רש"י
לאבא של רש"י היה יהלום יקר והגויים רצו את זה לע"ז שלהם, ולא רצה לתת להם והעדיף לזורקו לים, אע"פ שהי' לו עי"ז הפסד כספי גדול, וזכה לבנו רש"י שכל היהלומים לא שווים לחלק ממיליארד ממה שזכה האבא הזה.
רבותינו בעלי התוס'
רבינו מרבה לספר שא"א לתאר גדלותם של בעלי התוס', שלא ישנו כל השבוע בביתם אף אם גרו באותה עיר, וישבו ולמדו יום ולילה בביהמ"ד, ולא ישנו על המטה, ורק בשבת הלכו הביתה, אנשים גדולים מיוחדים. ר"ת הי' ראש ישיבה, ר"י היה ראש ישיבה. ר"ת היה חריף שאין כמוהו. בישיבתו של ר"ת כל אחד מתלמידיו בעלי התוס' הי' צריך לדעת מסכת אחת טוב מאד, וכך התחיל ר"ת ללמד כשכל אחד מקשה קושיות בחריפות רבה. בעלי התוס' עשו את הש"ס כמרקחה.
בעלי התוס' ביניהם הראב"ן חתנו של רש"י, הי' תקופה שר"י הי' ראש ישיבה ותקופה ר"ת. היו גדולי עולם.
הצידה לדרך כותב שבעלי התוס' היו גדולים כאמוראים. יש הרבה דברים שרק תוס' מדברים מכך.
הוסיף רבינו בדורנו עשה כן הג"ר גדליה נדל זצ"ל שהיה הולך ללמוד כל השבוע בעיר אחרת, וכל ענייני הבית ניהלה אשתו, ולאחר שנפטרה אשתו התפלא איך עשתה זאת, שהיתה כזאת צדקת.
רבינו הגר"א
אין לתאר מה שהגר"א זכה, יש משניות בטהרות שרבים כ"כ מתייגעים, והגר"א ממש מאיר את העיניים.
הגר"א בטרם צאתו מביתו למד את המסילת ישרים, ובכלל מאד החזיק מספר מסילת ישרים.
הגר"א רצה לעשות שו"ע ע"פ פסקיו, וראה רמז משמים שלא יעשה, [הטעם אין אנו יודעים, אולי מפני שיש הרבה דברים שזה נגד הפוסקים].
הי' אחד שהי' לו מזוודה מלאה כתבי הגר"א ולרגע נכנס לחנות וכבר גנבו ממנו המזוודה, ולאחר השתדלות מיוחדת כשנמצאה בידי הגנבים [לאחר רבע שעה] כבר הספיקו לשרוף הכל ולא נשאר אף דף אחד, לאחר שלא הי' להם צורך בכך וחששו מתפיסה, והטעם לכך כנראה שמשמים נגזר כן משום שהדור לא הי' ראוי לכך.
סיפר רבינו שראה מעשה נורא על ר' שמואל וינטרויב זצ"ל שכשהי' מתפלל בוילקומירר (בערך בשנת ת"ש) באיזה מקום בביהכ"נ שם, הרגיש כזה עלי' בשעת תפילתו שלא הרגיש בה מעודו כשהתפלל במקום אחר, ואח"כ נזדמן עוד פעם ושוב הרגיש אותה מתיקות ועלי', ונודע לו כי שם למד פעם או התפלל הגר"א ז"ל וזה הי' 145 שנים אחר פטירת הגר"א, והגר"א הי' שם מסתמא חמישים שנה לפני פטירתו, נמצא שזה היה קרוב למאתיים שנה אחרי שהגר"א הי' שם, ונשאר רושם ההוא דהשראת שכינה וקדושה.
החפץ חיים
החפץ הוסיף בסוף ימיו והניח תפילין של ר"ת ואמר שאם ר"ת ישאל אותי בשמים למה לא הנחתי מה אני אענה לו. והיה אחד שהחליט משום כך להניח לפחות פעם אחת בחיים תפילין דר"ת, משום אותו הטעם.
ושאלו את רבינו למה אחרים לא חששו לכך? והשיב רבינו: אחרים לא חשבו שיוכלו לדבר עם ר"ת.
סיפר רבינו על החפץ חיים שבזמנו כדרכם של הילדים שהיו שובבים, ורצו להרגיז את שואב המים היו ממלאים הדליים מים בערב כדי שיקפא במשך הלילה, ולא יוכל לשאוב מים ולמכור למחרת בבוקר, ויצטרך לעמול קשה לשבור ולרוקן את הקרח שבדליים. הח"ח כשהי' ילד המתין בפינה בצד עד שכל הילדים הלכו ורוקן הדליים, זה לב טהור ונקי כבר מילדותו.
('מתוך הספר 'צדיק כתמר יפרח)