את הסיפור המופלא הבא סיפר נהג מונית יהודי מלונדון:
יום אחד הוזמנתי לקחת משפחה משכונת 'סטמפורד היל' לשדה התעופה, לטיסה של חברת 'פאן אמריקן' שטסה מלונדון לארצות הברית. בדרכנו לנמל התעופה, ארע לי מקרה לא שגרתי: אחד מגלגלי הרכב התפוצץ. עצרתי למורת רוחם של הנוסעים קצרי הרוח שמיהרו לטיסה, והחלפתי את הגלגל בגלגל רזרבה שהיה לי בתא המטען. בהמשך הנסיעה נשמע לפתע קול פיצוץ נוסף מכיוון הגלגלים.
היה זה למעלה מיכולת הסבל של הנוסעים הממהרים. ירדתי מהרכב כדי לבדוק מה קרה, ונוכחתי לראות שגלגל נוסף שבק חיים, כאשר אין בתא המטען גלגל רזרבי נוסף. ידעתי כי אין לי ברירה אחרת זולת להשאיר כאן את הרכב התקוע, לפנות לתחנת דלק סמוכה, הרחוקה מהלך כעשר דקות, ולרכוש גלגל מתאים.
נוסעי הרעיפו על ראשי 'ברכות' למכביר: "שתהיה לי בריא", נאנחה אם המשפחה, אשר איחור הטיסה הלך עליה אימים. "מדוע אינך מציין בראשית הדרך כי אין אוויר בגלגליך?" ועוד טענות שונות ומשונות שהאשימוני בכל הנעשה. אולם לא הייתה לי ברירה, עשיתי את הדרך לתחנת הדלק, רכשתי את הגלגל ושבתי אל הרכב. הנוסעים, שלא הצליחו לעצור מונית אחרת, קיבלו את פניי בחמת זעם.
הגלגל הוחלף בחדש. פתחתי בשעטה מהירה אל שדה התעופה, כאשר מאחור ומהצדדים מאיצים בי קולות חסרי סבלנות למהר. זמן הטיסה הולך ומתקרב. התפללתי בכל ליבי שנצליח להדביק את הקצב. אלא שלפתע, נשמע במכוניתי צליל צורם מאד ולאחריו רסיסי זכוכית מתעופפות… הייתי המום. נראה היה לי כי זהו חלום, אך זו הייתה המציאות. המשאית שנסעה לפנינו טעונה באבנים, עצרה בפתאומיות וכתוצאה מכך נחתו על שמשת החלון הקדמי מטר של אבנים קטנות וניפצוה לרסיסים.
ויכוח קצר ביני לבין הנוסעים העלתה פשרה, אמשיך אמנם לנסוע בשמשה מנופצת, אך אין לי מנוס מלעצור ולקחת את פרטי נהג המשאית, למען אוכל לעמוד בנזק הזה. חרון אפה של הנוסעת וילדיה הייתה קשה, עד שאמרה לי: שלא אעז לבקש תשלום עבור הנסיעה. בעמקי ליבי שמחתי על הדרישה הצנועה, סברתי כי עוד אצטרך לשלם להם. אחרי עיכוב של כעשרים דקות, יצאנו שוב לדרך.
אחזתי בהגה היטב, לחצתי חזק על הדוושה כדי להגיע בכל המהירות האפשרית. השעון נתן לי תקווה כי נספיק עדיין להגיע זמן קצר לפני הטיסה. עקב לחץ הזמן סטיתי במכוון מהנתיב המרכזי אל נתיב צדדי האסור לנסיעה בדרך כלל, ונתון רק לנסיעת רכבי חירום.
עברתי על חוק תנועה זה כדי שאכן יגיעו הנוסעים לטיסה. אודה, לא הייתה זו הפעם הראשונה שעברתי עבירת תנועה זו, אך כמו במעשה שטן, בזאת הפעם הבהבו מולי אורות בלתי רצויים. שוטר רחב כתפיים וחמור סבר הורה לי לעצור את הרכב בשוליים, ופסע לעברי. בניד אצבע סימן לי לצאת ולתת דין וחשבון על נסיעתי בשולי הכביש.
התחננתי בפניו כי יואיל לשחררני לשעה קלה עד שאביא סוף סוף את נוסעי ליעדם, ואף הסכמתי להשאיר בידיו את תעודותיי וכל כספי, אולם דברי נפלו על אוזן אטומה. עשר דקות יקרות נוספות ירדו לטמיון. שבתי אל הרכב והתנעתיו בפעם החמישית לנסיעה זו. אולם הפעם הקיטור שמאחוריי פסק, הנוסעים כבר התייאשו מלהגיע לטיסה, מהלחישות הכבויות הבנתי כי מצויים הם בשלב שלאחר ייאוש…
סוף כל סוף הגענו לנמל התעופה. השעון הורה על כך שהמטוס בו היו אמורים נוסעי לטוס, המריא זה עתה. בתנועות רשלניות וכבדות פנו ללא אומר להוציא את חבילותיהם מהרכב. אצתי לסדר להם מקום בטיסה של חברת 'בריטיש איירוויז' שהתעתד להמריא לארצות הברית כעבור שעה. ואכן הצלחתי בס"ד לסדר זאת על ידי פרוטקציה שהפעלתי, דרך חבר שעבר בחברה זו. הודעתי להם על הטיסה החילופית כשעיניי נעוצות בקרקע, וברחתי משם כל עוד רוחי בי מבלי לקבל פרוטה על הנסיעה. נשמתי לרווחה כשמצאתי את עצמי אחרי פרשייה מוזרה זו: התפוצצות גלגל אחרי גלגל, שבירת שמשה ודו"ח, וכל זאת בנסיעה תמימה אחת.
בדרכי חזרה ל'סטמפורד היל' פתחתי את הרדיו, ונרעשתי כולי לשמוע את קריין החדשות מודיע בקול רועד, על נפילת המטוס בו היו אמורים נוסעי לטוס. ראשי הסתחרר וידי רעדו, "ריבונו של עולם", זעקתי, "מה רבו מעשיך ה', מאד עמקו מחשבותיך…" גרוני נחנק מדמעות, לא ידעתי את נפשי. נוכחתי לראות עין בעין בהנהגה המופלאה של ה' יתברך, אשר גזר את דינה של משפחה זו לחיים, ומה שהיה נראה בעיניהם רע גמור – למעשה הציל את חייהם.
זה מה שאמר הקב"ה למשה רבינו: "וראית את אחורי ופני לא יראו". ניתן לפעמים להבין את מעשה ה' אבל רק לאחר מעשה – "ועתה". אולם "פני" – מראש לא ניתן להבין.
(ליקוטי שמואל)