"א"ר אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה".
מדוע רבי אלעזר בן עזריה בחר לומר שנראה דווקא כבן שבעים, ולא יותר? מובא בסידור האריז"ל, שרבי אלעזר בן עזריה היה גלגול של שמואל הנביא, שחי נ"ב שנה, ובצירוף שנותיו, שהיה אז בן י"ח, היה כבן שבעים שנה.
ובספר 'מאורי אור' הוסיף עוד בשם האריז"ל, שרבי אלעזר בן עזריה היה גלגול שמואל שנגזר עליו לחיות שבעים שנה, ומסיבת שאול נתקצרו משנותיו י"ח שנים ומת בן נ"ב שנים, וכשנתגלגל בר' אלעזר בן עזריה והגיע לי"ח שנים, נשלמו השנים שנתקצרו ממנו בגלגול הראשון.
והוסיף הגה"ק מפלאצק זצ"ל, שדברים אלו מדויקים בדברי רבי אלעזר בן עזריה שאמר – הרי אני כ'בן' שבעים 'שנה', שאותיות ב"ן בגימטריא הן חמישים ושניים, והמלה 'שנה' היא בר"ת: נ'שמת ש'מואל ה'נביא.
איזו עצה אמר 'ר' זלמן' בהיותו בן שבעים לבחור צעיר?
'עבודת השינה' של הגה"צ ר' זלמן בריזל זצ"ל היתה מן המפורסמות, בצעירותו ובזקנותו, מעודו הקפיד ר' זלמן לעלות על יצועו בשעה מוקדמת מאוד כדי לאגור כוחות חדשים לעבודת בוראו, אשר תתחיל בעוד זמן קצר.
את ר' זלמן לא היה ניתן לעכב משעת שנתו הקבועה בשום פנים ואופן. אירע פעם שלעת ערב בא לבקרו יהודי נכבד מאוד, על מנת לשוחח עמו בענייני חסידות ועבודת ה'. ר' זלמן קיבלו בסבר פנים יפות והמתיק עמו שיח משך זמן, אך משהתאחרה שעת השינה הקבועה, פנה ואמר לאורחו הנכבד:
"במחילה מכבודכם, הנה הגיע זמני ללכת לישון. אם תרצו יכולים אתם לשהות כאן בחדר המלא ספרים, אני הולך לנוח!"
ותיכף, ללא כל התפעלות, החל לקרוא 'קריאת שמע שעל המיטה'. זמן השכיבה והקימה היו אצלו קודש קודשים, חוק ולא יעבור.
גופו אינו זקוק לשעות שינה רבות. די לו בארבע שעות ללילה בלבד, ובמנוחה קצרה ביום. כך הרגיל את גופו מצעירותו, בהדרכתו של מורו ורבו הגה"ק מפודהייץ זצ"ל. אם אירע שהקדים לעלות על יצועו יותר מידי, היה גם מקדים את השכמתו, ארבע שעות משעת השכיבה!
ירננו על משכבותם
לכל מעשיו של ר' זלמן, הגדולים והקטנים, נלוותה תמיד שמחה של מצוה פנימית, גם עתה, לעת בוא צדיק להניח ראשו על מיטתו.
היה ניגש איפוא ל'עבודת השינה' מתוך גיל ורננה בהטעימו בחינניות – "ירננו על משכבותם – א' טענצלע אין בעט אריין!"
"הולכים לנוח, ולאגור כוחות מחודשים לעבודת הבורא! מה גם שבעוד מספר שעות כבר הולכים להתפלל" – היה מתרונן משמחה.
כשהוא חבוש בכובע ולבוש בקפטן, קורא הוא ק"ש שעל המיטה בכוונה מרובה, ומוסיף לומר גם את נוסח הווידוי. לא אחת היה נשמע אז קולו בבכי, כשהוא מתוודה בפרטות על עוון ביטול תורה, ועל דברים בטלים שנכשל בהם בימי הנעורים!
למראשותיו מניח הוא לא פחות משלושה (!) שעונים מעוררים. וזאת כדי לבטח את עצמו שלא תחטפו תנומה יתירה בשום פנים ואופן. אך כל זאת היה רק ליתר בטחון, כי מקדים היה לקום לפני כל צלצולי השעונים…
סמוך לשינה ממש, שוב אמר בכוונה פרשה ראשונה של קריאת שמע, ועד שנפלה עליו תנומה היה לוחש ואומר שוב ושוב – "לית אתר פנוי מיניה, מלא כל הארץ כבודו" –
פעמים שאף באמצע שינתו נשמע לפתע קולו הקורא 'אחד יחיד ומיוחד' וכדומה.
עייפות מכריעה, שינה כבידה ומעורפלת ככל שתהיה עדיין לא השפיעה מאומה על הלך רוחו של ר' זלמן – עבדא דקודשא בריך הוא. גם כאשר היתה דרכו להתעורר מספר פעמים במהלך שינתו לפנות, היה אומר ברכת 'אשר יצר' באימה ויראה ובכוונה מרובה –
היה אז משים מנעליו לרגליו! לובש את הקפטן ומשים כובע בראשו וכך מברך 'אשר יצר' בכוונה עצומה.
כך לא הסיח ר' זלמן את דעתו ממלכות שמים אף רגע כמימרא, אלא כרע שכב כארי, וכלביא התנשא לעבודת בוראו, שעות מספר לאחר מכן – – –
פעם אחת נדבר ר' זלמן עם בחור אחד אודות חיזוק הנצרך לו בהשכמת הבוקר, וייעצו לנקוט בתחבולות שונות. הבטיחו הבחור נאמנה: "בעז"ה מיום המחרת אשכים קום בבוקר. איני צריך לשום תחבולה".
נענה לו ר' זלמן:
"איני מבינך יקירי, הרי אני כבן שבעים שנה, ועדיין חושש אני שמא לא אצליח לקום בבוקר בשעה מוקדמת. לכן אני מכין על יד מיטתי שלושה שעונים מעוררים… ואילו אתה, שעודך כה צעיר לימים, כל כך בטוח בעצמך, ששינתך לא תערב לך יתר על המידה???"