"איתמר, רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפלות אבות תקנום"
מובא בשם הגאון מוילנא, שבשמות האבות הקדושים מרומזות התפילות שתקנו: האות השניה משמו של אברהם היא ב', לרמז על תפילת בוקר שהתקין. האות השניה משמו של יצחק היא צ', לרמז על תפילת הצהריים שהתקין, הלא היא תפילת מנחה; והאות השניה משמו של יעקב היא ע', לרמז על תפילת ערב שהתקין, הלא היא ערבית.
ולכן, מוסיף הגאון ואומר, לא נשתנה שמו של יעקב אבינו לגמרי, וכמו שאמרו בגמרא לעיל (יג.) שלא נשתנה שמו לגמרי, שהרי התורה מזכירה את שוב את השם יעקב גם לאחר הפסוק "לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך", למען ידעו כי תפילת ערבית מידו היא לנו.
ומוסיף הגאון ואומר, שזהו ההבדל בין שינוי שמו של יעקב לשינוי שמו של אברהם, שאצל אברהם נאמר "והיה שמך אברהם", וכבר מצינו בספרי שכל מקום שנאמר 'והיה' – מיד הוא, ובמקום שנאמר 'יהיה' היינו לאחר זמן. וזהו הסבר דברי הגמרא שם בהבדל בין אברהם ויעקב לגבי השימוש בשמם הקודם.
♦ ♦ ♦
שבת הגדול
איש אחד סוחר עצים מן הכפרים שבכניסה לעיר בריסק, הלעיזו עליו שאינו מתפלל בכל השנה, ורק במחציתם הראשון של הימים הנוראים אפשר למוצאו בבית הכנסת, אך הלה אחז במנהג משונה, בכל שנה בשבת הגדול נמנה בין העשרה הראשונים בבית הכנסת הגדול שבעיר, וגם היה מרים נדבה הגונה למגבית הקמחא דפסחא שהתקיימה שם כמסורת באותה שבת. הענין הפליא עד שנתברר פעם כי אביו של הלה נפטר בשבת הגדול, ומבלי לדעת כי בכל שנה חל שבת הגדול ביום שונה בחודש, שומר בנו הלז על יום היארצייט בשבת הגדול בביקור בבית הכנסת.
מענין לענין בתוך שיחה של גבאי "מעות חיטין" עם רבינו בעל "בית הלוי", סיפר לו הגבאי על הגילוי, כמילתא דבדיחותא. שמע הרב ונענה: "איני יודע מה הפלא הלא כך אמרו חז"ל (ברכות כו:) "תפלות אבות תקנום", וכנראה כך נוהג זה שמסיבת מיתת אביו הוא בא להתפלל פעם אחת בשנה"…
{"הגדה של פסח מבית לוי" (הוספות, עמ' קפה)}