סיפר רבי ניסים נפתלי שליט"א מייסד וראש המרכז התורני 'מדרש בית נשיא' בראשון לציון.
בשנת תשס"א זכיתי להשתתף בשבת חתן לנכדו של מרן הגר"ע יוסף זיע"א. השבת היתה במלון לרום בירושלים בהשתתפות בני משפחתו של מרן זיע"א.
והנה לאחר קריאת התורה בשבת, כמובן בהשתתפותו של מרן, נתבקשתי ע"י אחד מהמתפללים לעלות שליח צבור לתפילת מוסף, ואכן ניגשתי לתיבה ע"מ להתחיל בתפילה.
לפתע ניגש אלי אחד מבני המשפחה של מרן זיע"א, ומספר לי שמרן ביקש ממנו שהוא יעלה להיות חזן. כששמעתי כך מיד ירדתי מהתיבה ואמרתי לו: בכבוד, בכבוד, תהיה אתה חזן.
לאחר התפילה ניגש אחד מבני המשפחה למרן ולחש לו: "כבוד הרב, שפכו את דמו של נפתלי – הורידו אותו מהתיבה".
מרן זיע"א נבהל מאוד ומיד קרא לי, והתנצל ואמר שלא ידע שכבר ביקשו ממני לעלות לתיבה, וכדי לשמח אותי ביקש ממני שאשב לידו, וביקש שאספר לו על המוסדות שהקמתי, כמה מתפללים נמצאים, ומה הפעילות שלי במשך כל השנה – ותוך כדי השיחה מרן סוטר לי על הפנים מימין ומשמאל – כמובן ששמחתי על כך כמוצא שלל רב.
לאחר מכן שאל אותי מרן – "האם אתה מוחל לי?" ואני מרוב בהלה לא עניתי כלום, כולי רועד לשמוע את גדול הדור מבקש ממני מחילה.
ואז פונה אלי שוב מרן ואמר לי: "נפתלי, תגיד אחרי מילה במילה: אני – מוחל – לך". מיד עשיתי כך לאלתר, ואמרתי מילה במילה.
לאחר מכן הכריזו שתפילת מנחה של שבת בשעה 4:00 אחה"צ. אני הגעתי כמה דקות לאחר השעה 4:00 ואני מבחין שכולם נמצאים בביהכנ"ס, כולל מרן בעצמו, ועדיין לא התחילו את התפילה, מה שלא אופייני למרן להתעכב אפי' בדקה אחת.
מיד כשמרן הבחין שנכנסתי, הוא פנה אלי ואמר: "נפתלי, בכבוד, תעלה חזן" – וכל זאת על מנת לתת לי הרגשה נעימה ולשמח אותי…
(גיליון יביע אומר בא תש"פ)