במעלי יומא דשבתא סיפר לי יהודי אחד בעל חנות משקפיים בבורו-פארק: אם יהודיה נכנסה השבוע לחנות לקנות משקפיים חדשות לבתה תחת הראשונות שנשברו לה, אך היות שמצבה הכלכלי היה דחוק מאוד כי היו לאחר חיתון אחד הילדים, ביקשה לקנות מסגרת חדשה ובלבד ולהעביר אליה את הזכוכיות הישנות. המוכר בחנות הסתכל על המשקפיים הישנות ופסק את פסקו: "זה לא אפשרי. מדובר בזכוכיות שנעשו לפני חמש שנים ואין כאן מסגרת שמתאימה להן".
בלית ברירה החליטה האם להזמין גם זכוכיות חדשות. הם בחרו משקפיים והסך לתשלום היה מאה ושמונים דולר. המוכר ראה שכל-כך קשה לה לאם להוציא מאה שמונים דולר, אך לא היה לאל ידו לעזור לה. פתאום קפץ ממקומו וביקש מהם להמתין כמה רגעים כי הבזיק רעיון במוחו. הוא נכנס לאחורי הדלפק, חיפש שם מעט וחזר עם ארבע סוגי מסגרות. האם והבת בדקו והנה הפלא ופלא יש מסגרת שמתאימה לזכוכיות הישנות. שאלה האם כמה היא צריכה לשלם, והמוכר ענה: "אין צורך לשלם, קחו לכם חינם אין כסף".
כשהאם הביעה את פליאתה על כך, הסביר המוכר: "נכדה יש לי, כלה שעוד מעט נכנסת לחופה. בימים האחרונים היא סדרה את חפציה לקראת המעבר לדירתה הפרטית אחרי החתונה והנה מצאה שם כמה מסגרות משקפיים שנאספו לה במשך השנים ונראות ממש חדשות. היא הביאה אותן אלי ושאלה אותי אם יש לי מה לעשות בהן. אמרתי שאין לי מה לעשות בהן שהרי הן משנים עברו ואי-אפשר למכור אותן. אמרה לי נכדתי הכלה שאם אין לי מה לעשות בהן, היא הולכת לזרוק אותן לפח האשפה, אולם בטעות היא הניחה אותן כאן על השולחן מאחורי הדלפק, ושם הם נשארו והמתינו לכם". איזו השגחה פרטית! אך לא זהו סוף המעשה.
המשך המעשה היה שכאשר אם הבת שמעה את הדברים, היא התרגשה התרגשות גדולה ואמרה: לפני שיצאתי מביתי דיברתי עם בעלי על הצורך לקנות משקפיים חדשות לבתנו ואין לכסף מוצא, וביקשתי ממנו שיברך אותי למצוא משקפיים בזול, והוא הגדיל לעשות ובירך אותי שאמצא משקפיים בחינם. אין כזה דבר בחינם, אמרתי לו. אך הוא בשלו, הקב"ה הוא כל יכול ואם ירצה, יתן לך משקפיים חינם אין כסף, והנה כעת אני רואה כיצד ברכתו התקיימה בצורה מופלאה כל-כך. הנה סיפורים של השגחה פרטית מתרחשים כל יום ויום ואין להם מספר, שהרי הקב"ה מנהל את העולם והכל נעשה בהשגחה פרטית מדוקדקת, וכל הפוקח את עיניו – מיד רואה.
אבל כדי להוציא מסיפור, צריך ללמוד אתו, וכשאנו לומדים סיפור זה, אנו מוצאים בו הענין של 'בעתו'. אנו רואים איך הקב"ה הקדים רפואה למכה כאשר עורר רצון בלב הנכדה להביא את מסגרות המשקפיים שלה לסבה ושכחה אותן על השולחן. אך זה כשלעצמו לא היה בכוחו להמשיך הישועה. רק האמונה והביטחון שהיתה לה לאם כאשר הרגישה תלויה לגמרי בהקב"ה שהוא עוזר דלים, כי כך דרכו של מי שאין לו כלום, שמרגיש תלוי לגמרי בהקב"ה, הוא זה שהביא לה את הישועה. וכן מובא בשם האר"י ז"ל שכאשר אומרים התיבות "עוזר דלים" בעזרת אבותינו, יצייר האדם במחשבתו שהוא עני ואביון ודופק על דלתו של הקב"ה. דבר זה הוא דבר המביא ישועה. כשהאדם מרגיש כך ומתפלל כך, הוא יוצר בכך את העת. אמור מעתה: לא המצב תלוי בעת, אלא העת תלויה במצב. כשהאדם יוצר את המצב הנכון, ממילא באה עת ישועתו, שהרי הוא נעשה ראוי לזה
(מתוך קונטרס הבינני חיי שרה תשפג)