"אברהם הוליד את יצחק"
בעיירה מזרח אירופאית מנומנמת התגוררה קהילה יהודית פורחת ומשגשגת, אותה הנהיג על מי מנוחות המרא דאתרא, תלמיד חכם מופלג צדיק ובעל שיעור קומה. כל יהודי העיר אהבו אותו אהבה גדולה ושמעו בקולו.
לימים הגיע העת שבה הלך הרב בדרך כל הארץ.
הבינו תושבי העיירה שהם נותרו כצאן ללא רועה. באו פרנסי הקהל והתכנסו כדי לבחור רב חדש. או אז פרץ ביניהם ויכוח גדול.
חלקם טענו שצריכים למנות את בנו של הרב להיות ממלא מקומו. הוא תלמיד חכם, יהודי רציני, אולי לא כזה גאון כמו אביו אבל ראוי לא פחות מרבנים רבים אחרים המכהנים בקהילות ישראל, ובוודאי כבוד גדול הוא לאב שיכהן בנו תחתיו.
מנגד, היו שטענו שאחרי כזה רב מיוחד כמו שהיה להם, הם לא יכולים להתפשר על מישהו שיהיה פחות ממנו, ולכן הם הציעו למנות את אחד הדיינים בעיר כרב, הלה ידוע כגאון חריף ובעל כישורים שאינם נופלים מאלו שהיו לרב המנוח.
שאלה: האם נכון למנות את בנו של הרב, מדין יורש, אף שהוא קצת פחות ראוי לכאורה לתפקיד מהדיין החריף, או שטובת הקהילה היא שימנו את האיש הכי מתאים, בלי שום קשר לשאלה אם הוא בנו של הרב המנוח או לא?
תשובה: נושא זה שנוי במחלוקת בין גדולי עולם, ועסקו בנו רבינו הרשב"א ורבינו הריב"ש, ונכתבו עליו תשובות ארוכות ומפורטות מרבינו החתם סופר ורבינו הרשד"ם, ובעוד שו"תים רבים, מהם שמוכיחים שאין בכלל ירושה בכתר תורה, ומהם מוכיחים שיש ירושה בכל תפקיד של שררה ובוודאי ברבנות.
אומנם כתבו הפוסקים שזה דווקא כשבן הרב המנוח והרב השני שמועמד לתפקיד כנגדו, הם שניהם באותו היחס רק שהאחד קצת יותר חריף ובקי מחבירו, אבל אם אינם בכלל באותו יחס, והפער ביניהם גדול מאוד, ייקחו את הראוי יותר אף שאינו בנו של הרב הקודם.
ומעניין לציין שהגאון רבי יוסף זכריה שטרן זצ"ל, רבה של שאוולי ובעל ה'זכר יהוסף', כתב שבעניין זה של מינוי רבנות, אין לפסוק בשאלה אלא אם הרב שהובאה בפניו השאלה הזאת, מכיר את העיר והקהילה לפני ולפנים ובקי בכל הפרטים, כי במקרים כאלו עלולה לפרוץ מחלוקת והדבר תלוי בהרבה מאוד גורמים, ועל כן רק מי שמכיר לפני ולפנים את העיר ואת יושביה יוכל לפסוק בשאלות הרות גורל שכאלו.
רבי עקיבא אייגר כותב שפעמים רבות אמר למורינו הרב רבי ישראל ורשנר ולבנו רבי אברהם, שהוא בוחר להיות שמש בבית הכנסת או שומר לילה, להנות מיגיע כפיו ולעסוק בתורה כל היום, מאשר לחפש משרת רב.
מנגד, ראינו לגדולי ישראל רבים שהכווינו את תלמידיהם ואת זרעם אחריהם לכהן בתפקידי רבנות, כי בוודאי מי שראוי לזה יכול לזכות את הרבים ולהרביץ תורה ולהרבות כבוד שמים, ואיך ימשוך ידיו מכזאת זכות?
מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, השאיר כמעט את כל הירושה מאביו לאחותו, כולל ספרי ה'קהילות יעקב' והזכות להדפיס ולמכור אותם, אבל את כסא אביו לקח אליו, כיוון שכתוב "וישב שלמה על כסא דוד אביו", ונאמר "תחת אבותיך יהיו בניך". לימים היתה הרבנית קנייבסקי משתמשת בכסא זה כסגולה לכל דבר, לשמח ולהרנין לב נשים שבורות לב שבאו לבקש את ברכתה. והיו הבאות יושבות על הכסא כסגולה לשידוך, לזכות לפרי בטן, ללידה קלה, לצער גידול בנים ולשלום בית.
והיה רבינו זיע"א משתדל כל ימיו לחקות את הנהגת אביו, ורגיל היה לצטט את דברי רבינו הרא"ש, בשם התנא דבי אליהו: "כל המבקש ימים ושנים ועושר וכבוד וחיים ארוכים בעולם הזה ולעולם הבא, חיים שאין להם סוף וקץ ותכלית – יעשה את רצון אביו שבשמים ואת רצון אביו ואמו, והוסיף: "ואין הקב"ה מבקש מהאדם אלא שיכבד את אביו ואמו".
מסופר כי הגר"ח מוולוז'ין הכשיר את תלמידו לכהן כרב העיר סלוצק (יש שמספרים עליו את המעשה על 'יוסלה השובב' המוכר בכמה גירסאות), ורבי חיים לימד אותו כיצד לנהוג בכל מיני מצבים. לפני שנפרדו שאלו רבי חיים שאלה חמורה בסוגיא כלשהי, ולאחר מכן גם השיב לו תשובה נפלאה על אותה קושיא. והנה, כשבאו ראשי הקהל לקבל את פניו, שאלו אותו את אותה קושיא חמורה, ורבי יוסלה השיב להם על אתר את התשובה הנפלאה, וכך קיבלו אותו עליהם לרב מתוך יראת כבוד גדולה, כי רבי חיים רבו הכין אותו גם לזה, ויהי לפלא!
'פתאום הוא הרגיש שבמקום החדש שלו הוא מתפלל עם כוונה גדולה יותר, מעומקא דליבא, ממש נפתחו מעיינות לבו והשיג דרגות בתפילה שמעולם לא זכה להן'
"ויעתר יצחק"
שאלה: ר' שלמה רגיל להתפלל מנחה במניין קבוע, וכבר הרבה שנים שהוא לא משנה את מקום תפילתו, כמו שאמרו חז"ל שכל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו.
אומנם, לרגל המצב הביטחוני, קראו רבני העיר לעצרת תפילה רבתי, בה יאמרו סליחות ויגידו תהילים וגם יתפללו מנחה.
במניין בו הוא מתפלל יש כ-15 יהודים בדרך כלל, ואילו בעצרת התפילה יהיו רבבות.
שואל ר' שלמה האם עדיף לצאת לתפילה ברחובה של עיר, וברוב עם הדרת מלך, או שהמעלה של 'הקובע מקום לתפילתו' חשובה יותר מהמעלה של 'ברוב עם הדרת מלך'?
תשובה: המשנה ברורה כותב בסימן תרפ"ז, ס"ק ז', לגבי קריאת מגילה, שיש עניין גדול לקרוא את המגילה בציבור, ובציבור גדול משום פרסומי ניסא, ובכל זאת, מי שיש לו מקום קבוע להתפלל יתפלל במקומו הקבוע וישמע שם מגילה עם ציבור קטן, ואל ישנה את מקום תפילתו בגלל פרסומי ניסא.
עם זאת, בסימן תקע"ט כתב השו"ע שבתענית ציבור כל העם מתקבצים להתפלל יחד ברחובה של עיר, ובוודאי שכולם צריכים לשנות את מקום תפילתם, כי הרי לא מתפללים בקביעות ברחובה של עיר.
ראינו אם כן שבעת צרה, יש עניין לצאת ולהתפלל בחוץ, התקבצות של כל הקהל, ובמיוחד אם כך הורו רבני העיר שיבואו לעצרת ויתפללו בה מנחה, בוודאי שזה יהיה הדבר הנכון לעשותו.
היה יהודי אחד, איש צדיק ירא ושלם, שהתגורר בעיירה וילקומיר בליטא והיה מתפלל בבית הכנסת 'פועלי צדק'. לימים כשהיה בשנת אבל, היה צריך לשנות את מקומו כנהוג בקהילות ישראל, ופתאום הוא הרגיש שבמקום החדש שלו הוא מתפלל עם כוונה גדולה יותר, מעומקא דליבא, ממש נפתחו מעיינות לבו והשיג דרגות בתפילה שמעולם לא זכה להן.
אחר זמן ביקר שם הגבאי של העיר ווילנא, וסיפר לתושבי המקום שיש בידו מסורת שלפני 150 שנה לערך, נקלע הגר"א לעיר וילקומיר, והתפלל בבית הכנסת 'פועלי צדק', וישב במקום פלוני, בדיוק אותו מקום שבו ישב אותו אדם והרגיש שבו נפתחו לפניו שערי תפילה.
כעין זה היה מרנא החפץ חיים מבאר את הפסוק "אין זה כי אם בית אלוקים", במעשה עם רבי איצלה שפעם באמצע הלילה עבר דרך מגרש ריק בפטרבורג ושמע שם קול בוכים "ווי ליה לשכינתא דאיהי בגלותא…", הוא תמה עד מאוד, מי הוא זה ואיזה הוא שעורך תיקון חצות באמצע מגרש ריק? וגילה שהיה זה חייל יהודי שגויס לצבא הצאר, והופקד על המשמר לעמוד שם במשך הלילה, וניצל את הזמן כדי לעשות תיקון חצות בבכייה ויללה של צער על חורבן בית המקדש.
רבי איצלה היה נרגש מאוד למראה עיניו, חייל שנמצא במשמרת הוא נמצא כל כך הרבה זמן בין ערלים מגושמים, ובכל זאת הוא מקפיד לשמור על קוצו של יוד עד כדי כך שהוא אפילו עושה תיקון חצות? הפלא ופלא. לימים, נבנה באותו המגרש בית הכנסת הגדול של פטרבורג.
"אין זה כי אם בית אלוקים", הכח של התפילה ותיקון החצות של אותו חייל יהודי, הפך את המקום הזה למקום קדוש, ונבנה עליו בית אלוקים.
מסופר על הגאון הקדוש רבי אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא זיע"א, בעל ה'יסוד ושורש העבודה', שהיה רגיל להתפלל בבית כנסת קבוע במשך שנים רבות, וגם כשהזקין וקשתה עליו ההליכה היה מתאמץ ומתגבר והולך לבית הכנסת כדי להתפלל שם.
ביום מן הימים אמרה לו הרבנית, מה לך כי תתאמץ ללכת להתפלל דווקא בקלויז הגדול? הרי בקלות נוכל לארגן לך מניין של יהודים שיתפללו איתך בכל מקום שתבחר. בוא נזמין אותם להתפלל בביתנו, וכך תוכל להתפלל בלי להטריח את עצמך דרך כה ארוכה לאדם בגילך?
הסביר לה ה'יסוד ושורש העבודה' תשובה מעולמה של האשה… "הקדירה שבה את מכינה את הקוגל, חדשה היא או ישנה?".
השיבה הרבנית, זו קדירה ישנה, אפילו ישנה מאוד…
ואם יביאו לך עכשיו קדירה חדשה, האם תרצי להשתמש בה כדי להכין את הפשטידה של שבת?
לא ולא, השיבה הרבנית, הרי כל אשה יודעת שקדירה ישנה הרבה יותר מתאימה להכנת פשטידה, הדפנות שלה ספוגים בשמן ובטעמים נפלאים של הפשטידות שנאפו בה לאורך השנים, אם אכין פשטידה בקדירה חדשה, היא תהיה הרבה פחות מוצלחת!
"ישמעו אוזנייך מי שפיך מדבר", אמר הרב לרבנית, "בבית הכנסת מתפללים מאות יהודים כבר שנים רבות. הקירות שלו ספוגים בתפילות! הרצפה שלו ספוגה בדמעות של יהודים, התקרה שלו כבר ספגה המון המון הדים של 'אמן יהא שמיה רבא', קדיש וקדושה, 'ויברך דוד' ו'נשמת', בכזה מקום התפילה יוצאת מעומק הלב, עם תבערה פנימית מופלאה.
"אבל אם אתפלל בבית, הרי כאן בבית הקירות אינם ספוגים בכל כך הרבה תפילות, ואם כן התפילה תהיה הרבה פחות מוצלחת. שווה לי אם כן לעשות מאמץ ולצעוד ברגלי העייפות לבית הכנסת, ובלבד שתהא תפילתי נאמרת כדבעי".
אבל הלה מתעקש: "לא לא, בחיפה! אמרו לי שהכותל המערבי נמצא בחיפה, ולכן אני רוצה שתאמר לי איזה קו מגיע לחיפה, כי אני מאוד מאוד רוצה להיות בכותל המערבי!
"אנוכי עשיו בכורך"
ר' שלמה היה מוכר בחנות של מכשירי חשמל, שהיה רגיל לשמוע אנשים באים לחנות ומבקשים לקנות מקרר מתוצרתה של חברה פלונית דייקא, ולא מחברה אחרת.
בין הפירמות השונות של המקררים, היו שתי פירמות של אותה החברה. המקררים יוצרו באותו מפעל, עם אותם חלקים ואותם חומרים, ורק בסוף הייצור הודבקו על חלקם הסמל של מותג פלוני, ועל אחרים הסמל של מותג פלמוני.
בעוד המותג הראשון נמכר במחיר מפולפל, השני נמכר במחיר הרבה יותר זול.
ר' שלמה ניסה להסביר ללקוחות שהם משלמים כסף רב רק עבור השם היותר מכובד, ובאמת אין שום הבדל בין שני המקררים, אבל הוא ראה שדבריו נופלים על אוזניים ערלות, ולכן החליט לעשות מעשה: הוא תלש את המדבקות מעל המוצר עם המותג הזול יותר, וכשבא לקוח וביקש לקנות מקרר מהמותג היקר, הוא לא התווכח אתו ומיד סיפק לו את המותג הזול יותר, בלי המדבקה ובמחיר הרבה יותר זול.
שאלה: האם מותר לנהוג כפי שנהג ר' שלמה, או שמחמת טוב לבו ורצונו לחסוך ללקוחות בהוצאה הכספית, הוא נכשל חלילה בשקר, ואולי גם באונאה?
תשובה: המשנה במסכת קידושין, דף מח ע"ב, עוסקת באחד שקידש אשה ואמר שהיא מקודשת בדינר של כסף אבל אחרי שנתן לה את כסף הקידושין התברר שנתן לה דינר של זהב, לפי תנא קמא אינה מקודשת, ולפי רבי יהודה אם הטעה לשבח מקודשת.
לכאורה במקרה דנן הוא מטעה את האנשים לשבח כי מספק את אותו המוצר, במחיר זול יותר.
אבל האמת שהדמיון בין המקרים אינו נכון, כי כסף וזהב הערך שלהם ברור וידוע לכל ואין חולק על כך שזהב שווה יותר מכסף.
מה שאין כן בשני המקררים, מי ערב לנו שאכן אין שום הבדל ושהחברה לא משתמש באיזשהו חלק אחד שונה בין שני המותגים כי היא מרגישה פחות מחויבות להשקיע במותג הזול יותר? וגם אם נאמר ששניהם שווים אותו הדבר, אנשים רבים אוהבים לקנות דווקא את המותג היותר יקר, אם בגלל שזה נותן להם תחושת חשיבות או מסיבות אחרות, ואם הוא מסביר לאדם ששני המקררים הם באותו ערך, והלקוח מתעקש על המותג היקר יותר, הרי זו זכותו המלאה, ואין למוכר רשות להונות אותו חלילה.
הגאון רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל, הסביר פעם בטוב טעם ודעת את הפשט בדברי יעקב אבינו שלכאורה שינה מהאמת כשאמר ליצחק אביו 'אנוכי עשו בכורך', כיצד יכול היה לעשות זאת?
הסביר זאת רבי ראובן על פי משל:
יושב לו יהודי בתחנת האוטובוס שברח' רבי עקיבא בבני ברק, והנה מגיע יהודי בעל מראה קצת חריג בסביבה, ומיד כשפתח את פיו ניתן לשמוע שהוא עולה חדש, שאך בקושי יודע לדבר בשפת המדינה.
"איזה אוטובוס מגיע לחיפה?" הוא שואל את היהודי היושב בתחנה, "אני רוצה להגיע לכותל המערבי!".
"ידידי, הכותל המערבי נמצא בירושלים", מסביר מיודעינו לעולה החדש, אבל הלה מתעקש: "לא לא, בחיפה! אמרו לי שהכותל המערבי נמצא בחיפה, ולכן אני רוצה שתאמר לי איזה קו מגיע לחיפה, כי אני מאוד מאוד רוצה להיות בכותל המערבי! כל ימי אני מתגעגע ומתרפק על המחשבה מתי כבר אהיה בארץ הקודש ואזכה להיות בכותל המערבי בחיפה!!!".
כל הניסיונות להסביר לו ולהוכיח לו באותות והמופתים מהסידור ומהחומש ומהעיתון של אתמול, שהכותל המערבי נמצא בירושלים, עולים בתוהו.
והנה מתקרבים שני אוטובוסים לתחנה, אחד נוסע לירושלים והשני ל… חיפה!
מה צריך האיש לענות לעולה החדש? לשלוח אותו לאוטובוס הנוסע לחיפה או לזה הנוסע לירושלים???
אומר רבי רואבן קרלנשטיין, ברור שהוא צריך להעלות אותו לאוטובוס הנוסע לירושלים, ואם צריך הוא יכול לומר לו שהוא נוסע לחיפה, לכותל המערבי בחיפה… כי אף שהוא משנה מהאמת, הרי זאת התשובה האמיתית שאותה באמת מחפש העולה החדש, גם אם הוא עצמו אינו מודע לכך.
אם כן ברורה הפעולה של יעקב אבינו. הוא ידע שאביו יצחק רוצה לברך את הבן הצדיק מבין השניים. הוא ידע גם שהוא יושב אוהלים ואחיו עשו קצת פחות מחובר לעניין של לשבת ליד הסטנדר. הוא ידע שהברכות מגיעות לו, אבל אבא שלו חושב שהן מגיעות לעשו הצדיק… אומר לו יעקב "אני עשו הצדיק", מה שאתה חושב על עשו, זה אני! ואם כן ברור שאין פה שקר ורמייה.
** השאלות והתשובות נכתבות לחידודי בלבד, ואין לראות בהן הלכה למעשה **