מאת: הרב אלעזר גולדברג
באחת הפעמים שמזגתי לעצמי כוס מים, התכוונתי לברך ברכת "שהכל נהיה בדברו" ולהתחיל לשתות. הייתי צמא וכבר רציתי להרוות את צימאוני. אבל אז התבוננתי פתאום בכוס השקופה שבידי, בנוזל השקוף שבתוכה, והתפלאתי לעצמי: מה יש בהם, במים האלה, שאני כל כך רוצה אותם? הרי אין להם טעם, אין להם ריח, אפילו לא צבע מעניין.
הפלא הגדול יותר היה, שאחרי שבירכתי ושתיתי את המים עד תומם, התמיהה שלי גדלה שבעתיים. כי עכשיו באמת לא מצאתי עניין בנוזל הפשוט הזה ולא הבנתי מה מצאתי בו אך לפני כמה רגעים…
הרגשתי שאני מוכרח לחקור את הנושא לעומק. ורק אז הבנתי עד כמה רואים במים הצלולים האלה את פלאי הבריאה, ועד כמה צריך להודות על כל המערכת המקיפה את המים.
*
המים הם אחד הדברים החיוניים ביותר לקיומם של הנבראים בעולם הזה, החל מפאר היצירה – האדם, עובר בבעלי החיים וממשיך אל הצמחים. כולם זקוקים למים כדי להתקיים, כדי לגדול, לצמוח ולפרוח.
יתרה מכך, המים מהווים את רוב המסה של בעלי החיים. כך למשל גוף האדם, מורכב מ-60% מים (ותינוק ביום לידתו מורכב מכמעט 80% מים!…). ואילו המוח האנושי, לדוגמא, מכיל 70% מים!
זאת גם הסיבה שיש חשיבות גדולה לשתיית כמות מספקת של מים. הם תורמים להזרמת חומרים בגופנו וגם מזרזים את קצב חילוף החומרים בו. הם מנקים את הגוף מן הפסולת ומן הרעלים, משפרים את הריכוז, את החשיבה ואת הביצועים.
לכן טבע הקדוש ברוך הוא ברחמיו את המנגנון המזכיר לנו לשתות – הלא הוא הצמא. אמנם, חשוב לדעת כי הצמא מתעורר רק אחרי שאיבדנו אחוז או שניים מן המים שבקרבנו, מה שאומר שאנו עלולים לחוש כאבי ראש וכדומה עוד לפני תחושת הצמא, זהו עוד איתות של הגוף הרומז לנו שחסר לו משהו אחד: מים.
*
הנה נתון מדהים על הנוזל החשוב הזה:
- בכל העולם כולו לא נוצרים מים חדשים כלל וכלל. מה שה' יתברך ברא בששת ימי בראשית – זה מה שיש עד ימינו אנו! המים הקיימים הם שמתאדים מהים ומתעבים לעננים ושוב יורדים כגשמים.
כי למעשה, המים קיימים בשלושה מצבי צבירה:
- נוזל – בין אפס למאה מעלות, המים נוזליים.
- גז – מעל מאה מעלות, המים מתאדים והופכים לאדים.
- מוצק – מתחת לאפס מעלות, המים קופאים ומתקשים.
מלבד השתייה, התועלות במים הן רבות. ניתן למנות ביניהן את השטיפה, הבישול, ההשקיה ועוד. ובאמת לא כל המים שבעולם ראויים לשתיה. בפועל, רק כשלושה אחוזים מכל המים שבעולם ראויים לשתיה…
ומנין מגיעים המים? גם כאן זה מחולק לכמה קטגוריות:
- 'מים מטאוריים' – אלו הם המים המוכרים לנו, היורדים כגשם ולעתים כברד או שלג.
- 'מי תהום' – מים הנקווים מתחת לפני הקרקע, אבל גם הם מגיעים מהגשמים ומחלחלים אל מעבה האדמה בתהליך איטי הנמשך מספר שנים.
- 'מי ים', אגמים ונהרות – מאגרים של מים ברמת מליחות כזאת או אחרת, העוברים סינון או התפלה בהתאם למצבם, כדי שיהיו ראויים לשתיה.
- סוג נוסף של מים, הוא המים התרמיים – מים חמים מיוחדים הנפלטים ממעבה האדמה במקומות מסויימים (כמו "חמי טבריה", "חמי געש" וכדומה), שבדרך כלל נהוג לרחוץ בהם משום שיש בהם מינרלים הבריאים לגוף האדם. וגם זה חסד מיוחד מאת הבורא יתברך.
*
אחרי שהבנתי מעט על מהותם של המים, ועל המערכת המופלאה שיצר הקדוש ברוך הוא בגופנו כך שנשתה את המים בזמן שהגוף זקוק להם – קיבלתי הבנה מחודשת גם בברכה אותה מברכים אחרי שתיית המים, הלא היא ברכת 'בורא נפשות'.
אנו אומרים בברכה זו: "על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי, ברוך חי העולמים". ה' יתברך, המוריד את הגשם לברכה, ברא את המים כדי להחיות בהם את נפשנו. ממש כך. אנו עשויים ממים, אנו צורכים מים, ולכן אנו גם מודים על המים.