מסופר, שבתקופה מסוימת היתה דחקות גדולה מאד בישיבתו של מרן הגאון רבי שמעון שקאפ זצ"ל שעד לא היה לבחורים כמעט מה לאכול, והיה נדמה לבחורים שאפשר היה לעשות יותר, ולאות מחאה על מצבם העגום הלכו כל הבחורים ללמוד בבית כנסת אחר בעיירה.
למחרת קרא מרן הגר"ש שקאפ זצ"ל לכמה בחורים מבוגרים וביקש מהם לחזור חזרה לישיבה. כמובן שאף אחד לא ההין לסרב. באותו יום אמר רבי שמעון זצ"ל שיעור. קודם השיעור ביקש חומש בראשית, כולם התפלאו, שהרי אף פעם לא ביקש חומש…
הוא פתח בפרשת וישב, והביא את מאמר חז"ל, שמפני שאמר לשר המשקים שני פעמים "כי אם זכרתני" "והזכרתני", נתווסף לו שתי שנים בבית האסורים. והסביר שאין הפשט שאם היה אומר פעם אחת היה נענש שנה אחת – אלא שאם היה אומר פעם אחת, לא היה נענש כלל, כי פעם אחת זו 'השתדלות', והשתדלות מותרת. אבל כיון שאמר פעם נוספת, הרי הראה כי גם הפעם הראשונה לא היתה בתורת 'השתדלות', רק שהוא סמך על שר המשקים, משום כך נענש על שניהם.
[א.ה. ראה "שי לתורה" ח"א פר' וישב, שאת היסוד הזה שמע מרן הגרש"ש ממרן הגר"ח זצ"ל, עיין שם, וכן הובא ב"חשוקי חמד" חנוכה עמו' שי"ח, והוסיף ב"חשוקי חמד" והביא ש מרן ה"חזון איש" זצ"ל (חזו"א אמונה ובטחון פ"ב אות ו') לא סבירא ליה הכי, אלא דעתו שנענש גם על הפעם הראשונה, עיין שם.]
כאן פנה רבי שמעון לבחורים ואמר להם: "השתדלתם, עשיתם את שלכם. אל תעברו את גבול ההשתדלות".
המסר הובן.
(אוצר פנינים ועובדות – ע"פ "תורה יבקשו מפיהו")
ידוע המעשה על הסבא מנובהרדוק זצ"ל, שישב בבדידות כמה שנים בבית אשר ביער, חדר סגור ונעול אין יוצא ואין בא, רק שני חורים בקיר להכניס לו אוכל אשר כלכלו אדם יקר.
הסבא זצ"ל יושב ולומד יומם ולילה על שולחנו, ונר דולק לו למראשותיו להאיר לו הספר, והנה אירע והנר עמד להסתיים ולכבות. חשב "ה סבא " אולי לבקש נר אחר, ולבסוף החליט כי אין זה ממעלת הבטחון לדאוג לנר אחר כל זמן שהנר דולק, ולא אמר דבר, כי אם ישב ולמד כדרכו, בלילה בשעה מאוחרת.
"הסבא" יושב לבדו ביער אין אדם במרחק גדול ממנו, והנר מהבהב הבהובים אחרונים והוא ממשיך מתייגע במשנתו, בטוח בה' שימלא לו כל משאלות לבו הטהור, הבהוב אחרון והנר כבה, החושך עדיין לא הספיק להתפשט בחדר הקטן, ואיש נכנס פתאום והניח נר דולק, ונעלם …
ה"סבא" המשיך בתלמודו, בבוקר נטל את החלק שנותר מהנר, וישימהו בחיקו למזכרת, כעשרים שנה שמר הסבא זצ"ל את הנר, ולאחר עשרים שנה פרצה שריפה בביתו ונשרף גם הנר בתוכם. ה"סבא" זצ"ל לא הצטער על כך, ואמר כי מן השמים הראו לו כי אין צורך בראיות והוכחות למדת הבטחון.
(אוצר פנינים ועובדות – ע"פ "תולדות יעקב" עמו' ל"ח)