את היי לאלפי רבבה כד ס
מלאכת-הקירוב היא אחת המשימות של דורנו. ראשי הארגונים המטפלים בנושא זה טוענים שכיום, יותר מכל תקופה אחרת, אפשר ממש לאסוף יהלומים בכל פינה, ולהביאם היישר אל בתי המדרשות.
בואו נשמע מה היתה השקפתו בנושא זה של מרן ראש ישיבת פוניבז', הגרא"מ שך זצ"ל.
אברך צעיר התדפק בהססנות-מה על דלתו של מרן ראש הישיבה. משנפתחה הדלת והאברך נכנס אל החדר פנימה, ואמר שיש לו דבר-מה לשאול, דבר המציק לו כבר תקופה ארוכה, אמר מרן זצ"ל: 'אבל אני רוצה ללמוד… כל הזמן באים אליי בשאלות, ולא נותנים לי מנוח'…
אבל האברך התעקש. 'הדבר מציק לי, והוא כרוך בזיכוי הרבים, ואינני יכול להכריע בו לבדי', אמר. מששמע מרן ראש הישיבה שיש כאן שאלה בענין זיכוי הרבים, התבטא ש'על דבר כזה צריכים לסגור את הגמרא ולשמוע את השאלה'. וסגר את הגמרא.
למשמע הדברים הפיקו פני מרן זצ"ל שמחה
האברך פצח את פיו וסיפר שהוא לומד שני 'סדרים' בכולל, ובשעות הערב והלילה מתעסק בקירוב רחוקים בשכונה ברמת גן, ורואה ברוך-השם ברכה בעמלו, כי רבים מבני השכונה שהיו מעבר לגדר, בלשון המעטה, באים לשמוע ממנו שיעורי תורה, ובזכות זה התקרבו ליהדות.
למשמע הדברים הפיקו עיניו של מרן זצ"ל שמחה וסיפוק, אבל אז המשיך האברך וסיפר שמזה תקופה ארוכה הוא לא נמצא בביתו כמעט כל היום. 'אני יוצא לכולל בשעות הבוקר, וחוזר לביתי רק לאחר הפעילות לקירוב רחוקים, וזה יוצא בשעת-ליל מאוחרת מאוד', אמר.
'האם ראוי הדבר שאשה לא תראה את בעלה במשך כל היום, ותישא את משא-הבית והילדים לבדה, כשאני נמצא מחוץ לבית'? – שאל. 'מזה זמן רב שאני מתלבט בשאלה אולי כדאי שאצמצם קמעה את שעות הפעילות שלי בלילה, כדי שאחזור הביתה מוקדם יותר'?
האברך הדגיש שאשתו היא אשת חיל אמיתית, והיא עצמה בוודאי לא תֹאמר לו מילה וחצי-מילה, וגם לא תַּרְאֶה לו שהיא אינה מרוצה. ודווקא בשל כך הוא מתלבט מה לעשות!
הטלפון מצלצל בביתו של האברך
השעה היתה 10 לפני הצהריים, ביום שישי. מרן זצ"ל שמע את השאלה בכובד-ראש, ושאל 'איפה נמצאת עכשיו עקרת-הבית שלך'? האברך השיב שהיא בעבודה. 'מה מספר הטלפון אצלכם בבית, ומה הוא שמה הפרטי של האשה'? – שאל ראש הישיבה, ואמר 'אתה יכול ללכת לביתך, ואני כבר אסדר עבורך את הדברים על הצד הטוב ביותר'.
האברך חזר לביתו ועדכן את רעייתו בפגישה שהיתה לו עם מרן ראש הישיבה. והנה, בשעות אחר-הצהריים של יום שישי מצלצל הטלפון בביתו של האברך. בעל-הבית מרים את השפופרת והאיש שמעבר לקו מזדהה ואומר: 'כאן מדבר אליעזר שך, אפשר לקבל את עקרת-הבית', ונקב בשמה הפרטי.
האשה ההמומה לוקחת את השפופרת, ומרן זצ"ל מעודד אותה בדבריו, ואומר: האם ראית פעם אדם המֵרִים מהרצפה שקי-יהלומים, ומתעייף, ובגלל עייפותו הוא משליך כמה מהשקים, ואינו לוקחם? הרי ברור שהוא יעשה כל מאמץ אפשרי על-מנת לקחת עוד שק, ועוד שק, ועוד שק, כי הוא מבין שכל שק שכזה שווה מיליונים רבים.
גם אַתְּ, עקרת-הבית, צריכה לדעת שכאשר בעלך לומד תורה וזוכה לקרב רחוקים, ואני שומע שיש שכר לפעולתו והוא מצליח מאוד במלאכתו, הרי שכל פעולה ופעולה שכזו הינה שק-יהלומים, וממילא לא כדאי לך להשליך גם חלק קטן מהפעילות הזו. השכר האדיר יהיה כולו שלכם, אמר מרן הגרא"מ זצ"ל.
הם היו נשארים בדיוטא התחתונה
למותר לציין שלמשמע הדברים התעודדה האשה עד למאוד, ואִפְשְׁרָה לבעלה לעסוק במלאכת-הקודש שלו.
מאז אותה שיחה דרמטית של מרן הגרא"מ שך עברו כ-35 שנים. האברך הצעיר שעלה אז לביתו של הגרא"מ הוא הרה"ג רבי מיכאל שיטרית שליט"א, מחשובי התושבים ברמת אלחנן, שבמשך השנים שחלפו מאז הצליח להחזיר יותר מ-500 משפחות בתשובה שלימה.
וכשאמרנו 'תשובה שלימה', התכַּוַּונו שאם הרב שיטרית לא היה מחזק אותם ומדבר על ליבם, הם היו נשארים אי-שם בדיוטה הכי-תחתונה. בין המתחזקים הנמנים על תלמידיו הישירים, אפשר לפגוש כיום תלמידי חכמים גדולים, שהם עצמם מרביצי תורה ויראה, ראשי כוללים ויושבי על-מדין, שהגיעו אל מדרגתם הגבוהה הזו רק בזכותו של הרב שיטרית!
והזכויות העצומות הללו – שבאמת אי-אפשר לאמוד אותן, בגלל כל הצאצאים וצאצאי-הצאצאים שיהיו כולם בני תורה – קידמו את פניה של עקרת-הבית הצדקנית, שעלתה לשמי-שמים, לאחר שנפטרה במיתת נשיקה בעיצומה של שבת-קודש.
רק בזכותה הצליח הבעל הנכבד, הרה"ג רבי מיכאל שליט"א, להקצות את זמנו לעבודת הקודש הגדולה הזו, ולסלול דרכי-תשובה לליבם של הצעירים בשכונות שבהן פעל בשעות הערב. עד כדי כך שגם עבריינים ואנשי-פשע מוּעָדִים התקרבו בזכותו אל בית המדרש, והקימו בתים של תורה.
אור מתנוצץ מהחלונות
הפעילות שלו התמקדה 'בסך הכל' באמירת שיעורים ודברי חיזוק בבתי המדרשות בשכונות ברמת גן, והצעירים ובני הנוער נדבקו אליו כחרקים אל אלומות-האור. זאת למרות שהשיעורים נמסרו בשעה מאוחרת למדי, לאחר שסיים את לימודיו הסדירים בכולל.
יום אחד, והיה זה קרוב לשעת-חצות לילה, עבר אחד מגדולי הרבנים ליד בית מדרש מסוים ברמת גן, וראה אור מתנוצץ מהחלונות. הוא לא הבין כיצד יתכן שבשעה כזו יהיה אור בבית המדרש, ובליבו התגנב חשש שמא גנבים התפרצו למקום…
הוא מטפס במדרגות ולפניו מתגלה מחזה בלתי-ייאמן. עשרות בני נוער יושבים ומאזינים לדבריו הנלהבים של הרב שיטרית. הרב ההוא, גאון ידוע, לא יכול היה להסיר את עיניו מהמראה, ונשאר במקום שעה ארוכה, עד שאשתו התקשרה אליו והתעניינה מדוע הוא מאחר כל-כך להגיע הביתה…
והנה תראו מה צָמַח מהפעילות הזו! יותר מ-500 משפחות-של-תורה הוקמו אך ורק בזכותו ובזכות רעייתו הצדקנית, ומהן יצאו כבר אלפי צאצאים, וריבי-רבבות עוד ייצאו בעז"ה. ואם חז"ל אמרו 'כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא', שוו בנפשכם לאיזה גן-עדן נכנסה הנפטרת הדגולה.
'אֲבָרֵךְ אותך שכולם יגדלו לתורה וליראת שמים, ותשאב מהם הרבה נחת'
יש באמתחתנו סיפור נוסף על מרן הגרא"מ שך זצ"ל בענין זה של קירוב רחוקים.
הרה"ג רבי מרדכי שמעון אברג'ל הוא מֵעֲמֵלֵי-התורה המובהקים של שכונתנו, ת"ח הבקי בשערי תורה והלכה, ואביו – הרה"ג רבי סעדיה – סיפר לנו פעם מה לדעתו גרם לצמיחת בנו על מבועי התורה והיראה.
כמה שנים לאחר חתונתי, נשלחתי לכהן כרב באחד המושבים בגליל המערבי, סיפר רבי סעדיה אברג'ל. היה זה בתקופה שלפני פעילות הקירוב הנפוצה כיום בכל רחבי הארץ.
ברם, כשגדלו הילדים, קינן בי חשש שהשהות במושב ההוא תגרום להם לחינוך קלוקל, ולא ידעתי מה לעשות. מצד אחד, שהותי במושב ההוא הביאה לקירוב לבבות לתורה וליהדות, אבל מצד שני מה עושים עם הילדים.
כבר אז נאלצתי להסיע אותם מדי יום למרחקים גדולים על מנת שילמדו בתלמודי תורה. אבל כמה זמן ניתן יהיה להמשיך במתכונת כזו?
החלטתי לעלות אל מרן הגרא"מ שך זצ"ל, ולהתייעץ עימו. ראש ישיבת פוניבז' היה בדעה נחרצת שעליי להישאר במושב, ובאשר לחינוך הילדים 'אֲבָרֵךְ אותך שכולם יגדלו לתורה וליראת שמים, ותשאב מהם הרבה נחת', אמר מרן זצ"ל.
והנה הברכה התקיימה במלואה. רבי מרדכי-שמעון אינו מסיר את עיניו מהגמרא וספרי הפוסקים המצויים על שולחנו תדיר, ובכל שיחה עימו אפשר לחוש את בקיאותו הנרחבת בכל חדרי תורה.
(מתוך הספר 'לקיים' בעריכת הרב משה מיכאל צורן)