אחד מגדולי האדמור"ים זי"ע ראה פעם את בניו הקטנים מתווכחים בחצר. הוויכוח היה בטונים גבוהים מתמיד והאדמו"ר ראה צורך להתערב ולבדוק על מה נסובה המריבה.
זוג הילדים הקטנים נכנסו פנימה וסיברו את אוזנו של אביהם על מהות הוויכוח. דנים אנו בהבדל שבין יהודי לגוי, האם יסודו במהות הטבע, או שבמהותם כל בני אנוש אחד הם ורק החינוך היהודי מעדן את האדם והופך אותו לרוחני יותר.
בתגובה ביקש אביהם לקרוא לשַמָש בן ציון, יהודי פשוט ותמים שתפקידו היה לדאוג לצרכי בית הרבי ולרווחתו. לא היה בן ציון בר אוריין או בן מעלה גדולה. התייחד הוא בפשטותו ובתום ליבו.
אמור לי בן ציון רחימאה, פנה אליו הצדיק. האם אכלת היום את ארוחת הבוקר?
כן. בוודאי. אכלתי ואף שבעתי ברחמי ה' יתברך.
ומדוע אכלת? שאלו הצדיק.
מה הפירוש, התפלא בן ציון, הלא לחיות אני צריך! אם לא אוכל איך אחיה? מוכרח אני לאכול ולשבוע. קבע נחרצות.
ומדוע צריך אתה לחיות? המשיך והקשה הרבי בְּרֹךְ.
בן ציון לא הבין מה קרה היום לרבי. אני חי כי צריך לעבוד את ה', הלא כן? למה ניתנו לי חיים אם לא לזה?
תודה רבי בן ציון. ענה הרבי סתומות. עזרת לי מאד. רשאי אתה לחזור לעבודתך.
בן ציון יצא מן החדר מתפלא. 'רק אם תוכל', השיגה אותו קריאתו של הרבי. 'לקרוא לי לאיוון הגנן מהחצר, שייכנס אלי לרגע קט'.
רגעים אחר כך נכנס איוון לחדר הצדיק.
בעניים מושפלות פנה אליו הצדיק ושאל אותו, איוון היקר, אכלת היום ארוחת בוקר?
וודאי. אכלתי ושבעתי כהוגן. ענה הערל.
ומדוע אכלת? שאל הרבי בתגובה.
מז'תו'מרת, שאל הגוי, אכלתי כי צריך לחיות. אי אפשר לחיות אם לא אוכלים, הסביר איוון שכנראה חשב שהרבי הסגפן לא אוכל כלום…
בשביל מה אתה צריך לחיות? שאל הרבי ולא הרפה.
אווהוו, השיב איוון. בסוף כל יום אני צועד עם מטבע לבית המרזח המקומי ומקבל שם כוס שיכר גבוהה ומלאה. בשביל כזה תענוג שווה לחיות הרבה שנים. הכריז נרגשות.
הרי לכם ההבדל, פנה הרבי לבניו תוך שהוא מסמן לאיוון לצאת מן החדר. יהודי – גם הפשוט ביותר, במהותו לא יכול לחיות חיים שאינם בעלי משמעות. אין בחייו של היהודי משמעות בכלל אם לא חיי הנצח הרוחניים. הגוי לעומתו כל מהותו וישותו מסתכמים במעט קצף שעל כוס השיכר בסוף היום…
להבדל המהותי הזה אנו מתוודעים לראשונה בפרשתנו עם פגישתם של יעקב ואחיו עשיו.
עשיו לא מבין בכלל מה יעקב הסגפן והצדיק עושה עם כל כך הרבה נשים ילדים ורכוש בלתי נגמר. בשכלו החומרני הוא מנסה לערוך השוואה בין חייו שלו מלאי התאוות לחייו של אחיו יושב האוהלים. הוא תמה כי נראה לו שבסוף החיים הובילו את שניהם לאותם תוצאות. כסף, משפחה, מעמד, כבוד.
הוא לא תופס מה מתרחש כאן עד שיעקב מעמיד אותו על טעותו המרה.
'הילדים אשר חנן אלוקים את עבדיך', 'כי חנני אלוקים וכי יש לי כל'.
אלו הילדים, הכסף והבהמות, כולם לעבודת ה' ניתנו לי. הם כולם משמשים להשלמת הייעוד הרוחני והנצחי. הם לא מה שאתה חושב. הבדל מהותי יש בין הילדים שלי לילדים שלך. אלו שלי נועדו להגדיל ולרומם כבוד שמים, ואילו שלך פרי התאוות בלבד המה. אלו הבהמות שלי נועדו להקריב מהם קרבנות ולאכול כדי לצבור כח לעבודתו יתברך, לעומת אלו שלך שכל התכלית שלהן להגדיל את כבודך ומעמדך בעולם.
זה לא רק חינוך… זו מהות חיים אחרת.
'וישב ביום ההוא עשיו לדרכו שעירה'. הוא הבין עם מי יש לו עסק, זה לא בשבילו… הוא לא מסוגל לחיות כך.
אבל 'ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות'. יעקב חזר לעבודת ה'. כל מה שהוא עשה גם עם הצאן והבקר הרי עבודת ה' היא זו… גם הוא לא יכול לסבול חיים אחרים. גם הוא לא מסוגל לחיות רגע שאיננו נצחי וממוקד מטרה רוחנית.