"עד שלא ראיתי זאת בעיניי, לא הבנתי עוצמתה של אחריות מה היא!"

הרב אליהו לפין, מרבני ישיבת 'מיר' ירושלים

1

האם כל תשלום שאיננו מקבלים תמורתו משהו ביד נחשב לצדקה? הרי אף אחד לא יגדיר כצדקה את התשלומים לביטוח רפואי, ואפילו לא את דמי החבר לבית הכנסת ולמוסדות הקהילה, משום שהדברים הללו נמצאים תחת אחריותנו ואנו מחויבים להם. באותה מידה צריך להיות היחס לתחום נוסף הנתפס משום מה כצדקה למרות שגם הוא נמצא בתחום אחריותו של כל יהודי; הדאגה לקיום הלאומי שלנו.

במה דברים אמורים? יש כאלו שמתוך בורות וחוסר הבנה מכנים בתואר 'עניים מרצון' את האנשים שלא קיבלו נחלה בארץ ואין להם שדה או כרם כדי להתפרנס ממנו. אבל כל בר דעת מבין שאלו אינם אביונים פושטי יד, הם בחירי האומה שחייהם מוקדשים עבור כולנו, ועלינו מוטלת החובה לדאוג לרווחתם כפי שהתורה מזהירה כל אחד מאיתנו בפרשת השבוע "השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך".

מה פשר חומרתה של אזהרה זאת? העליונות המוסרית וגם האינטלקטואלית שלנו על פני אומות העולם נזקפת לזכות מסירותו של שבט לוי. בספר החינוך (תנ) מסביר כי בהיות והקב"ה בטובו חפץ לעשותנו סגולה בעולמו – עם חכם ונבון, קבע לשם כך תוכנית מתוחכמת שתאפשר לכל יהודי מקטן ועד גדול להיות עסוק בחכמה ולדעת את ה'.

חלק מהתוכנית הוא להעמיד שבט שלם שיהיה משוחרר מכל עבודה פיזית כשכל כוחותיו ועתותיו פנויים ללמוד ולהחכים כדי ללמדנו ולהורות לנו את הדרך נלך בה. ובהיות ותפקיד רב אחריות זה דורש פניות נפשית מוחלטת כדי להפנות את כל הכוחות לרכישת החכמה, מוטלת עלינו האחריות הכבדה להסיר משבט הלוי כל דאגה לפרנסה כדי שחלילה לא תתבלע חכמתם בטרדת הקיום. "השמר לך פן תעזוב" – אחריותך על שבט לוי היא אחריות על קיום האומה כולה!

2

שבט לוי של היום, קובע הרמב"ם, הם אלו שהשליכו מאחורי גוום את נוחיות החיים ומנעמיהם ובחרו ברמת החיים המינימלית ביותר כדי לקנות דעה את ה'. הם אלו שבעמל תורתם מקיימים את העולם ובמסירות נפשם מעבירים את הלפיד לדור הבא. לכן, להיות שותף עם לומדי התורה זה לא לתת צדקה – זאת אחריות אישית לקיום הלאומי שלנו, אחריות המוטלת על כל יהודי!

עד שלא ראיתי זאת בעיניי לא הבנתי עוצמתה של אחריות מה היא. יהודים יקרים ונפלאים שדפי החשבונות של  השותפות עם לומדי התורה מונחים תדיר על שולחן העבודה שלהם במעקב תמידי ורציני לא פחות משאר החשבונות שהם מנהלים, מפני שהדאגה לרווחת האברכים יושבת על ליבם וטורדת את מנוחתם. אלו חכמי הלב שמבינים את ההזדמנות האדירה הטמונה באחריות על עולם הישיבות שה' זיכה אותם בה.

3

מאז שנתקלל האדם להביא את לחמו בזעת אפו מוכרח הוא להשתדל בפרנסתו, אבל יודעים אנו כי לא החריצות מפרנסת אלא ברכת ה' וכפי שנאמר בפרשתנו "למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידיך אשר תעשה"  – אתה תעשה את חלקך וה' ישלח ברכתו.

אלא שיש כאן משהו לא מובן. כל כך הרבה אנשים חולמים על היום בו חריצותם תעשיר אותם – לכאורה חלום ריאלי, כי אם החריצות עם ברכת ה' מביאה פרנסה מדוע לא תביא גם עשירות – ובכל זאת, מעטים מהם זוכים בעושר, מדוע זה כך?

סוד כלכלי גדול מגלה לנו 'תורת המנחה'; החריצות מועילה להספיק לאדם די מחסורו אבל העשירות תלויה במזל, לא בזריזות ולא בחכמה. דהיינו, עשירות היא משהו יוצא דופן שאיננו בסדר הקיום הרגיל של בני האדם, וכדי לזכות בה צריך סיבה מיוחדת.

אם חריצות פחות תועיל, שותפות עם שבט לוי של זמננו מועילה, ועוד איך. השותפים הרבים שלנו בכל חלקי הגלובוס מעידים בכל פה על קיום הברכה "אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד", וההסבר לכך פשוט מאוד: כשאדם עובד בעבור עצמו אזי ברכת ה' מספקת לו את צרכיו, אבל אדם שמשקיע עבור הקב"ה ונותן מעצמו בעבור קיום התורה וקיום האומה זוכה שהקב"ה מתנהג אתו בלי חשבון ומשפיע עליו שפע על טבעי.

4

אחת מהסגולות לזכות בימי הדין הבאים עלינו לטובה היא להיות אדם שרבים צריכים לו. מפני שגם אם קיימות סיבות שמעיבות על מצב החשבון שלו כאדם פרטי, כיון שזה נוגע לצורך הרבים מתנהגים אתו אחרת.

אשרי חלקם של חכמי הלב השותפים היקרים שאלפי לומדי התורה צריכים להם, אלו שעל שולחנם סמוכים בחירי האומה, שבראש דאגתם האחריות על לומדי התורה. אלו האנשים שיעברו את ימי הדין לחיים ארוכים ולשלום, לבריאות איתנה, לנחת ושמחה, לברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם.