הרב עמרם בינעט
בפרשתנו כתוב 'ויפגע במקום וילן שם', אומר רש"י "ורבותינו פרשו לשון תפילה, כמו "אל תפגע בי".
אומרים בשם הרה"ק רבי דוד'ל מלעלוב זיע"א, שמבאר למה תפילה נקראת בלשון פגיעה, כי כשיהודי מתפלל "דארף מן פגע'ן". צריך להיות כמו 'פגע', באידיש זה ביטוי ל'נודניק'. אדם שמבקש עוד פעם ועוד פעם, ולא נרגע עד שהוא מקבל את רצונו. כך צריכים להתפלל, "קוה אל ה', חזק ויאמץ ליבך ו… קוה אל ה'!". עוד פעם ועוד פעם, לבקש שוב ושוב, בלי להתעצל.
ברשותכם, אני רוצה להניח את האצבע על נקודה שהתחדדה אצלי מאוד בתקופה האחרונה, לאחר שחוויתי מצב רפואי לא פשוט, וחזרתי לחיים בדרך נס.
נער הייתי, ועוד לא זקנתי אבל אני כבר לא ילד צעיר, ברוך ה' אני זוכה להתפלל שמונה עשרה שלוש פעמים ביום כבר ארבעים שנה פחות או יותר. בחישוב מהיר זה יוצא שהתפללתי בערך 12 אלף פעמים תפילת שמונה עשרה של חול, שכולל גם את ברכת 'רפאנו'.
ובכן, מיותר לציין ש-12 אלף פעמים אמרתי את התפילה הזאת, ואף פעם לא זכיתי לכוון בה מעומק הלב כמו שאני זוכה לכוון בימים האחרונים.
למה? כי לא הרגשתי אותה על הבשר שלי!
כשמרגישים את זה על הבשר, זה אחרת.
ועכשיו אני חושב לעצמי… אדוני, אתה יודע שבתפילת שמונה עשרה יש לא פחות מ-19 ברכות???
מה עם 'אתה חונן', את זה אתה כן מרגיש על הבשר שלך? אם פעם אחת ייתנו לי משמים כזאת מתנה מיוחדת שאזכה להגיע ליכולת חשיבה מופלאה כמו אחד מהראשונים, ואז אחזור להיות עמרם בינעט מבית שמש, איך ייראה ה'אתה חונן' שלי אחר כך?!
ואם יתנו לי פעם אחת להבין מה המשמעות של חטא, יפקחו לי את העיניים שאוכל לראות איך שהוא מלכלך ומטנף את הנשמה המאירה באור יקרות ומעיב את הזוהר שלה, האם ה'סלח לנו' שלי ייראה אותו הדבר? בוודאי שלא.
ומה לגבי 'ולירושלים עירך'? אם אוכל לדמיין איך נראית ירושלים בתפארתה, להסתובב בעזרה בחיל ורעדה ולהרגיש את השראת השכינה המיוחדת שהיתה שם, האם לא אזעק ואתחנן בשארית כוחותיי "ותשכון בתוכה כאשר דברת…"?
אלא מה? אנחנו אנשים קטנים, אנחנו לא מסוגלים להרים את הראש שלנו אל מחוץ לד' אמות שלנו, להיכנס קצת לעולם רוחני יותר וגבוה יותר.
אבל זה בדיוק התפקיד שלנו, לקחת את מה שהשכל מבין בהתבוננות, ולהחזיר את זה ללב! שלא יישאר ב'וידעת היום' אלא שייכנס למצב של 'והשבות אל לבבך!
וזאת כמובן עבודה קשה שבמקדש.