שר המשקים מספר לפרעה אודות היכרותו עם יוסף בבית הסוהר, ובין השאר הוא מספר על החלומות שחלמו הוא ושר האופים, ואומר: "וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא" (מא, יא). שואל מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, שהמילים "אני והוא" נראות לכאורה כמיותרות, שכן די היה לו לומר "ונחלמה חלום בלילה אחד".
בספר "מנחת חיינו" כתב לתרץ, ששר המשקים לא היה מסוגל לפרגן ליוסף. עובדה ששנתיים הוא שכח ממנו לגמרי, וגם כעת – כשנזכר בו – הוא מתבטא עליו בלשון ביזיון, וכמו שכתב רש"י וז"ל: "ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה. מזכירו בלשון בזיון: נער – שוטה ואין ראוי לגדולה, עברי – אפילו לשוננו אינו מכיר, עבד – וכתוב בנימוסי מצרים שאין עבד מולך ולא לובש בגדי שרים".
ועד כדי כך הגיעו הדברים ששר המשקים לא היה מסוגל לדבר על יוסף יותר ממה שדיבר על עצמו.
אם נספור את המילים שהוא דיבר על יוסף, נראה כי היו עשרים ושמונה מילים: "וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה אֹתִי הֵשִׁיב עַל כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה".
ואם נספור את המילים שהוא דיבר על עצמו, בלי "אני והוא" – נגלה שהיו עשרים ושבע מילים: "אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ".
שר המשקים לא היה מסוגל לפרגן זאת ליוסף! לכן הוסיף על עצמו שתי מילים: "אני והוא". או אז הוא דיבר על עצמו עשרים ותשע מילים, מילה אחת יותר מעשרים ושמונה המילים שדיבר על יוסף.
(רבי שלמה לוונשטיין שליט"א -מתוק האור יוסף הצדיק)