משפחתי מונה בלי עין הרע 7 ילדים מתוקים. עד כה התגוררנו בדירת שלושה חדרים, משגדלה המשפחה גדלו הצרכים והחלטנו להרחיב את הדירה. כידוע, בניה, לבד משהיא דורשת המון כוח נפשי ופיזי, היא גם כרוכה בהוצאות כספיות גבוהות במיוחד, כאלה שבלי משכנתא רצינית אין דרך הגיונית לשלם אותן. וגם אז זה לא פשוט.
התחלנו בהליך הבניה בהסתמך על כך שניקח משכנתא מהבנק. תוך כדי ההיערכות לבניה היו כמה עיכובים מול הבנק ומצאנו את עצמנו בעיצומה של בניה עוד בטרם קיבלנו את המשכנתא. באותה תקופה, לא היינו משופעים בכסף, בלשון המעטה, ההוצאות של הבניה היו עבורנו הר גבוה ובלתי עביר. אבל אנו ידענו שזה מה שמוטל עלינו, התפללנו והאמנו שהקב"ה ישלח לנו את הכסף בדרכים הניסיות השמורות ללומדי התורה.
בסופו של דבר לא קיבלנו אישור למשכנתא, לקחנו עוד הלואה ועוד גמ"ח והחובות הלכו וטפחו מבלי לדעת מהיכן נשלם אותם. בצר לנו, בעלי הלך אל הקודש פנימה, לשאול בעצתו של מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א. הוא סיפר לו את סיפורנו ושאל לעצתו.
תשובתו של מרן הגר"ח הפתיעה אותנו למדי, הוא אמר לבעלי שיוסיף עוד לימוד תורה והקב"ה יעזור. לא ידענו איך ואיפה אפשר עוד למתוח את הזמן של בעלי, שגם ככה יושב ולומד כל הזמן, אבל אם זו ההוראה שיצאה אלינו מהקודש, אז עושים. חושבים ברצינות ולא מתמהמהים. וכך, פתח בעלי שיעור יומי בלימוד גמרא לקבוצת אברכים. שיעור ברמה, שמחייב אותו ללמוד ולהתכונן אליו במלוא הכוח, ומחייב גם אותי- לאפשר לו יותר…
הישועה לא אחרה לבוא ולאחר תקופה קצרה מאד, קבלנו אישור לקבלת המשכנתא. אך בזה עדיין לא הסתיים הסיפור. בדיוק אז החלו להגיע מענקי הקורונה לעובדים עצמאיים בזה אחר זה, ואני, כעובדת עצמאית, קיבלתי את המענקים שהיו הרבה מעבר לשכר אותו הייתי רגילה לקבל. בבת אחת הגיעה אלינו רווחה כלכלית, עם כל מענק החזרנו עוד כמה גמ"חים. וגם ביום ביום ב"ה יצאנו מהמצב הכלכלי הדחוק כ"כ.
"המקבל על עצמו עול תורה מעבירין ממנו עול דרך ארץ" – זאת לא קלישאה, זו מציאות! אם נאסוף קבוצה של אברכים, בטוחני שלכל אחד מהם יהיו כמה סיפורים לספר לנו על כספים שהגיעו אליו משמים בדרכים שלא חשב עליהם מראש… כי עול דרך ארץ מוסר מהם.
בשבילי זה היה לקח חשוב לחיים. כי חיי דחקות נגזרו ונקצבו ונמדדו בדיוק מוחלט לכל אחד ואחד, בין אם הוא לומד ובין אם לא, והגם שיש הרבה משפחות אברכים שחיי הדחקות "בחרו" להם נחלה אצלם, ומשמים נקצב להם חיים של "פת במלח", אבל כל זה בשביל לזכות אותם, כי התורה הנלמדת מתוך צער שווה הרבה יותר. וגם שם, אם נפקח את העיניים נצליח לחוש איך יד רחומה דואגת לנו, בדרכים בלתי טבעיות משפיעה עלינו את שפעה, ואין דבר נצרך שהיא לא דואגת שיהיה לנו.
אשרי מי שזוכה להיות מאוכלי המן, ומנת הייסורים שהוקצתה לו, כמו לכל אחד ואחד, נמצאת דווקא במקום הכי מועיל, הכי מקשר, הכי מחבר, הכי מקרב, הכי מרומם. פורסם בביטאון 'אשת חבר').
(הרב פנחס זרביב, 'למעשה')