בדרכו חזרה מהכולל, בתום 'סדר א", הבחין ר' שלמה במזגן-חלון המונח לצד פח האשפה.
מיודענו התברך ב'ידיים טובות' ולא פעם הצליח לשמש כטכנאי של עצמו. הצצה לכיוון המזגן לימדה אותו שהמזגן לא מספיק ישן, ולכאורה יש לו עדיין מה לתרום לאנושות. אלא מאי, התקלקל לו חלק מסוים? תמיד אפשר להחליף! חזר למקום עם עגלה קטנה, העמיס את המזגן והניח אותו באיזושהי פינה. שימתין לזמן פנוי יותר. כעת עליו לסעוד ארוחת צהריים, לשמור על הילדים, לנוח קמעא ולחזור לספסל לימודיו.
במוצאי שבת, לאחר שסיים לעזור בסידור הבית, החליט להתפנות למזגן. כמובן שהמזגן לא פעל אך לא אדם עם כשרון טכני כמותו יתייאש. במיומנות פירק בורג פה ובורג שם ו… ערמת שטרי כסף התפזרה על פני הרצפה! הלכות 'השבת אבדה' מעולם לא היו עבורו אקטואליים כמו הפעם. מסקנתו הייתה שמותר לו לקחת את הכסף, אך לא איש כמוהו יעמיד עצמו על שורת הדין. תלה מודעה ליד פח האשפה: 'מי שזרק כאן מזגן-חלון מתבקש להתקשר למספר…'
בסתר לבו קיווה שלא יתקשרו. ואכן לא התקשרו. ומדוע שיתקשרו? כדי לקבל קנס מ'פקח ירוק' שאמון על שמירת הסביבה? אך מכיוון שכבר התחיל במצווה החליט לא להזנחה. תלה מודעות בבניינים הסמוכים לפח לאמור 'מי שזרק מזגן-חלון ליד פח האשפה וכו'.
כמובן שגם הפעם לא התקשרו. כמאמץ אחרון החליט לעבור בין הדירות ולהתעניין מי החליף לאחרונה מזגן. בכל זאת, מדובר היה בסכום נכבד של ארבעים ושלשה אלף שקל.
עבר ונקש בין הדלתות עד שהגיע למשפחה ש'הודתה באשמה': זרקנו את המזגן כי הוא פשוט לא עבד. 'אז למה לא תיקנתם אותו? 'כי עברנו להתגורר כאן לפני זמן קצר. הבנו שהמזגן הזה מרעיש ובמסגרת השיפוצים שערכנו בבית החדש, החלטנו גם להחליף מזגן. השיפוצניק הניח אותו ליד הפח, טען שהוא לא שווה כלום. 'ממי קניתם את הדירה?' הם נקבו בשמה של הקשישה שהתגוררה בבית לפניהם.
הוא התקשר למספר של הקשישה ולא נענה. כאשר הדבר חזר על עצמו בירר אודותיה ושמע שעברה לחסות במעון הורים – אחד המפורסמים שבירושלים. לא התעצל ופשוט נחת במעון ההורים, נקב בשמה בפני פקיד הקבלה שהפנה אותו אליה. במהלך השיחה הבחין שמדובר באשה מאד מבוגרת ולא מעט מבולבלת. היא לא הייתה ממש מודעת לסביבה, ולא הצליחה להשיב על שאלותיו. 'אני גרה פה במשך כל השנים' – כך לדבריה…
פקיד הקבלה יעץ לו להגיע פעם אחרת 'הילדים שלה מגיעים הרבה. תיכנס מתי שהם פה'. כאשר הגיע בשנית, מצא את הקשישה יושבת בלובי ולצידה שניים. 'שלום' איחל להם והתעניין 'מי אתם?' הבנים שלה. 'בלי עין הרע נראה שאימא שלכם מאריכה ימים', החמיא ושאל 'עברה את השואה?' הבן השיב בחיוב. 'מתי עלתה לארץ?' הבן סיפר בהתלהבות את קורות חייה של האם ושמח למראה הזר שמפיג לו את השעות הארוכות ליד אמו הקשישה.
במשך שעתיים דובב את הילדים לפני שסיפר להם על המזגן שמצא. הם לא הבינו איך הם קשורים לנושא, וכמובן, שמצדם הוא יכול לקחת את המזגן. רק בשלב זה הרגיש שהגיעה 'שעת הכושר' והתעניין אם אמם הייתה עשירה – עשירה? ממש לא. תראה, כניצולת שואה קיבלה שילומים מגרמניה, ויחד עם הפנסיה הסתדרה יפה בחיים. עשירה? מה פתאום…
לפתע חשף הבן וסיפר: אימא התאפיינה בנוהג מוזר של אגירת כספים. זו תופעה אופיינית לניצולי שואה שבהשפעת מה שעבר עליהם מניחים בצד כסף 'לשעת הצורך'. וכך מצאנו אצלה כסף במקרר, בקופסאות נעליים, ומתחת למגירות… לפני שפינינו את הדירה שלה ערכנו חיפוש יסודי בכל החורים והסדקים. מצאנו שם הרבה חסכונות מוחבאים – ביניהם שטרות שתוקפן כבר פג לפני עשרות שנים… ההתרגשות בליבו של מיודענו הגיעה לשיאה. הוא שלף את חבילת השטרות והניח אותה בידי הבנים ההמומים. 'הנה עוד חיסכון שלא מצאתם! זה היה במזגן…'
הבנים לקחו את הכסף ושניהם טענו אינסטינקטיבית שעליהם להתחלק עם המוצא. מיודענו טען שעליו להתייעץ בעניין, כאברך כולל שמשתכר ממלגה צנועה, היה סכום הכסף הלא צפוי נצרך ביותר. אך בעצה אחת עם אשתו החליטו שמצווה שהגיע לידם במאמץ כדאי לשמור בשלימות לעולם הבא. מי כעמך ישראל!
(האמנתי ואספרה, הובא ב'ליקוטי שמואל')
