לאחרונה נפטר ברמת אלחנן שבבני ברק יהודי יקר בשם ר' עמוס שמעון ז"ל, ששימש כאיש תחזוקה בישיבת 'בית שמעיה'. אולם ר' עמוס לא היה איש תחזוקה רגיל – הוא עבד עד השעה 2.30 בלבד, ולאחר מכן ישב ולמד בחברותא עם תלמידי חכמים מופלגים עד שעות הלילה. אף הוא עצמו נהג למסור שיעור בבית כנסת בפרדס כץ.
לאחר פטירתו, פתחו הבנים את הארון האישי שלו בחדרו בישיבה, ומצאו שם ערימה גדולה של דפים שהכילו 'עסקאות' שעשה עם בחורים בישיבה… על טיבן של עסקאות אלו סיפרו הבחורים, שכאשר היו באים אליו לאחר שעות העבודה שלו ומבקשים שיתקן להם משהו, היה משיב כי "עכשיו זה כבר על חשבון שעות הלימוד שלי"… ואם היו הבחורים לוחצים אותו שיעשה את התיקון, היה אומר להם: "תנו לי במחיר זה, כמה שעות לימוד שלכם"…
אולם העסקאות הללו הופסקו בשלב מסוים, והסיבה לכך נעוצה בסיפור מיוחד עם מוסר השכל נוקב.
קשר הדוק במיוחד היה לר' עמוס זצ"ל עם הגאון רבי יהודה בויאר שליט"א. פעם, כאשר הוזמן לבצע עבודה כלשהי בבית הגאון, והמחיר היה אמור להגיע לאלפי שקלים, אמר בתום העבודה שהוא אינו רוצה לקחת כסף. "במקום אלפי השקלים, ייתן לי הרב שעת לימוד אחת שלו", אמר…
"אתה יַקְרן גדול", השיב הגר"י בויאר המופתע; "שעת לימוד אחת שווה הון תועפות!" אמר.
"אז שהרב ייתן לי כמה דקות", אמר ר' עמוס…
הגאון רבי יידל שליט"א התיישב ליד השלחן, הליט פניו בידו במשך דקות ארוכות, ואמר: "אני אתן לך 3 דקות, אבל להבא לא אוכל להזמין אותך לעבודות בביתי! אי אפשר להמיר שכר עבודה בזמן של לימוד תורה ששווה יותר מאלפי זהב וכסף!"
"אבל אני עושה זאת זמן רב עם בחורים בישיבה?" אמר ר' עמוס.
"צריך להפסיק עם זה", הורה הגר"י בויאר שליט"א. ומאז אכן פסקו העסקאות הללו.
כשסיפרו את הדבר בימי ה'שבעה', ישבו במקום הגר"ב פנחסי (מחותנו של ר' עמוס) והגר"מ דרורי, ששאלו מדוע שונה הדבר מהעסקאות הידועות של יששכר וזבולון שנהגו בעם ישראל לעשות במשך הדורות?
ותרצו הגאונים שליט"א ואמרו, שעסקת יששכר וזבולון אפשר לעשות לפני העבודה של זבולון, אבל לאחר שעות העבודה (כמו במקרה הנ"ל, שהבחורים הגיעו לאחר שעות העבודה שלו), זה בגדר תשלום כספי, ואז אי אפשר להשוות בין כסף לבין זמן של לימוד תורה.
(מתוך מאמר לזכרו בביטאון 'קול ברמה' בעריכת הרב משה מיכאל צורן שליט"א)