שבה אכל כמה רגעים קודם לכן ארוחת בוקר, עולה בלהבות.
לקח כמה רגעים עד שגודל הטרגדיה נקלטו במוחו, ורק אז הוא קולט שבעצם היהודי שהחליף אתו מקום, כנראה נשאר במקום שבו התחולל פיגוע! כן, הוא היה צריך לאכול ארוחה באותו זמן. האיש החביב שילם אולי את המחיר האולטימטיבי.
החל איש העסקים האמריקאי לברר מה עלה בגורל מיטיבו עד שמצא לבסוף את האיש החביב. הוא שכב פצוע בית החולים פצוע, מלווה בבנו הבוגר.
"אבא שלך הציל את חיי!" סיפר הלה לבן הדואג, הוא סיפר לו את כל הסיפור על איך אביו החליף איתו מקום. כשהדמעות זלגו על פניו, איש העסקים האמריקאי הוציא את כרטיס הביקור שלו ואמר: "אני איש עסקים מצליח באמריקה. המשרדים שלי ממוקמים בקומת 101 st של מגדלי התאומים. אני חוזר הביתה; זה המספר שלי. אם יש משהו שאני יכול לעשות כדי לעזור למשפחה שלך, אנא הודע לי. תסמוך עלי, נתת לי את חיי. אני אשמח לעזור לך."
תסמוך עלי, נתת לי את חיי. אני אשמח לעזור לך
שלושה שבועות לאחר מכן קיבל איש העסקים האמריקאי טלפון מבנו של האיש. ככל הנראה, פציעותיו של אביו הצריכו ניתוח מעבר למה שניתן היה לספק לו בארץ ישראל. הוא נזקק לניתוח ספציפי שבוצע במיומנות בבוסטון. האם חברם האמריקאי החדש שנרכש יכול לעזור? תוך כמה שעות הכל היה מסודר – מההתחלה ועד הסוף. הניתוח נקבע לאמצע ספטמבר, והוא יפגוש אותם בנמל התעופה קנדי כשינחתו ויהיה איתם משם לאורך כל התהליך.
ביום ג', כ"ג אלול תשס"א – 11 בספטמבר 2001 , המיטיב האמריקאי יצא ממשרדו בקומת 101 st של מגדלי התאומים בשעה 8:00 בבוקר בשעת 08:31, המטוס הראשון והוריד את מגדלי התאומים פגע ברצפת 93 rd. היהודי הירושלמי היה פעמיים הזרז להצלת חייו של איש העסקים האמריקאי. כולנו בובות על הבמה העולמית עם תפקידים במחזה שנקרא "החיים". הקב"ה מושך בחוטים.
אספר מעשה שאת חציו הראשון סיפר רבי חיים מוולוז'ין בספרו "רוח חיים", ואת המשכו אנחנו יודעים מתלמידיו, כך מקובל במשך דורות:
פרנס העיר הגיע לרבינו הט"ז ובכה בפניו: בתו חולה מאד, והוא מבקש שהט"ז יעשה משהו שלא תמות. השיב לו הט"ז: "זה עתה סיימתי לעמול על איזשהו עניין והצלחתי להגיע לחידוש בהלכה. אני מעניק לה את החידוש הזה". כשהפרנס שב לביתו הילדה הרגישה יותר טוב, וכעבור שעות ספורות התהלכה על רגליה.
האיש בא לט"ז, שהציל את חייה, וביקש לשלם לו, כמו שמשלמים לפרופסור, אך הט"ז סירב לקבל כסף. כל השתדלויותיו של הפרנס לשכנע את הט"ז להסכים לקבל – לא הועילו. אמר הפרנס: אביא לו משהו אחר, שאותו הוא לא יסרב לקבל. אביא לו חפצא של מצווה! כבר עשרות שנים הוא הולך עם אותה טלית, שהביא לו חמיו הב"ח לחתונה – אביא לו טלית חדשה.
משהובאה הטלית החדשה לט"ז, אמר: "הייתי שמח לקבל טלית חדשה, אולם מכיוון שאני כבר זקן, ואני מעדיף כשיגיע זמני יעטפו אותי עם הטלית שֶׁאִתָּהּ התפללתי כל השנים. היא תעיד עלי שלא הרהרתי מחשבות זרות בשעת התפילה. אִתָּהּ אני יכול לבוא לשמים!"
כדי שאנחנו נתפלל, ונחזור ונתפלל
חז"ל אומרים : (ירושלמי תענית סג): "רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע" אם אין עושין תשובה אין נגאלין אלא הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב." (סנהדרין צ"ב, ע"ב)
"רבי אליעזר אומר: אם אין ישראל עושים תשובה – אין נגאלים לעולם". שאל אותו רבי יהושע: איך יתכן שאם לא יעשו תשובה לא תבוא גאולה, והרי יש הבטחה שתהיה גאולה? אמר לו רבי אליעזר: "הקדוש ברוך הוא מעמיד עליהם מלך קשה כהמן, ומיד הן עושים תשובה ונגאלים".
אנחנו נמצאים בגלות איומה, גלות ישמעאל. ישמעאל השולט היום היה אומר רבי משה שפירא זצ"ל – זה מלך קשה כהמן, המן לא היה מעולם מלך, אבל היה לו תוקף של מלך, הישמעאל השולטים היום הם לא מלכים ולא שליטים, אנשי מדבר, אבל אימתם ופחדם על העולם כולו נותן להם תוקף של מלכים, יש לכך מטרה, חז"ל אומרים בפרקי דרבי אליעזר שישמעאל נקרא בשם זה, על שם הכתוב (תהלים נה, כ): "יִשְׁמַע אֵ-ל וְיַעֲנֵם", כלומר הוא לא נקרא ישמעאל ע"ש תפילתו של ישמעאל, אלא ע"ש התפילה שלנו, כדי שאנחנו נתפלל, ונחזור ונתפלל, להשי"ת שיגאל אותנו מכל הצרות של הגלות הנוראה ויחיש לנו את הישועה.