יהושע לייבזון
אמנם ט"ו בשבט כבר מאחורינו, אך אני חייב לספר לקוראי 'הפותח' על אירוע מיוחד שכדאי ללמוד ממנו.
מדובר לכאורה במעמד רגיל שיש בהרבה מקומות 'טיש' מיוחד של פיקות ט"ו בשבט. אך המעמד הזה היה מעמד שונה ומיוחד בזכות המחשבה והפקת תוכנית מיוחדת.
מדובר במעמד שהתקיים בחמישה עשר בשבט, ראש השנה לאילנות, בישיבת 'אחינו ' לצעירים במודיעין עילית. הישיבה מאוכלסת בתלמידים מכל רחבי הארץ, שמגיעים מבתים שאינם ממש חרדיים, אך במקום זה הם מתעלים במעלות התורה.
בשיחה שקיימנו עם ראש הישיבה הרה"ג רבי מיכאל ברלין שליט"א, הוא מספר לנו:
"לאחר סדרי לימוד פוריים במיוחד, כולל מבצעים שנועדו לדרבן את התלמידים להפיק מעצמם את המקסימום האפשרי, ערכנו 'טיש' מיוחד עם 'פירות ט"ו בשבט', לכלל תלמידי הישיבה. הבאנו להם את המיטב שבמיטב, בשפע גדול ועם כל הלב, כי באמת מגיע להם, הם מוותרים על הבית ועל המשפחה, הם עזבו את החברים ואת הכל, כדי ללמוד תורה, ואנחנו משתדלים להראות להם שאנחנו מעריכים את זה מאוד".
בעיצומו של ה'טיש' הגיע רגע השיא, כשראש הישיבה חילק לכל תלמיד את 'תעודת הזהות' שלו כפי שהוא נתפס בעיני חבריו.
"מספר ימים קודם לכן ביקשנו מכל תלמיד בישיבה, לכתוב מחמאות ומילים טובות על כל אחד ואחד מחבריו לשיעור.
"אנחנו ריכזנו אחר כך את כל הדפים, וגיבשנו תעודת זהות על כל אחד מהבחורים. עיצבנו את זה יפה והגשנו להם בט"ו בשבט:
"שם משה כהן, שם האבא יוחנן, תאריך לידה, מספר זהות ו… מאפיינים: חרוץ, מוכשר, קשוב, חייכן, איכותי, שקדן".
"כל בחור קיבל כזאת 'תעודת זהות', כשהוא יודע שאת המחמאות כתבו עליו החברים שלו בשיעור. זה נתן להם חיזוק עצום, הרבה בחורים מסתובבים עם דימוי עצמי נמוך באופן כללי או לגבי הכישרונות שלהם, והנה הם רואים שרק הם עצמם חושבים על עצמם כך, החברים שלהם דווקא חושבים שם נחמדים וחכמים ומוכשרים ומוצלחים. זה דבר עצום.
"באותו מעמד סיפרתי להם את הסיפור הידוע על אלברט איינשטיין שנחשב לאחד האנשים החכמים ביותר בעידן המודרני, ולגדול הממציאים בכל הזמנים. סיפרתי להם שכשהוא הגיע הביתה פעם עם פתק מבית הספר ונתן לאמא שלו לקרוא, אמא שלו 'הקריאה' לו מתוך הפתק: "לאמא של אלברט שלום, הבן שלך מאוד מוכשר וחכם, הוא ממש גאון ולכן אנחנו חושבים שכדאי שתעבירי אותו לבית ספר אחר, כי בבית הספר שלנו אנחנו כבר לא יכולים ללמד אותו מעבר למה שהוא כבר יודע".
"לימים, אחרי שאמו נפטרה, חיטט איינשטיין בחפצים שלה ומצא את הפתק. הוא ראה שכתוב שם: "בנך אלברט הנו נער קשה הבנה, הוא לא יודע קרוא וכתוב, אין לו שום עתיד ולכן הגענו למסקנה שאין סיבה שיבוא לבית ספרנו כי הוא ממילא לא לומד כלום".
"אם אמא היתה מקריאה לי את תוכנו האמיתי של המכתב, אמר איינשטיין, לא היה יוצא ממני כלום. אבל בגלל שהיא אמרה לי שכולם חושבים שאני חכם ומוצלח ויש לי עתיד מזהיר, הייתי חייב לעמוד בציפיות ולכן יצא ממני כזה איינשטיין…
"הסברתי לתלמידים בישיבה, שלכל אחד יש השפעה על החברים שלו ועל כל מי שסביבו. אם אנחנו נחמיא זה לזה, ונצפה זה מזה להצלחה בלימודים, כולנו נצליח יותר. לכן חשוב שנראה מעלת חברינו ולא חסרונם".
לסיום מציין הרב ברלין את המבצע המיוחד שמתקיים בישיבה בימים אלו, לקראת פורים, כשהישיבה מתחלקת לארבע קבוצות לימוד כשהיעד הוא לסיים את כל מסכת מגילה עד פורים.
"עשינו כמו מבחן קבלה, כל הבחורים נבחנו ולפי התוצאות חילקנו אותם לארבע קבוצות לימוד, שאינן תלויות בכלל בגיל של הבחור. כך אפשר לראות קבוצה של בחורים מכל השיעורים שלומדת בקצב של דף ליום גמרא עם רש"י ותוס' ולצדה קבוצה של בחורים בכל הגילאים שלומדת דף גמרא עם רש"י בלי תוס', קבוצה שלישית שלומדים בצורה קלילה יותר וכן הלאה. התוצאות מדברות בעד עצמן!".
אבל את עיקר הנחת שואבים אנשי הצוות דווקא מהיוזמות הפרטיות של הבחורים. "בדיוק עכשיו אני בא מסיום מסכת שעשה בחור צעיר בשם נריה כהן, השקיע בזמנו הפנוי וסיים את כל מסכת סוכה! כשאני שומע אותו מסיים מסכת, הלב שלי מתרחב, אלו הפירות היפים והמתוקים".