בימים הללו טרם כניסתנו לימי הפסח, בני ישראל לדורותיהם מהדרים בכל כוחם ונפשם להכין את ביתם כראוי לקראת החג, לנקות, לקרצף, לשטוף ולרחוץ את מעונם וכל כליהם, להגעיל ולהכשיר, ולבער את כל החמץ שבאמתחתם. ומעוררים הם בכך זכויות גדולות להשפיע את שפע החג במרומים. נעלה בין בתרי השורות עובדות מעניינות ופנינים יקרים שחוו וראו אצל גדולי צדיקי קמאי שבכל דור ודור, שהחמירו על עצמם, וראו לנכון בעצמם לבער את חמצם מכל וכל, לבדוק את בדקי ביתם, ולהוציא את מוצרי החמץ, להטריח את גופם בטירחות יתירות, ולממש את מצות הביעור בהדור רב תוך חומרות והידור מפליא.
דבר מעניין, וגילוי מרהיב כתב לאמר בספר "קב הישר" פרק ד: "יש קבלה בידי, כל טורח שאדם מטריח עצמו לכבוד יום טוב של פסח, והוא עייף ויגע בטורח, אזי בעסק הזה, הוא הורג כל המזיקין הנקראים נגעי בני אדם".
מצוה בו יותר מבשלוחו
תלמידים רבים ואף משרתים היו לו למרנא ורבנא בעל החתם סופר זי"ע. ואפילו הכי, את ההכנות לחג הפסח לא הטיל על אף אחד מהתלמידים הרבים, או על אי-מי מן המשרתים. בעצמו היה עושה את הכל, ואף שלפעמים היה הדבר קשה עליו מחמת בריאותו.
פעם נשאל לסיבת הדבר על ידי בנו הגה"ק רבי שמעון סופר זצ"ל ששאלו: "אבא, הן בכל התורה כולה יש דין של שליחות, ולמה זה לא תוכל להטיל מלאכות שונות על שליח שיעשה זאת?"
נענה אביו בעל החת"ס ואמר: "בליל הסדר אנו אומרים בהגדה של פסח 'ועברתי בארץ מצרים והכיתי כל בכור', ועל זה אומר בעל ההגדה 'אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא השליח, אני הוא ולא אחר'. ואם הקב"ה עשה את הכל בעצמו ללא שליחים, הרי שבפסח אין מביטים על דין שליחות בקיום המצוה עצמה, וצריך את הכל לעשות לבד".
ואכן, כך היה מנהגו של מרנא החת"ס, כפי שלימים סיפר בנו רבי שמעון זצ"ל: את כל סידור ענייני מכירת חמץ היה עושה לבדו, ועד שנתו האחרונה. גם כאשר בדק חמץ היה הולך בעצמו מפנה לפינה ובודק הכל בעמל רב. את הבית והעלייה היה בודק בחומרא יתירה, ואף גם את כל הארגזים שהיו בביתו. ובכלל, בכל מקום בו היתה אפשרות שמא הוכנס לשם חמץ, היה בודק ומחפש חיפוש אחר חיפוש שעות מרובות. ועד כדי כך לא חס על כבודו – מספר בנו רבי שמעון – עד שאפילו את הלול של התרנגולים שבחצר ביתו היה בודק לבד. זאת, על אף שהיו לו תלמידים רבים, אבל הוא עשה את הכל בעצמו, ולבדו בדק. כי היה מקפיד על קיום המצוה בעצמו ולא בשלוחו.
אף את הנרתיק התפילין יש לנקותו מחמץ
מפאת גודל זהירותם של מאורי ישראל לשבטיו מאיסור החמץ, והקפדתם אף על משהו קל, ראו להיזהר לבדוק את כל חפציהם, וגם בדברים שלא עלה דעתו של אדם בכך. סיפר הרה"ק רבי אליעזר זאב מקרעטשניף זי"ע שפעם אחת, באמצע תפילת שחרית של ערב פסח, עלה במחשבתו, שהיות ונרתיק הטלית –ותפילין לא נשמר כהוגן כל השנה מפרורי חמץ, כי לעיתים מחלקים בבית המדרש מזונות ויי"ש לתיקון וכדומה, ויארע לפעמים שנופלם אי-אלו פרורי חמץ לתוך הנרתיק, הרי צריכים לנקותו. תיכף ומיד אחר התפילה ניקה בעצמו היטב הנרתיק ואף הפכו לצידו הפנימי לנקותו היטב, ואחרי כן גדלה שמחתו מאד, שחידש דקדוק בעניני פסח, שהוא "מילתא דלא רמיא עליה דאיניש".
בדומה לזה המשיך לספר הרה"ק מוהרא"ז זיע"א שעוד בשחר ימיו כאשר מתגורר היה בנדבורנה, עלה בדעתו, כי מבשבת קודש מניחין לפעמים את השטריימל על השולחן שסועדים עליו, עלולים להימצא בו פירורין משיירי מאכל של חמץ. תיכף כשעלה מחשבתו זאת, נטל בהתלהבות השטריימל וניערו בעוז לשם מצוות ביעור חמץ, ובדק היטב בין כפליו ומכל צדדיו עד שהוכשר לפסח. והוסיף ואמר: "ראו מה מצוה עושה, שטריימיל שהיה לי בעת הזו, כבר מיושן ובלוי היה מאוד, ואותה שנה, בליל התקדש החג לאחר תפילת ערבית ניגשו אלי מקורביי ובירכוני בברכת "תתחדש" על השטריימל החדש שקנית… על כך ביאר הרה"ק: על ידי שהיתה לו השתדלות במצוה זו, נשפע על השטריימל הישן והבלוי – אור חדש ומראה נאה, מגודל מצוה לשם שמים [שער האותיות].
טרם פרוס ימי חג הפסח היה מקפיד מאוד כ"ק מרן אדמו"ר בעל "דבר חיים" מנדבורנה זי"ע על ניקיון הבית והישיבה – ובדיקתם לפני חג הפסח. פעם, הטיל על בחור אחד להיות מופקד על ניקיון חדר האוכל של הישיבה. אמר לו: "רואה אתה, כגון ארון זה למעלה, אף שם שומה עליך לבדוק ולנקות". ומידי דברו, גרר כסא ופתח הארון הגבוה, ומצאו שם בקבוק בירה… כך היתה דרכו בקודש שהיה תמיד עומד ומשגיח על עבודת הבדיקה והניקיון שיהיה כפי חומרותיו ורצונו [הגדה של פסח שלשלת הקודש נדבורנה תשע"א].
המלאכים היוצאים מן התקיעות מן הקשר"ק והקש"ק והקר"ק – יהיו לנו למליצי יושר
את דרשותיו בשבת הגדול היה דורש הגה"צ רבי יצחק שלמה אונגר בקול חוצב להבות אש, והיו דבריו יורדות חדרי בטן של כל המונים המתדפקים אליו להאזין ברוב קשה. בדרשות אלו – היה; ממליץ טוב ויושר על נשים צדקניות – אשר עוסקות שבועות רבים קודם הפסח בניקוי הבית מכל שמץ ומשהו חמץ – -, בניקיון יסודי למופת. " – אשרי להם ואשרי חלקם בזה ובבא – " מוסיף הוא לקבוע. מביא היה את אימרתו של סניגורן של ישראל רבינו בעל ה"קדושת לוי זיעועכי"א. כשהיה רואה הגה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב בערבי פסחים נשים עוסקות בניקוי והכשרת הבית והכלים, תוך גירוד, קירצוף, שטיפה ורחיצה, היה מבאר לאמר את מה שאומרים אנו ביהי רצון אחר מצוה הנשגבה של תקיעת שופר: שכל המלאכים היוצאים מן התקיעות מן הקשר"ק והקש"ק והקר"ק – יהיו לנו למליצי יושר ומלמדי זכות". אמר על כן הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב; כי ר"ת היוצאים מן קשר"ק הוא: ק'-ראצין ש'–אבן ר'–ייבן ק'-אש'רן [קירצוף, שטיפה, רחיצה, קירוד] של הנשים צדקניות לפני חג הפסח – היינו, שכל ההכנות הללו יוצרות מלאכים מליצי יושר ליישראל… אז בדרשתו עולה היה בדעתו של הגרי"ש זצ"ל ומבאר על כך את עומק הדברים: "אנו אומרים אחרי תקיעת שופר, אמנם תקענו שופר; אבל לצערינו לא עשינו את כל הכוונות כדבעי לפני המצוה הקדושה הזו. וכו'. אנו מבקשים מהקב"ה אם לא הכנו עצמינו למצוה הקדושה הזו של תקיעת שופר, אנא! קח את ההכנות הקדושות של הנשים צדקניות; לפני חג הפסח, וצרפם אל התקיעת השופר וכו' ויעלו לרצון לפניך כל המלאכים הקדושים שנבראו מו הק'ראצין ש'אבין ר'ייבן ק'אשרן שלהם, ויהיו לנו למליצי יושר לפניך, והבן! –"(תורת איש עמ' קעט) – דבריו הנלהבים שופכים אור וחיות חדשה בגודל מעלת ההכנה לחג הקרב ובא…
על מליצתו של בעל הקדושת לוי האמור, מסופר כי אצל הרה"ק רבי אשר מסטולין-קרלין זי"ע פנו אליו בני תלמידיו כי עבודה קשה הינו אצלם בפרוס הפסח, כדי לגרר ולהקציע בדקדקנות את השולחנות המחוספסים, כדי לנקות אותם מכל פירור חמץ ולהוציא מכל סק את הפירורים שנפלו לתוכם במשך כל ימות השנה. על כן אמרו להרה"ק רבי אשר זי"ע – כי הרבה יותר קל והרבה יותר מהודר לעשות שולחנות חדשים לפסח. נענה הרה"ק ואמר: "ואם תעשו כן, מה יעשה הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב שהמליץ טוב על בני ישראל ואמר: רבש"ע, כשיבוא השטן לקטרג לפניך יעלה לפניך קול הגירוד והגרירה של שולחנות החמץ לפני חג הפסח, ויחריש את קולו.[ דברי אהרן, עמ' לו הגדש"פ עוז והדר]
מצא גלוסקא יפה
לא הירפו אלו הצדיקים מלנקות ולכלות את החמץ השרוי בביתם, ואף בליל בדיקת חמץ טרחו בגופם לבדוק יותר מיכולתם לבטל את החמץ כליל ולהשמידו לגמרי.
טירחה רבה היה טורח הרה"ק רבי יצחק מספינקא בעל החקל יצחק זי"ע בעת בדיקת החמץ, כשהוא עושה זאת בעזרת מקורבו רבי צבי יוסף הופמן זצ"ל. שעות ארוכות היה בודק, מטפס לבדוק גם את גגות הארונות, ואף גם מתחת למיטות. ולא נחה דעתו, עד שפעם אחת ביקש את הסולם כדי לעלות עליו ולבדוק בשעון האורלוגין הגדול שבחדרו. רבי צבי יוסף ראה כי הרבי כבר קרוב לכדי אפיסת כוחות. ומחמת כן ניסה להניאו מלבדוק בשעון האורלוגין, באומרו: והרי הוא מקום שאין מכניסין בו חמץ, ולמה הוא צרך בדיקה? אלא, שהרבי לא ויתר, ורצה בכל אופן לבדוק בתוך השעון.
הרבי טיפס על הסולם לעבר השעון ופתח בחלון הזכוכית, חיפש תחת לוח הספרות, ואף גם בדק בחלקים הפנימיים, ואז לפתע… שלף משם חלה קטנטנה מי"ב החלות, שהיה רגיל לחלק בשעת סעודה שלישית…
לאחר חקירה התברר שאחד מנכדיו של הרבי שמר על החלה כסגולה, והצפינה שם. "ואתה אמרת כי אני טורח טירחה יתירה לשוא?" – אמר הרבי לר' צבי יוסף ז"ל – "והלא כל טירחותי במשך כל השנים, כדאיות היו עבור חלה זו. ולא עוד, אלא שגם ביטול החמץ בפה לא היה מועיל לכך, שהרי ביטול מועיל רק לחמץ שאינו רוצה בקיומו, ואילו מי שהחביאה כאן רצה כן בקיומה… (שושלת ספינקא, שצב. מעשה צדיקים עמ' כ )
בשורות זעירות הללו ניסנו לפקוח עין ולהעיף מבט על הנהגותיהם בקודש של רועי הדורות, על הקפדתם וזהירותם היתירה, נלך בדרכים הללו נבער את החמץ ונשביתו כליל מתוך ביתנו, תוך הידור רב וזהירות רבה, ובכך נקיים את מצות החג בכשרות כראוי וכיאות.