"אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם" (יט, ד)
בתחילת הפרשה אומר הקב"ה למשה: "דבר אל כל עדת בני ישראל, ואמרת אליהם, קדושים תהיו…". כמעט בסמיכות, שני פסוקים אחר כך, מוזהרים ישראל: "אל תפנו אל האלילים…"
רחמנא לצלן, בן אדם בכזה מצב ירוד, שצריך להזהיר אותו שלא יעבוד עבודה זרה, יכול להיות בגדר "קדושים תהיו"?
לפני שנענה על הקושיה, נספר תחילה סיפור שסיפר לי יהודי שהיה באיטליה, ושם שמע ממדריך טיולים על מעשה שאירע עם קבוצה של חסידי גור שהיו שם שבוע לפני כן.
הקבוצה החסידית נסעה באוטובוס בכביש מהיר, שיש בו נתיבים רבים, והתנועה זורמת בו תמיד, בלי שום פקקים. הם תכננו להתפלל מנחה כשיגיעו למלון. מחמת איזושהי סיבה, בדיוק באותו זמן נוצר בכביש פקק ענק, שחסם את כל הנתיבים, והחסידים ידעו שלא יצליחו להגיע למלון לפני השקיעה. הם אמרו למדריך, שהם רוצים לעצור בתחנת דלק כדי להתפלל.
אמר להם המדריך: "תתפללו באוטובוס".
אמרו לו: "מה? להתפלל באוטובוס? אין סיכוי. אנחנו רוצים לרדת בתחנת דלק, ליטול ידיים ולהתפלל כמו שצריך".
"אתם נורמליים?" תמה המדריך, "זה איטליה, יש פה אנטישמים. אם יראו אתכם מתפללים בתחנת דלק, מי יודע מה יעשו לכם".
אמרו החסידים: "מי שמהדר במצווה לא קורה לו כלום".
הנהג עצר בתחנת דלק, והם ירדו, נטלו ידיים והתכוננו לתפילה. עמדו כולם, וחיפשו חזן. פתאום הם רואים אופנוע ענק מגיע בקול רעש גדול, ועליו רכוב בחור עם קוקו, שנראה די מפחיד. האופנוען עצר ושאל: "מנחה?"
"כן", אמרו לו.
"יופי!" הוא הכריז.
האופנוען התפלל יחד עם כולם את כל התפילה, ואחר כך גם אמר קדיש.
ניגש אליו אחד מהחבורה ואמר לו: "סליחה שאני אומר, אבל לפי איך שאתה נראה לא הייתי חושב שאתה בכלל יודע מה זה מנחה וקדיש, או מה זה בכלל יהודי…"
אמר לו הבחור: "אני גדלתי בירושלים, בשכונת 'בית ישראל'. אני ממשפחה חרדית. נסעתי לחו"ל והתדרדרתי, טבעתי בטומאה נוראה. אבא שלי נפטר לפני כמה שנים. זמן קצר לפני פטירתו, כשכבר ידענו שימיו ספורים, הוא ביקש לדבר איתי. הוא אמר לי: 'התחננתי אליך שתניח תפילין ותשמור שבת, אבל נראה שאין עם מי לדבר. דבר אחד אני מבקש, תגיד עלי קדיש'.
"אמרתי לו: 'אבא, שאני אגיד קדיש? עדיף שאני לא אגיד! הפה שלי אוכל חזיר, מדבר דברי נבלה. הפה שלי לא יעשה לך תועלת עם הקדיש'.
"אמר לי אבא: 'כנראה, זה הקדיש שמגיע לי… אבל אני מבקש דבר אחד, פעם בשנה תגיד עלי קדיש! לא יותר, רק פעם בשנה'.
"'בסדר, אין בעיה', אמרתי לו, ובאמת כל שנה אמרתי קדיש ביום הזיכרון שלו. היום תכננתי לנסוע מהעיר שבה אני גר באיטליה למרסיי, מרחק של שבע מאות קילומטר. עליתי על האופנוע, ופתאום תוך כדי הנסיעה נזכרתי שהיום היארצייט של אבא שלי. חשבתי לעצמי, שאין טעם לחפש מניין בעיירות קטנות שבדרך, כי סביר שאין בהן יהודים, וגם אם יש בהן יהודים הם לא שומרי תורה ומצוות, וודאי שאין שם מניין. מניין אפשר למצוא רק בערים המרכזיות. נסעתי ודיברתי עם הקב"ה, אמרתי לו: 'ריבונו של עולם, אם אתה רוצה שאגיד קדיש על אבי, תעשה בבקשה שיהיה לי מניין. וזה יהיה לי גם סימן: אם הקדיש שלי שווה משהו – יהיה לי מנין. ואם לא – לא יהיה מנין'.
"אני ממשיך לרכוב על האופנוע, ורואה שמתקרבת השקיעה, ואני מבין שהקדיש שלי לא שווה כנראה כלום. ופתאום, אני רואה חסידים בתחנת דלק באמצע שום מקום, נעמדים להתפלל. הלב שלי קפץ. אלוקים עושה שיהיה קדיש לאבא שלי! אלוקים מראה לי שהקדיש שלי שווה!"
אמר לו אותו חסיד: "ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר. הפה שלך אמנם דיבר דברי נבלה, אבל משהו טוב אחד עשית – השתדלת לומר קדיש על אביך. ובשביל קדיש, שיוצא מפה כזה, הקב"ה עושה פקק תנועה בכביש מהיר של כמה וכמה נתיבים, והכביש סגור כמה שעות. ובדיוק נוסעים בכביש חסידים, שלא מוכנים לוותר בשום פנים ואופן על נטילת ידיים למנחה, ומתעקשים להתפלל בתחנת דלק ולא באוטובוס, תוך 'צפצוף' על כל האנטישמים למיניהם. וכל זה בשביל שאתה תגיד קדיש אחד! אז למה אתה אומר רק קדיש אחד, תגיד הרבה יותר! תראה כמה חשוב בשמים הקדיש שלך!"
אינני יודע מה היה ההמשך של הסיפור עם אותו אדם, אבל דבר אחד למדנו: "אל תפנו אל האלילים", קצת פחות עבודה זרה… גם מצוה אחת, ששמר אדם פעם בשנה, זיכתה אותו להיכנס – אף כי במועט שבמועט – לגדר "קדושים תהיו".
בעל ה"חסד לאברהם", סבו של החיד"א, היה מקובל אלוקי. הוא כותב שעשו היה ראש היצר הרע, וארבע מאות איש שעמם בא עשו למלחמה מול יעקב, הם רמז לארבע מאות כוחות שיש ליצר הרע.
אם במשך ארבע מאות ימים רצופים לא היה לאדם אפילו פעם אחת של הרהור תשובה, היצר הרע שולט בו, והוא נתפס לגמרי ליצר הרע. אבל אם בתוך ארבע מאות הימים עובר בו הרהור תשובה, היצר הרע כבר לא יצליח לשלוט בו. היצר אולי יחטיא אותו, אבל הוא יתגבר וישלוט על היצר, ובסוף נשמתו תשכון בגן עדן.
עד כדי כך גדול כוחו של הרהור תשובה! קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, שאין לשער מעלתו של אדם שכל ימיו בתשובה ומעשים טובים!
(רבי גואל אלקריף שליט"א)