כל דכפין ייתי
הגה"צ רבי שמשון פינקוס זצ"ל סיפר, כי בהזדמנות מסוימת נתבקש לספר 'סיפור יהודי'. לאחר מחשבה, סיפר את הסיפור הבא, כאשר הוא מטעים ומסביר כי לדעתו – אין סיפור יהודי מזה… וכך סיפר הרב פינקוס:
הגאון רבי חיים בריסקער, ידוע היה במידת הצדקה שלו, שהיתה מעל ומעבר להשגתנו… כך למשל, ביתו של הגר"ח היה פתוח לרווחה, כפשוטו, ממש הפקר, וכל מי שרצה יכול היה להיכנס אל הבית, למצוא לעצמו דבר מה לאכול, לתפוס מיטה וללכת לישון…
לא אחת ארע, שכאשר ביקש הגר"ח עצמו לשכב על מיטתו לאחר יום של עמל התורה מפרך – הוא מצא כי מיטתו כבר נתפסה על ידי אחד האורחים… במקרים מעין אלו, היה עוקר את אחת הדלתות מציריה, מניח אותה על הריצפה וישן עליה את שנתו הקצרה, כאשר למחרת היום הוא כמובן ממשיך את שגרת עמלו כרגיל…
מספרים, שפעם אחת ניגש אחד מעוברי האורח אל הגר"ח, מבלי שיהיה לו שמץ של מושג בדבר העובדה שהעומד מולו הינו בעל הבית ושל: "אינני יודע כמה זמן אוכל לשהות כאן? אני כבר נמצא פה מספר שבועות, ואין לי מושג מה מקובל כאן: האם אני יכול עוד להשאר?"…
תשובתו של הגר"ח היתה מדהימה… מבלי לחשוב פעמיים הוא השיב לשואל ואמר לו: "האמת? אני לא יודע, אבל אני נמצא פה כבר שנים, ואף פעם לא אמרו לי כלום!!"… נפלא!!
מכל מקום, המעשה אותו ביקש הרב פינקוס לספר, הינו המעשה הבא:
באחת השנים נכנסו גבאי העיר בריסק אל ביתו של הגר"ח, וגילו לחרדתם כי בבית שורר כפור נוראי. אם נביא בחשבון את הקור האירופאי, בצרוף העובדה שהבית לא היה מחומם כלל, נוכל לקבל מושג מה אודות הקור הנורא ששרר בו…
כאשר התגלה הדבר לגבאי העיר, הם מיהרו לעשות מעשה. הם שלחו ומילאו את המחסן של הרב בעצים, אשר די בהם כדי להספיק לחימום למשך תקופה ארוכה.
אלא שלאחר מספר ימים, כאשר שבו הללו לבקר בביתו של הרב, גילו שהמצב לא השתנה כלל וכלל… הכפור עודנו עומד בעינו… "מה קרה.", הם שאלו את הרבנית, "מדוע אינכם משתמשים בעצים ששלחנו לכם?, התפלאו, אך הרבנית הסבירה כי העצים אזלו מזמן…
היא סיפרה, כי מיד כאשר נודע לרב שמחסן ביתו מלא בעצי הסקה, הוא הזמין את כל העניים ליטול מהעצים כאות נפשם כדי לחמם את בתיהם, והללו לא היו זקוקים להזמנה נוספת… תוך שעות ספורות לא נותר במחסן אפילו כפיס עץ לרפואה…
חשבו הגבאים וחשבו, עד שעלה בדעתם רעיון נפלא כיצד יוכלו לחמם את ביתו של הרב, מבלי שתהיה לו האפשרות לחלק את כל עצי ההסקה לעניים… הם הביאו אפוא מטעם נוסף של עצי הסקה, מילאו את המחסן בשנית, ואף נעלו אותו כראוי, כאשר הפעם הם מבהירים לרבנית בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי העצים הינם רכוש הקהילה, וכי לרב ובני ביתו אמנם ניתנה רשות להשתמש בהם לצורך עצמם, אולם בשום פנים ואופן לאל חלק אותם לאחרים…
למחרת היום באו הגבאים לבדוק את מצב החימום בביתו של הרב, ולהפתעתם המוחלטת התברר להם כי הכפור עדין שולט ברמה…" היתכן?", טענו הגבאים באוזני הרבנית, "הלא אתמול הבאנו עצי הסקה, ואסרנו עליכם לחלק את העצים לאחרים! אם העצים עדין נמצאים – מדוע אינכם משתמשים בהם? ואם הם חולקו לעניים – הלא גזל יש בדבר, שכן לא ניתנו לכם אלא לצורך שימושכם הפרטי!" הוסיפו, והרבנית נענתה והסבירה:
"אתם בודאי צודקים. הרב לא יכול היה לחלק את העצים לעניים – שכן גזל גמור יש בדבר. אולם דוקא משום כך סירב הרב להשתמש בעצים אלו, באמרו כי כל עוד אין לעניים איך לחמם את ביתם, גם הוא אינו מוכן לחמם את ביתו!"…
זהו הסיפור הנפלא, אותו הגדיר הרב פינקוס כ'מעשה יהודי'.. כי אמנם מי יכול לעשות מעשה שכזה? מי יכול להתנהג כך? רק יהודי!!
(מתוך ומתוק האור הגדה של פסח)