כי נר מצוה ותורה אור
יעקב א. לוסטיגמן
מגיד השיעור הנודע הגאון רבי יעקב וינגרטן שליט"א, מחבר 'הסידור המפורש' ושאר ספרים, ור"מ בישיבת 'מאור עיניים' רחמסטריווקא בירושלים, זכה לצבור ניסיון במשך עשרות שנים במסירת שיעורים בגמרא לתלמידיו בישיבה.
לקראת ימי האור של חנוכה, – נר מצוה ותורה אור- פנינו אל הגר"י וינגרטן, וביקשנו ממנו לענות על שתי שאלות העוסקות בנושא זה של 'גישמאק בלימוד'. והרי הדברים לפניכם.
- האם יש לכם המלצה טובה למגידי שיעורים, כיצד יוכלו לשדרג את השיעור שלהם ולהאהיב את הנלמד על המשתתפים בשיעור?
הדבר הטוב ביותר כדי להכניס תלמיד או משתתף בשיעור לאווירה, ולגרום לו להתעניין במה שהוא לומד וגם ליהנות מהלימוד הנאה מרובה, זה לגרום לו שהשאלות והתשובות לא יהיו משהו חיצוני, אלא משהו שקשור אליו.
אני אתן דוגמה. אנחנו למדנו בישיבה היום את סוגיא של 'מקיף וניקף'. בזמנינו רוב הבחורים לא כל כך מבינים מה זה שדה ולמה צריכים לגדור שדה. שדות, זה משהו שרואים מהחלון כשנוסעים בכביש בינעירוני, זה לא משהו מהחיים היומיומיים שלנו, לא קשור אלינו, אבל הרחבת בנייה זה כן משהו שקשור אלינו, או לשכנים ולחברים שלנו.
פתחתי בשאלה, מה קורה כשהשכן מהקומה הראשונה והשכן מהקומה השלישית מרחיבים את הבית, ומוסיפים חדרים. לשכן שנמצא בקומה השניה, יש עכשיו הכנה לבניית חדר נוסף. האם הוא צריך לשלם על זה? ומה קורה אם הם סגרו לו את החדר בלי לשאול אותו מכל ארבעת הצדדים. לכאורה זה די פשוט שלא, אבל אנחנו רואים בגמרא שיש שיטה שהוא כן יהיה חייב לשלם. מה ההיגיון? זה נראה לכם הגיוני?
הבחורים מתקוממים, מה זאת אומרת? הוא בכלל אלמן מבוגר שמתגורר בגפו, אין לו שום צורך בחדר נוסף, למה שישלם?
עכשיו הם בעניינים! הם רוצים לדעת את התשובה, יופי, בואו נתחיל ללמוד את הגמרא.
אחרי שלומדים את הגמרא, באים עם קושיא ששואל הרשב"א ויש עליה תירוץ של הריטב"א. מה נגיד? שואל הרשב"א ומתרץ הריטב"א? זאת תהיה טעות, אם הרשב"א שואל והריטב"א תירץ, אז הם הסתדרו ביניהם, איך זה קשור אלינו?
אנחנו צריכים שהשאלה של הרשב"א תכאב לנו, שהיא תטריד אותנו, שהבחור שיושב מולי בשיעור באמת לא יצליח להבין, איך אפשר להסביר את הגמרא ככה, הרי השאלה שהרשב"א שואל היא שאלה נורא חזקה, מה הגמרא אמרה משהו שלא מסתדר עם ההיגיון בשום אופן, זה הרי לא יכול להיות. רק אחרי שהוא כבר התחבר לשאלה, הוא מרגיש אותה, היא כואבת לו, והוא ממש מתחנן לדעת את התשובה, אפשר להתקדם לתירוץ, ועכשיו הוא גם יהנה מהתירוץ וישמח בו מאוד.
אבל יש עוד שלב, וזה משהו שלמדתי מהגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל שזכיתי ללמוד איתו בחברותא כמה שנים, והוא היה ממש מומחה בדבר הזה:
כשאתה שואל שאלה, תכניס בתוכה גם רמזים שיובילו את הבחור לתשובה. תחדד את השאלה עוד ועוד, תוסיף להרחיב אותה, תן לה עוד נופך, תמחיש אותה בדוגמאות מדויקות, ואז יקפוץ הבחור מעצמו ויגיד ש… רגע, בעצם זה לא כל כך קשה, כי עכשיו כשהוא מבין את השאלה עד הסוף, הוא מבין שזה בכלל לא דומה למקרה שלנו, ולכן אי אפשר להקשות משם לכאן…
כשהבחור ענה בעצמו את התירוץ, ואז אתה מראה לו שהתירוץ שלו כתוב גם בריטב"א, ההנאה שלו כפולה ומכופלת פי שבעים ושבעה… מי שישכיל ללמד ככה את תלמידיו, בוודאי יראה שהם נהנים וממש מתענגים על הלימוד בסייעתא דשמיא!
- השאלה השניה שלנו לא נוגעת לשיעור, אלא לכל אדם: אברך, בחור ישיבה, בעל הבית, שרוצה ללמוד עכשיו דף גמרא, ומבקש מאיתנו עצה, איך הוא יוכל להרגיש לפחות משהו מהמתיקות שבדף הגמרא, כי בדרך כלל כשהוא לומד גמרא, אין לו שום הנאה מזה… נשמח אם הרב ייתן לנו שני רעיונות מועילים לעניין זה.
קודם כל צריכים להחדיר בתלמידים, ובכל יהודי, את ההבנה הפשוטה. מה שלא התאמצת והתייגעת עליו לא יכול לשמח אותך לאורך זמן. אין דבר כזה! זה נכון גם לדברים גשמיים, ונכון שבעתיים לנושאים רוחניים. כדי ליהנות צריכים להתאמץ.
חז"ל אומרים שאדם רוצה בקב שלו יותר מתשעה קבים של חבירו, ורש"י הק' מסביר שם במקום, שבגלל שאדם התייגע על התוצרת החקלאית שלו, היא חביבה אצלו יותר מכמות כפולה פי תשע, של תוצרת שעליה הוא לא התייגע!
אבל יחד עם ההבנה הזאת, חייבים להוסיף עוד נדבך חשוב: להווי ידוע לכל תלמיד ותלמיד, והדבר חייב להיות ברור אצלו כשמש בצהרי היום! אם תתאמץ, אם תתייגע, אתה תצליח! בלי שום ספק! זה לא שמבקשים ממך להתאמץ ואז בסוף אולי תצליח ואולי לא. אם תתאמץ ותייגע, אתה תצליח, בוודאות!
שמעתי לפני עשרות שנים את הרבי הקדוש בעל ה'שפע חיים' מצאנז-קלויזנברוג זיע"א, עד היום המילים הקדושות שיצאו מפיו מהדהדות באוזניי. הוא אמר ככה: ההבדל בין מי שהוא בעל כישרון קטן, למי שהוא בעל כישרון גדול, אינו גדול במיוחד. הבעל הכישרון הגדול צריך ללמוד 16 שעות ביממה כדי להצליח, והבעל כישרון הקטן יותר, יצטרך ללמוד 18 שעות כדי להגיע לאותה ידיעת התורה כמוהו. יש פער, אבל הוא רק במידת המאמץ. ויש אינספור סיפורים ידועים על גדולי ישראל, מהגדולים שבגדולים, שהתחילו את דרכם עם כישרונות בינוניים ואפילו חלשים מאוד, עם תנאי פתיחה גרועים במיוחד, ובכל זאת הצליחו להעפיל לשיאים הגבוהים ביותר.
העצה השניה שלי ללומדים היא יותר פרקטית. אם אתה באמת רוצה ליהנות מהלימוד, קח את הסוגיא, ודבר ראשון תלמד אותה מתחילתה עוד סופה. אם יש משהו שלא הבנת, משהו נקודתי, תרשום לעצמך בצד הערה, תסמן לעצמך שאת זה אתה צריך עוד לחדד ולהבין טוב יותר. אם היתה לך איזו קושיא מעניינת, תרשום בצד, אבל אל תעצור את ההתקדמות!
אחרי שסיימת את כל הסוגיא ויש לך את כל המבנה, ואתה מבין מה הגמרא מנסה להסביר ומה היא באה להוכיח, תחזור על הסוגיא שוב, ועכשיו תבדוק אם הקושיות האלו עדיין מטרידות אותך, אם לא, תחפש הסבר.
אחר כך אפשר להתקדם שלב נוסף, ללמוד מפרש, למשל מהרש"א, הוא שואל שאלה. רגע, כשאני למדתי את הגמרא, חשבתי על השאלה הזאת? לא חשבתי? למה באמת. הרי זאת שאלה מאוד טובה, אם יש כאן משהו שלא מסתדר עם ההיגיון הייתי אמור לשים לב. אלא מה? אני הבנתי את הגמרא בצורה קצת שונה, אז למה המהרש"א לא הבין כמוני? מה הפריע לו בהסבר שאני הצעתי???
כך צריך הלימוד להיראות, הלומד צריך להכניס את עצמו בפנים. איפה אני בתמונה, אני מסכים עם הקושיא או שהיא נראית כמו קושיא שבכלל אינה קשה. אם לא הבנתי אותה, זה סימן שצריכים ללמוד שוב, לקרוא את הקטע הרלוונטי בגמרא, ולראות שוב מה כותב אותו ראשון או אחרון, הוא הרי בוודאי הבין טוב יותר ממני את הגמרא, ואם היה לו קשה, כנראה שיש כאן משהו אני מפספס? מי שילמד כך, מובטח לו שייהנה מהלימוד וירגיש גישמאק אמיתי בכל סוגיא וסוגיא.