הרב בנימין בירנצוויג
ואמרת אליו… וענית ואמרת… ארמי אובד אבי (כו, ג-ה)
ואמרת אליו, אומר רש"י הקדוש 'שאינך כפוי טובה'!
ומה הוא אומר? "ארמי אובד אבי וירד מצרימה", מתחיל להזכיר חסדי ה' עם ישראל מאז היותם לעם! ומדוע לא די להזכיר את החסד שעושים לנו כאן ועכשיו למה ללכת כל כך רחוק?!
תשמעו ווארט נפלא ששמעתי בשם הרב אביגדור מילר זצ"ל . דוד המלך אומר "דשנת בשמן ראשי כוסי רוויה" ושואל הרב אביגדור מילר זצ"ל מדוע אנו לא מצליחים למלאות את הכוס ולא מרגישים רוויה בהודאתנו לקב"ה על רוב חסדיו איתנו כמו שהרגיש דוד המלך? והוא מתרץ שלדוד המלך היה כוס שלמה והיא התמלאה כל הזמן מרוב טובותיו של הקב"ה, אבל אנחנו יש לנו חור בתחתית הכוס כי טבעו של האדם הוא להודות רק על ההווה ולא על העבר כי הוא מתרגל לדבר ונראה לו החסדים כדבר טבעי, וכל טובה באה והולכת, ולכך אין כוסנו מתמלאת מרוב חסדי הבורא אתנו!
ר' איסור לזמן מלצר זצ"ל (אבן האזל הקדמת קדשים ח"ב) שאל שאלה מעניינת: מזמור שיר חנוכת הבית לדוד – היכן יש במזמור הזה אזכור על חנוכת הבית, הכל מוזכר הצרות האויבים, חולים וההצלה מהם, אבל לא חנוכת הבית? אלא שמלמדנו דוד המלך כיצד מודים להקב"ה: אם אדם היה עשיר גדול ונחלה, והגיע ממש עד מצב סכנה, ועקב מחלתו איבד את כל רכושו, ועזרו ה' יתברך ונתרפא וחזר להצליח בעסקיו ובנה ארמונו המפואר, והולך לעשות חנוכת הבית, והוא מודה להקב"ה בחנוכת הבית על שנתן לו את האפשרות לבנות כזה ארמון, הוא לא יודה על המחלה שהיתה לו ושנתרפא ממנה זה הוא כבר שכח, אבל דוד המלך כשבא לחנוך את ביהמ"ק מודה להקב"ה על כמה שהביאו לכך הצלה ממחלות ואויבים עד שזכה לחנוכת הבית. – כך היא דרך ההודאה זה חיוב הכרת הטוב לזכור להקב"ה תמיד את כל הטובות שגמלנו.
מבהיל עד כמה החשיבו גדולי עולם את מידת הכרת הטוב שבעבורה גמלו מעל ומעבר לעושה טובתם.
פעם כאשר סח הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל אודות מעלתה הנשגבה של מידת הכרת הטוב סיפר האי עובדא מקדוש ישראל מרן הגאון רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל:
היה זה יום סגרירי כאשר שלח מרן הגרי"ל דיסקין זצ"ל לקרוא אליו את רבי משה יוליס [זקנו של חמיו של הגרי"י פישר] כאשר הגיע רבי משה יוליס אל מרן הגרי"ל דיסקין, ראה שם שלושה אנשים יושבים לפני רבי יהושע לייב, הביט רבי משה בפניהם וראה מחזה אלוקים זיו השכינה קרן מהם, ועוד הבחין כי תואר פניו של האמצעי בין השלושה אינו ניתן לתיאור כי אם בהגדרה אחת מלאך אלוקים ממש.
בצאת האנשים מלפניו פנה רבי יהושע לייב אל רבי משה וכמלחש סוד אמר לו, ראית את האמצעי בין השלושה? היה זה מרנא הגר"א מוילנא זצוק"ל!!!
רבי משה הזדעזע עמוקות ממה שראה במו עיניו ומה ששמע עתה מפי רבו הקדוש ונבצר ממנו להעלות על דעתו מדוע זכה לחזות במחזה נורא שכזה, ואמר הגרי"י פישר זצ"ל הסיבה שבעבורה זכה רבי משה לכך הייתה משום הכרת הטוב של המהרי"ל דיסקין אליו וגופא דעובדא הכי הוה:
כמה ימים טרם התרחשות זו, סחה הרבנית אשתו של רבי יהושע לייב לרבי משה הרופא שהיה רופאו האישי של רבי יהושע לייב, כי זה כבר תקופה ארוכה שהיא מכינה לבעלה רבי יהושע לייב רוטב עם בשר לסעוד את לבו, אבל הוא אוכל רק את הרוטב המרק ואילו בבשר אינו נוגע כלל ואינה יודעת מה לעשות כדי שיטעם גם מן הבשר הדרוש לבריאותו, שאל רבי משה את הרבנית לסדר הגשת התבשילים האם המרק קודם לבשר או להיפך, השיבה הרבנית כי את המרק היא מגישה בראשונה, אמר לה רבי משה כי כאן נעוץ הדבר, שכיון שהוא מקבל את המרק תחילה אוכל הוא לשובע נפשו ומשאיר את הבשר, על כן תשנה הסדר ומעכשיו תגיש לו את הבשר תחילה.
למחרת עשתה הרבנית כעצת רבי משה והגישה את הבשר תחילה, כשרצה רבי יהושע לייב לטעום מן הבשר הזדעזע, הוא הבחין בשאלה הלכתית במנת הבשר שלפניו. קרא רבי יהושע לייב לרבנית ושאל אותה לפשר הדבר מדוע הגישה את הבשר לפני המרק שלא כרגלה כל הימים, כי בגין שינוי זה ניצול היום מחשש איסור, אילו הגישה את המרק תחילה לא הייתה השאלה נראית לעיניו כלל, הרבנית השיבה כי פעלה לפי עצתו של רבי משה.
רבי יהושע לייב שהכיר טובה לרבי משה שעל ידו ניצל מחשש אכילת איסור השיב לו כגמולו בהציגו לפניו מחזה שלא מעלמא הדין בהראותו לו תואר הוד כבוד מרנא הגר"א זצוק"ל.