מספר ידידי הר"ר י. שליט"א מבית שמש:
לפני שבועיים נחשפתי לסיפור מדהים על אחד מקדושי מירון, הרב שמעון מטלון זצ"ל.
ר' שמעון התפרסם במיוחד אחר פטירתו, כשהתגלה המכתב המרגש שכתב יום לפני ל"ג בעומר: "במקום להתמלא אכזבה – לקבל את הכל באהבה, במקום לטבוע במים לומר הכל משמים" וכו'
המכתב הכה גלים ועורר הדים רבים בכל העולם כולו, ואף הולחנו עליו כמה וכמה מנגינות והוא תורגם לעשר שפות.
את הסיפור שמעתי מפי אחיו הרב ישי שליט"א מבית שמש, והוא אישר לי לפרסם עם כל הפרטים.
דומה עלי שהתקופה הזו, שהיא כל כך רוויה בכאב, מתאימה להעלות את נקודת האור הזו.
וכך הוא מספר:
ר' שמעון זצ"ל התבטא בפני החברותא שלו, תקופה קצרה קודם פטירתו, כי הוא היה מאוד רוצה להיפטר מהעולם בערב שבת, ולהקבר אחרי חצות. הגמ' אומרת במס' כתובות: מת בערב שבת סימן יפה לו – ורש"י מבאר: שיכנס למנוחה מיד.
הדברים היו מוזרים בזמנם, יהודי צעיר בן 37 מלא שמחת חיים… במה הוא עסוק?
אבל זו הייתה שיחה צדדית שנעלמה לתהום הנשיה.
סופו של דבר:
ר' שמעון היה אחד מהרוגי מירון, שזכו להיטמן עוד בערב שבת, לאחר שזיהויים הושלם לפני שבת. אך לא רבים יודעים שהדרך לכך היתה רצופת מכשולים. הזיהוי היה כרוך בנס אדיר, ובכאב עוד יותר אדיר מהעבר.
מי שבקיא במלאכת הזיהוי (ל"ע) יודע שהזיהוי הוא אחד הדברים המורכבים. בארוע רב נפגעים רח"ל כמו זה שהיה במירון, הראשונים שזוהו באבו כביר, טופלו. כשהאחרים שלא זוהו עוכבו עד זיהוי מלא, כשלא היה צפי בכלל מתי יתבצע הזיהוי.
ההבנה חילחלה בתודעת המשפחה, כי ר' שמעון הוא בין הנפטרים. אך לזהות בזיהוי סופי, לא התאפשר.
ר' שמעון היה בתחתית הרשימה, והמצב כאב להם מאוד, בפרט שהם היו מודעים לחשיבות הענין ובמיוחד לרצונו המפורש של הנפטר, מה עוד שאביו – יבדל לחיים, הוא איש חברא קדישא שמודע וחי ונושם את חשיבות העניינים הללו, והדבר היה חשוב לו מאוד.
האב ראה בזה כצוואה מחיים של בנו אשר שיכל בנסיבות כה טרגיות, ומילוי משאלתו האחרונה, והיה נסער מאד מהעיכוב שחל, ומהחשש שהשבת תגיע ור' שמעון יעוכב מבוא אל מנוחתו האחרונה בגן עדן חלילה.
ביום שישי הנורא ההוא, בשעה 7:30 בבוקר התייצבו בני המשפחה בפתח המכון, ממתינים ומתחננים, מבקשים שיתנו להם לזהות. ניסו לערב חכי"ם, קשרים, להפעיל מהלכים. וכלום… לאחר שעות רבות נזכר אחד מבני המשפחה בבן משפחה קרוב, אשר נמצא בתפקיד ממשלתי כל שהוא, והוא אולי יכול לעזור.
הלה נענה לאתגר ולאחר כשעה הופיע במכון לרפואה משפטית. נכנס ויצא, בירר לפי תעודת זהות, ולפתע נמלטה זעקה מפיו. "מצאתי!".
הממצא היה לא אחר מאשר "טביעת אצבע" של רבי שמעון, אשר הופיעה במחשבים הרשמיים של מדינת ישראל. פרט כזה נחשב ל"אקדח מעשן". הוא הופך את הקערה על פיה, ומכאן הזיהוי הפך להיות כמעט מיידי, דקות ספורות לפני שבת, ר' שמעון מטלון בא לקבר ישראל בהלוויה רווית כאב, בקדושה ובטהרה.
איך הגיעה טביעת האצבע לידי המשטרה? כאן מגיע סיפור ההשגחה המפעים.
כמה שנים לפני פטירתו, הוגשה נגד רבי שמעון תביעה קנטרנית על ידי מאן דהו. רבי שמעון, מעיד אחיו רבי ישי, היה נסער מאוד מהתביעה הזו, זה קרה בדיוק ביום של חתונה של אחד מבני המשפחה, היום בו הוא נאלץ להיטלטל בדרכים לתחנת המשטרה, בגלל תלונה שלא היה בה ממש.
אך במשטרה הבהירו לו כי אלה הם הנהלים: גם אם התיק יסגר בסוף, זה התהליך, אין ברירה.
הדבר שהכי הפריע לו, מספר ר' ישי אחיו, היה הצורה שלקחו ממנו טביעת אצבע. התנהגו אלי כמו אחרון הפושעים, והכל בגלל זוטות, "זילזלו בי והשפילו אותי", סיפר ר' שמעון לאביו ולאחיו. "אבא הרגיע אותו, ואמר לו הכל לטובה שמעון, הכל לטובה, אבל מאוד מאוד כאב לו. רק מי שחווה עלילת שוא יבין את עומק הפגיעה והרגשת האין אונים המוחלטת.
"ב"ה הסיפור התאדה, ואפילו משל לא היה, התיק נסגר ונשכח מלב כולנו".
"אוי…", אומר אביו של ר' שמעון, "לו היה שמעון יודע כי בזכות 'התביעה' הזו, הוא יזכה 'בטביעה', טביעת האצבע שתביא אותו לקבר ישראל לפני שבת, אחרי חצות היום, כרצונו הטהור, הוא היה הולך לחקירה ההיא בצעדי ריקוד!!!"…
(הרב מרדכי הכהן מלאכי שליט"א / 'בטחוני בצורי')