"ואביא אתכם אלי" (שמות יט, ד)
אל חנותו של יהודי יקר, אשר עסק במכירת תשמישי קדושה, ובכלל זאת תפילין ומזוזות – נכנס ביום מן הימים יהודי, אשר ניכר היה בו כי רחוק הוא מעולמה של תורה כרחוק מזרח ממערב.
ברגע הראשון תהה המוכר לסיבת ביקורו של האיש בחנותו, שכן הוא לא נמנה על סוג האנשים שהיו פוקדים אותה בימים כתיקונם. אולם רגע לאחר מכן, כבר התבררה התמונה במלואה, כאשר שלף הלה מתיקו נרתיק דהוי של תפילין, וסיפר: "את התפילין הללו מצאתי בין חפציו של סבי שנפטר זה לא מכבר, וברצוני למכרן. כמה תשלם לי עבורן?״.
בכאב רב שמע המוכר את דבריו של היהודי. עומד לפניו בן לאברהם יצחק ויעקב, שאינו מייחס לתפיליו של סבו כל ערך מלבד ערכן הממוני. בתחילה, ניסה למשכו בדברים ולהציע לו כי יניח את התפילין בעצמו… אולם לאחר שהלה הבהיר כי הדבר אינו בא בחשבון, וכל מבוקשו אינו אלא למכור את התפילין ולהרוויח כמה גרושים במקום להשליכן אל פח האשפה רח"ל – נטל את השקיק הדהוי מידו ומסרו לאחד מעובדיו כדי שיבדוק את התפילין ויעריך את שוויין.
רגע לאחר מכן, נשמעה קריאת הפתעה מפיו של העובד. ״הפרשיות מהודרות ממש! הכתב נפלא!״ בעל החנות נזעק לראות את הדברים במו עיניו. התברר כי העובד צדק: הפרשיות נראו מהודרות ממש! ״כן… סבי היה רב גדול… אבל אני? אני כבר רחוק מכל זה!״, הבהיר הנכד, וביקש באופן תכליתי לקבל הצעה לרכישת תפיליו של סבו.
אלא שבטרם הספיק המוכר להשיב לשאלתו ולנקוב בסכום כלשהו, נכנסה אל החנות אשה, שאינה שומרת תורה ומצוות אם לשפוט על פי מראה החיצוני. ״אני רוצה לקנות תפילין!״, ביקשה. לשאלתו של המוכר אודות רמת ההידור הנדרשת – השיבה: ״אינני רוצה משהו יקר, אבל משהו שיהיה כשר, כשר באמת! התפילין הללו מיועדות עבור הבן שלי, ואני מקוה שהן תשמורנה עליו היטב!״.
מיודענו בעל החנות, בעל נסיון של שנים רבות, 'הריח' מיד כי מאחורי הבקשה מסתתר סיפור מעניין. הוא החל מדובב את האשה, והיא נענתה ברצון וסיפרה:
"אנחנו לא דתיים… אבל הבוקר קיבלתי טלפון מהבן שלי, שמשרת בדרום לבנון. מאז שהוא התגייס לצבא אני לא יכולה לישון בלילה מרוב דאגה, והבוקר קיבלתי ממנו טלפון, בו סיפר על נס גלוי שנעשה לו. וכך הוא סיפר:
״'היום בבוקר, הגיע אל הבסיס שלנו חייל חדש, דתי. מוקדם בבוקר הוא פנה לצד להתפלל עם התפילין שלו. לאחר שסיים הוא הציע לכולנו להניח גם כן תפילין, אולם רוב החיילים סירבו. רק אני ואחד מחברי הסכמנו לשתף פעולה. הוא קשר את התפילין על ראשנו וזרוענו והראה לנו בסידור אילו פסוקים לקרוא.
״'באותו הרגע, הרגשתי משהו חם שפושט בליבי, אולם לא ייחסתי לכך משמעות. החזרתי את התפילין לבחור הדתי, ורגע לאחר מכאן נקראתי עם עוד שנים מחברי אל המפקד, שהורה לנו לצאת לסריקת שטח. פעילות שגרתית.
"'מיהרנו לצאת אל המשימה, אולם לאחר מספר רגעים אירע משהו מוזר: רצועת התרמיל שלי הסתבכה בין השיחים, וככל שניסיתי לחלצה – היא הסתבכה יותר ויותר… שני חברי, המשיכו להתקדם. אני הייתי האחרון בשורה, כך שהם אפילו לא הבחינו שנעצרתי.
"'בנסיבות אחרות, זו לא היתה אמורה להיות בעיה. הייתי יכול להשיגם בתוך רגע או שנים, אולם אז, בדיוק באותו הרגע בו הצלחתי סוף סוף לשחרר את הרצועה – נשמע פיצוץ אדיר! התברר כי שני חברי עלו על מוקש ונפצעו קשות!
׳׳'מיהרתי להזעיק עזרה במכשיר הקשר, רכב הפינוי הגיע מיד ופינה את הפצועים, ואני – נותרתי המום! בדקתי את עצמי שוב ושוב, ולא האמנתי – אפילו לא נשרטתי! אין לי ספק שזה בזכות המצוה שקיימתי הבוקר. באותו הרגע החלטתי להניח תפילין מדי יום ביומו!' – הכריז בני, וביקש כי אקנה לו זוג של תפילין כשרות. והנה אני כאן. לא התעכבתי אפילו רגע!״, סיימה האשה בהתרגשות.
המוכר האזין בהתרגשות לסיפורה של האשה, וכשסיימה, מיהר אל תוככי החנות כדי לחפש זוג מתאים עבור הבן שלה. אולם אז, לפתע, נשמע קולו של הלקוח הקודם, שהגיע עם תפיליו של סבו: ״תן לי את התפילין שלי בחזרה… אני אניח אותם יום יום!״, הכריז, והוסיף: ״גם אני רוצה שישמרו עלי!״, הסביר.
כפי הנראה, היה זה סבו שביקש עליו רחמים מלפני כסא הכבוד, ושלח את אותה שליחה נאמנה כדי לגרום לנכדו להניח תפילין מכאן ואילך… הרי לנו, כי לעיתים, מסיבה שאיננו יכולים להבינה, מעורר הקדוש ברוך הוא את האדם לחזור בתשובה על אף שהאדם לא עשה מצידו אפילו צעד אחד. אולם זאת רק לעיתים נדירות, בזכות אבות למשל. בדרך כלל, המהלך הרגיל הינו שהאדם צריך להתעורר מצידו לפתוח פתח כחודו של מחט, ורק אז נפתחים בפניו כל השערים!
זה היה טיבה של ההנהגה המיוחדת שמצינו ביחס לגאולת עם ישראל. מצד עצמם לא היו ראויים ישראל להיגאל עד כה, אלא שמכל מקום, כאשר הגיעה שעת הגאולה, ביקש הקדוש ברוך הוא לגאלם, ומשום כך, מאחר ולא ניתן היה לגאלם בלא שתהיה בידם זכות – הוא זרק עליהם מים טהורים קדושים מבלי כל הכנה מצידם, מבלי שהם ידרשו לעשות את הצעד הראשון, וזאת רק כדי שניתן יהיה להוציא אל הפועל את הגאולה! יותר מכך: למרות שהם עצמם לא רצו להתקרב אל ה', ואפילו ביקשו להמנע מלהתקרב אליו יתברך – הוא יתברך קירבם אליו וטיהרם!
(גיליון 'ללמדך' פרשת בא)