בגמ' בעמוד היומי שאנו לומדים היום, מספרת הגמ': "ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' חייא בר אבא, חזייה דהוה מאריך טובא, אמר ליה: "כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים, תו לא צריכת!"
להמליך את ה' על עצמינו!
והנה לפי הגירסא אצלינו: "כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים", אינו כתוב שימליכנו על עצמו…
והדברים פלאיים המה…
וכן כותב גם רבינו החפץ חיים בספרו 'שם עולם' (חלק א סוף פרק יב) בשם מרן רבי ישראל סלנטר זצ"ל על סמך דברי גמ' אלו שהן אמת שאין אנו מתעצלים להמליך השי"ת על כל השבעה רקיעים והארץ וד' רוחותיה, אבל על עצמנו לקבלו למלך, שיהיו אברינו נשמעים לקבל עליהם עול מלכותו יתברך, כמה פעמים שוכחים דבר זה לגמרי…
והדברים מחייבים ביותר!
אכן מצאנו לבעל הלכות גדולות שמוסיף לגרוס: "כדי שתמליכהו עליך ועל השמים והארץ ועל ארבע רוחות העולם" אם כן ניחא יותר! ומביאו המאירי וכותב: "יש מלך במדינה, יש מלך בעירו, יש מלך בביתו, וקשה שבכולן להיות מלך על גופו על כן יש לכוין ביותר להמליכו על עצמו!"
ואם כן, הדברים מחייבים עוד יותר – המלך את השי"ת עליך ועל איבריך!
אלא שמעתה יש לעמוד על לשון "שמע ישראל" כאילו הפניה לקבלת עול מלכות שמים מופנית לאחרים, ומה הפשט בזה?
מבאר רבי שלום שבדרון זצ"ל בשם הגרי"ל חסמן זצ"ל שהפשט הוא אחר לגמרי, משל לאדם שמצא מציאה גדולה מאוד, ותיכף קופץ בשווקים וברחובות וצועק ומכריז: 'ראו איזה דבר גדול מצאתי!' וכן הוא הדבר הזה, איש ישראל צועק לכלל ישראל: 'שמע ישראל! אתם יודעים מה מצאתי? מצאתי והבנתי כי – – – ה' אלקינו ה' אחד!'
עד כדי כך!
להמליך בכל הזמנים!
ויש שרצו לבאר דברי הגמ' בדרך רמז: "כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים" – היינו בכל הזמנים כולם! בין בזמנים שהאדם למעלה, שהכול הולך כשורה ובנקל. ובין בזמנים שהאדם למטה, שלא הולך לו בנקל ויש לו קשיים. ובארבע רוחות השמים – ישנם מעבי רוח שונים, זמני שמחה וזמנים של צער!
וזה לשונו של בעל הנתיבות שלום מסלונים זצ"ל (מאמר אמונה) בהקשר לזה: "האמונה – תמציתה בצו החיים של יהודי: 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד', הפסוק הזה הוא נשמת כל היהדות, והוא שירת חייו של היהודי, את חייו מתחיל בפסוק זה, בהיכנסו בבריתו של אברהם אבינו משמיעים באזניו קריאה קדושה זו, וגם טרם לכן חוזרים כל לילה ליד מיטתו את שורש אמונתנו כי ה' אלוקינו ה' אחד, כשאך מתחיל לדבר מלמדים אותו פסוק זה (סוכה מב.), ואחר כך כל ימיו פותח ומסיים את יומו בקריאת שמע 'אשרינו שאנו משכימים ומעריבים ומייחדים שמך בכל יום וקוראים פעמיים באהבה', ביום הקדוש אחרי הטהרו לפני ה' מסיים את היום בקבלת עול מלכות שמים בקריאת שמע, וכאשר עובר לעולם העליון וגומר תפקידו בעולמו בטרם תאפס נשימתו יסיים בה את שירת חייו בקריאת האמונה כי ה' אחד!"
"האמונה – היא מזבח האהבה עליה שפכו דמם מיליוני יהודים והקטירו נשמתם כשפיהם מלא בשירת חייהם בהכרזת 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד', באש קודש זאת עלו על המוקד, והיא גם שירת החיים בעתים המאושרים עת מתרפק על אביו שבשמים מתוך הרגשת 'אם אסק שמים שם אתה!'"
"וכמו שמסופר על השפת אמת שבשעה שהכניס את בנו כ"ק אדמו"ר בעל האמרי אמת זצ"ל לחופה אשר התקיימה ביום יז אדר א תרמ"א, התאספו אלפים מכל קצות הארץ לעיירת גור, מעמד נורא הוד היה טרם החופה כאשר השפת אמת הסתובב אחוז שרעפים ופניו להבים, אחד החסידים הישישים (שעוד נסע לרבי ר' בונים מפשיסחא זצ"ל) הכריז כי עתה כנהוג יברך אבי החתן את בנו, השפת אמת ניגש אל בנו ולחש באזנו: "ואהבת את ה"א בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך!"
זהו "כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים" – בכל המצבים ובכל הזמנים!